Page 211 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 211

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪179‬‬

‫הרמב"ם חותם את דבריו באמירה מפתיעה‪ ,‬שהיא בגדר חביון סוד‪" :‬ולא‬
‫נשאר מהן מה שלא נתתי טעם אלא מצוות אחדות ופרטים מעטים‪ ,‬אף על‬
‫פי שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם"‪ .‬כלומר הרמב"ם עבר על כל‬
‫המצוות שבתורה ונתן להן טעמים‪ ,‬מלבד מצוות אחדות ומלבד פרטים‬
‫שלא הסביר את טעמם‪ ,‬ולעיתים אף העיר שאין לו הסבר להם‪ ,‬אלא שאם‬
‫יתבונן הקורא היטב‪ ,‬ידע שלמעשה כיוון אותו לטעמם של הדברים‪ 14.‬זוהי‬
‫בוודאי קריאה מכוונת של הרמב"ם לחכם והנבון שדי לו ב"ראשי פרקים"‪,‬‬
‫התחלות בלבד של סתרי התורה‪ ,‬שאם הוא חכם ויכול להבין דברים מעצמו‪,‬‬
‫הוא מסוגל להשלים את החסר בדברי הרמב"ם‪ 15.‬זהו חרך צר שדרכו מספק‬
‫הרמב"ם הצצה למסע גילוי פרטי המצוות‪ ,‬שהיא משימה שהתלמיד צריך‬
‫להשלים אותה בעצמו‪ .‬לעיל הזכרנו שאילו היו הטעמים שערים ודלתות‪,‬‬
‫שבאמצעותם האדם נכנס לחדרי ההבנה‪ ,‬ועליו רק להשיג מפתח‪ ,‬לפעמים‬
‫יש גדר או קיר שאין בהם דלת‪ ,‬וניסיון להיכנס אליהם הוא חסר תוחלת‪.‬‬
‫עכשיו אפשר לומר שיש דלתות נסתרות‪ ,‬שתחילה אינן נראות למטייל בבית‪,‬‬
‫ורק לאחר זמן והתבוננות אפשר שהלומד המוכשר יצליח לראות אותן‬

                                                         ‫ולעבור דרכן‪.‬‬

                                    ‫עיון נוסף בעמדת הפתיחה‬

‫נחזור לפרק כו‪ .‬בסוף הפרק‪ ,‬כשטען הרמב"ם שאין לחפש טעם לפרטי‬
‫המצוות‪ ,‬הוא סיים את דבריו בדבר מפתיע‪" :‬התבררו לי גם כמה פרטי‬
‫מצוות וכמה מתנאיהן‪ ,‬ממה שאפשר לתת לו טעם‪ ,‬ועוד תשמע את כל זה"‪.‬‬
‫גם כאן הוא מדגיש שהוא יכול לחשוף בפני הקורא ("חלקם ניתן למסור"‬
‫בתרגום שורץ) או שעלה בידו לתת טעם רק לחלק מפרטי המצוות ("ממה‬

                              ‫שאפשר ליתן טעמו" בתרגום הרב קאפח)‪.‬‬
‫התבוננות בשאלת הפרטים בכל פרקי טעמי המצוות מגלה שהרמב"ם עקבי‬
‫בתפיסתו ושהמהלך מקביל לדיונו בפרטי המציאות‪ .‬בפרק הפותח את טעמי‬
‫המצוות (ג‪,‬כה)‪ ,‬הרמב"ם אומר על ההיגיון שבמעשה הבריאה‪" :‬כך היא אמונת‬
‫המון חכמי תורתנו‪ ,‬וזה מה שאמרו נביאינו במפורש‪ ,‬שכל פרטי הפעולות‬
‫הטבעיות עשויים כהלכה‪ ,‬סדורים‪ ,‬קשורים זה בזה‪ ,‬וכולם סיבות ומסֹו ָבבים‪,‬‬
‫ואין בהם דבר הבל ולא משחק ולא שווא" (ג‪,‬כה‪ .)15‬בהבחנה בין מטרות‬
‫התורה לתקינות הגוף ולתקינות הנפש‪ ,‬הרמב"ם אומר‪" :‬ואילו השנייה‪,‬‬
‫כלומר תיקון הגוף‪ ,‬קודמת בטבע ובזמן‪ ,‬והיא הנהגת המדינה ותיקון מצבי‬
‫כל יושביה במידת האפשר‪ .‬זו השנייה היא המחייבת יותר‪ ,‬והיא שהופלג‬
‫לדקדק בה ובכל פרטיה" (ג‪,‬כז‪ ,)2‬במשמעות כפולה‪ ,‬הן למצוות המתפרטות‬
   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216