Page 209 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 209

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪177‬‬

       ‫התבונן מה רב שיעורו של קלקול זה‪ ,‬והאם הוא דבר המצריך להתאמץ‬

       ‫במיגורו או לא‪ .‬הרי שרוב המצוות‪ ,‬כמו שביארנו‪ ,‬נועדו רק למיגור‬

       ‫הדעות הללו‪ ,‬ולהקלת מעשי הטורח הגדולים והמייגעים והעמל והיגע‬

       ‫שהטילו הללו לעבודת אליליהם‪ .‬אם כן כל ציווי או איסור בתורה‬

       ‫שטעמו נסתר ממך – אינו אלא ריפוי חולי מאותם חוליים שאיננו‬

       ‫יודעים אותם היום‪ ,‬תודה לאל‪ .‬זה מה שמאמין מי שיש לו שלמות‪,‬‬

       ‫ועומד על אמיתת דבריו יתעלה‪" :‬לֹא ָא ַמ ְר ִּתי ְל ֶז ַרע ַי ֲע ֹקב ּ ֹתה ּו ַב ְּק ׁש ּו ִני‬
       ‫[ ֲא ִני ה' ּ ֹד ֵבר ֶצ ֶדק ַמ ִּגיד ֵמי ׁ ָש ִרים]" (ישעיהו מה‪,‬יט)‪ .‬הרי סיימתי את כל‬
       ‫המצוות הפרטיות שכוללות קבוצות אלה‪ ,‬והערנו על טעמיהן‪ .‬ולא‬

       ‫נשאר מהן מה שלא נתתי טעם אלא מצוות אחדות ופרטים מעטים‪,‬‬

       ‫אף על פי שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם‪ ,‬למתבונן הנבון‪.‬‬

‫הרמב"ם מציין בדבריו ארבע פעמים (!) שיש טעמים גם לפרטי המצוות‪ ,‬אף‬
‫על פי שאינו יודע אותם‪ 8,‬ושהסיבה לאי ידיעתם‪ ,‬כלומר היעדרם מהכרתנו‪,‬‬
‫אינה מהותם אלא היעדר ידיעה היסטורית‪ .‬אילו ידענו בפירוט רב‪ ,‬את מה‬
‫שהיה בתקופת המקרא‪ ,‬היינו יודעים את החוכמה שבפרטי המצוות‪ .‬נשים לב‬
‫לשני היבטים המשתקפים בדבריו‪ :‬ראשית‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כלומר חוסר‬
‫הידע בפרטי הפולחן הפגאני מוביל לחוסר בהבנת פרטי המצוות; שנית‪,‬‬
‫מדובר ב"חוכמה" של פרטי המצוות‪ ,‬לא ב"אבסורד" או "הזיה ממושכת"‪9.‬‬
‫ראוי לציין שהרמב"ם יודע שהטעמים שהביא הם טעמים היסטוריים שאבד‬
‫עליהם הכלח‪" :‬ריפוי חולי מאותם חוליים שאיננו יודעים אותם היום‪ ,‬תודה‬
‫לאל"‪ .‬אעסוק בעניין זה בהמשך הפרק‪ ,‬כשאדון בתקפותן של המצוות‪.‬‬
‫המחלות הנזכרות בדבריו הן כמובן מחלות הנפש במובן האריסטוטלי של‬

                                        ‫המונח‪ ,‬החזקה בדעות כוזבות‪10.‬‬
‫לפני שאעמוד על משמעותם של דבריו בעניין פרטי המצוות‪ ,‬אנסה להתעמק‬
‫במסר העיקרי שבפסקה‪ .‬הרמב"ם טוען בוודאות‪" ,‬אין לי ספק"‪ ,‬שפרטי‬
‫המצוות הם מאבק בדרכי המחשבה השגויות שבפולחן עבודה זרה‪ ,‬שהובילו‬
‫למעשים שהם הבל וחסרי תועלת‪ .‬והוא חוזר על המסר שוב ושוב‪ ,‬ומחזק‬
‫אותו באמצעות ארבעה פסוקים או מעין פסוקים שיש בהם לאשש את דעתו‬

             ‫שבמצוות התורה יש מענה לתוהו וההבל והשקר שבאלילות‪.‬‬
‫ה"פסוק" הראשון הוא צמד המילים "תוהו והבל"‪ ,‬הבא בתגובתו המיואשת‬
‫של הנביא ישעיהו ממעשים הנראים לו חסרי תוחלת‪ ,‬שאין בהם קידוש‬
‫השם‪ ,‬כעולה מן הפסוק הקודם לפסוק שנזכר בו צמד המילים‪ַ" ,‬וּיֹא ֶמר ִלי‬
‫ַע ְב ִּדי ָא ָּתה‪ִ ,‬יְׂשָר ֵאל ֲאֶׁשר ְּבָך ֶא ְתָּפ ָאר"‪ 11,‬ושהם מלאים טורח‪ְ " ,‬לִריק ָי ַג ְע ִּתי‬
‫ְלתֹהּו ְו ֶה ֶבל ּכֹ ִחי ִכֵּלי ִתי"‪ .‬יותר מזה‪ .‬צמד המילים מהדהד בדברי הרמב"ם על‬
   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214