Page 214 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 214

‫‪ 182‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫דבר דומה יש בענייננו שבו התהליך מודגם היטב‪ .‬ארבע פעמים (!) מדגיש‬
‫הרמב"ם שהלכות טומאה וטהרה הן ממתחם אי‪-‬הדעת‪ ,‬אבל הוא מעבירן‬

           ‫בזהירות משכנעת לתחום הדעת‪ .‬וכך הוא חותם את ספר טהרה‪:‬‬

       ‫ָ ּד ָבר ָּבר ּור ְו ָגל ּוי ׁ ֶש ַה ּ ֻט ְמא ֹות ְו ַה ְּט ָהר ֹות ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּוב ֵהן‪ְ ,‬ו ֵאי ָנן ִמ ְ ּד ָב ִרים‬
       ‫ׁ ֶש ַ ּד ְע ּת ֹו ׁ ֶש ָּל ָא ָדם ַמ ְכ ַר ַעת א ֹו ָתן‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ֵהן ִמ ְּכ ַלל ַה ֻח ִ ּקים‪ְ .‬ו ֵכן ַה ְּט ִבי ָלה ִמן‬
       ‫ַה ּ ֻט ְמא ֹות ִמ ְּכ ַלל ַה ֻח ִ ּקים ִהיא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַה ּ ֻט ְמ ָאה ִטיט א ֹו צ ֹו ָאה ׁ ֶש ַּת ֲע ֹבר ַּב ַּמ ִים‪,‬‬
       ‫ֶא ָּלא ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּוב ִהיא‪ְ ,‬ו ַה ָ ּד ָבר ָּתל ּוי ְּב ַכ ָּו ַנת ַה ֵּלב‪ּ ,‬ו ְל ִפי ָכ ְך ָא ְמר ּו ֲח ָכ ִמים‪:‬‬
       ‫ָט ַבל ְולֹא ֻה ְח ַזק – ְּכ ִא ּל ּו לֹא ָט ַבל‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן‪ֶ ,‬ר ֶמז ֵי ׁש ַּב ָ ּד ָבר‪ְּ :‬כ ׁ ֵשם‬
       ‫ׁ ֶש ַה ְּמ ַכ ֵּון ִל ּב ֹו ִל ַּט ֵהר‪ֵּ ,‬כי ָון ׁ ֶש ָּט ַבל ָט ַהר‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ּלֹא ִנ ְת ַח ֵ ּד ׁש ְּבג ּופ ֹו‬
       ‫ָ ּד ָבר – ָּכ ְך ַה ְּמ ַכ ֵּון ִל ּב ֹו ְל ַט ֵהר ַנ ְפ ׁש ֹו ִמ ּ ֻט ְמ ַאת ַה ְּנ ָפ ׁש ֹות‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהן ַמ ְח ׁ ְשב ֹות‬
       ‫ָה ָא ֶון ְו ֵדע ֹות ָה ָרע ֹות‪ֵּ ,‬כי ָון ׁ ֶש ִה ְס ִּכים ְּב ִל ּב ֹו ִל ְפ ֹר ׁש ֵמא ֹו ָתן ָה ֵעצ ֹות‪ְ ,‬ו ֵה ִביא‬
       ‫ַנ ְפ ׁש ֹו ְּב ֵמי ַה ֵ ּדע ֹות‪ָ ,‬ט ַהר; ֲה ֵרי ה ּוא א ֹו ֵמר‪ְ " :‬ו ָז ַר ְק ִּתי ֲע ֵלי ֶכם ַמ ִים ְטה ֹו ִרים‬

         ‫ּו ְט ַה ְר ֶּתם ִמ ּכֹל ֻט ְמא ֹו ֵתי ֶכם ּו ִמ ָּכל ִּג ּל ּו ֵלי ֶכם ֲא ַט ֵהר ֶא ְת ֶכם" (יחזקאל לו‪,‬כה)‪.‬‬

‫נשים לב להגדרת "ְּג ֵז ַרת ַהָּכתּוב" = " ֵאי ָנן ִמ ְּד ָבִרים ֶׁש ַּד ְעּתֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ַמ ְכַר ַעת‬
‫אֹו ָתן"‪ .‬כלומר האדם אינו יכול להגיע לדברים הללו בעצמו‪ ,‬וייתכן שהיה‬

                         ‫בוחר בדרך אחרת‪ ,‬אבל יש טעם בדרך שנבחרה‪.‬‬
‫בתהליך הפיצוח‪ ,‬עשוי האדם להיתקל תחילה בשרירותיות‪ .‬ואם מתברר לו‬
‫אחר כך שאפשר‪ ,‬עליו להתקדם‪ ,‬ולעיתים רבות הדבר אפשרי‪ ,‬תלוי בכוחו‬
‫של האדם‪ .‬ואם נחזור למשל של פונקשטיין בעניין הנגר והעץ מסומטרה‬
‫(עמ' ‪ ,)175‬שנשאלה בו השאלה‪ :‬האם ליטול את העץ שמשמאל או את העץ‬
‫שמימין?‪ ,‬אפשר שנגר רגיל לא היה יודע כיצד להכריע בעניין זה‪ ,‬ובחירתו‬
‫תהיה שרירותית‪ ,‬אבל אפשר שהכפרי יאמר לו שכדאי לו לבחור את העץ‬
‫שמימין‪ ,‬מפני שלמשל קל יותר לכרות אותו‪ ,‬או מפני שמבחינת האקולוגיה‬
‫של היער עדיף שהוא ייכרת‪ .‬אמנם אפשר להמשיך ולשאול עוד‪ :‬האם‬
‫כשיכרות אותו כדאי לו להפילו לצד ימין או שמאל‪ 31.‬לפעמים על האדם‬
‫לעצור ולא לשאול‪ ,‬לא מפני שאין תשובה‪ ,‬אלא מפני שמנקודת המבט‬
‫בצורך של השואל הדבר שרירותי‪ ,‬אבל בדרך כלל התהליך הנכון הוא לדחוק‬

   ‫את גבולות ההבנה והידע ככל שכוחו של האדם מאפשר לו לעשות זאת‪.‬‬
‫לשרירות הזו יש ביטוי הלכתי‪ .‬הדברים אמורים בהלכות שבת‪ ,‬שבהן מי‬
‫שעושה מלאכה בשבת חייב רק אם עשה דבר במחשבה‪" ,‬מלאכת מחשבת"‬
‫(ראו הלכות שבת א‪,‬ח‪-‬י)‪ .‬אבל אם למשל התכוון לעשות מלאכה מסוימת‪ ,‬ונעשית‬
‫מלאכה שלא התכוון לה‪ ,‬הוא פטור מן העונש‪ .‬דוגמה לזה היא מי שזורק‬
‫אבן כדי להרוג בהמה‪ ,‬וסטתה ולא פגעה בבהמה‪ ,‬אלא עקרה שתיל מעציץ‪.‬‬
   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219