Page 213 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 213
קרפפ :זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ 181
את המצוות למעלה מן הדעת ,ולייחס להם טעמים מסתוריים שמימיים23,
כיוון שיש בזה סכנה גדולה של אשליה ,וחייב האדם להרחיב את "מתחם
הדעת" בכל כוחו .לפנינו גישה השתלמותית 24,ור' אברהם בן הרמב"ם
אומר במפורש שהטעם שהוצע על ידי אביו הוא טעם אפשרי ,אך אינו
סוף פסוק25.
הדברים אמורים נגד טעמים אי-רציונאליים .כך למשל ריה"ל מטעים את
פרטי הקורבנות באופן ריאליסטי :ביצועם בדרך מסוימת הוא הפעלה נכונה
של כוחות הטבע בהנחיה מדויקת מאת ה' ,המתאימה לטבעו של הדבר ,כדי
שיחול בהם ה"עניין האלוהי" 26,וכך למשל מטעים רבי אברהם אבן עזרא,
שראה במספר שבע השפעה אסטרולוגית-ריאליסטית 27.אפשר לומר שבעיני
הרמב"ם טעמים אלו ומעין אלו הם בגדר "הזיה" גדולה.
דוגמה מובהקת לתהליך שתיארנו לעיל מביא הרמב"ם מן הטעם לתקיעת
שופר ,כשהוא אומר שהיא "גזירת הכתוב" .כלומר האדם לא היה מגיע
לטעמה בעצמו 28,ועם זאת חובה לנסות להטעימה:
ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ְּת ִקי ַעת ׁש ֹו ָפר ְּב ֹרא ׁש ַה ׁ ּ ָש ָנה ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּובֶ ,ר ֶמז ֵי ׁש ּב ֹו,
ְּכל ֹו ַמר :ע ּור ּו ע ּור ּו ְי ׁ ֵש ִנים ִמ ׁ ּ ְש ַנ ְת ֶכםְ ,ו ָה ִקיצ ּו ִנ ְר ָ ּד ִמים ִמ ַּת ְר ֵ ּד ַמ ְת ֶכם,
ְו ַח ְּפ ׂש ּו ְּב ַמ ֲע ֵ ׂשי ֶכםְ ,ו ִח ְזר ּו ִּב ְת ׁש ּו ָבהְ ,ו ִז ְכר ּו ּב ֹו ַר ֲא ֶכם; ֵא ּל ּו ַה ׁ ּש ֹו ְכ ִחים ֶאת
ָה ֱא ֶמת ְּב ַה ְב ֵלי ַה ְ ּז ַמן ְו ׁש ֹו ִגים ָּכל ׁ ְש ָנ ָתם ְּב ֶה ֶבל ָו ִריק ֲא ׁ ֶשר לֹא י ֹו ִעיל ְולֹא
ַי ִ ּצילַ ,ה ִּביט ּו ְל ַנ ְפ ׁש ֹו ֵתי ֶכם ְו ֵה ִטיב ּו ַ ּד ְר ֵכי ֶכם ּו ַמ ַע ְל ֵלי ֶכםְ ,ו ַי ֲע ֹזב ָּכל ֶא ָחד
ִמ ֶּכם ַ ּד ְר ּכ ֹו ָה ָר ָעה ּו ַמ ֲח ׁ ַש ְב ּת ֹו ֲא ׁ ֶשר לֹא ט ֹו ָבה( .תשובה ג,ד)29
דוגמה נוספת לתהליך היא ההלכה שבה הרמב"ם מתחיל ב"גזירת
הכתוב" ,מטעים אותה היטב ,וחוזר וחותם אותה ב"גזירת מלך" ,כלומר:
אפשר הטעמתי ,אפשר שלא הטעמתי; ואם לא הטעמתי – יש להשיבה
לתחום החוקים.
ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּוב ִהיא ׁ ֶש ֵאין ְמ ִמי ִתין ֵּבית ִ ּדין ְולֹא ַמ ְל ִקין ֶאת ָה ָא ָדם ְּבה ֹו ָד ַית
ִּפיו ֶא ָּלא ַעל ִּפי ׁ ְש ֵני ֵע ִדיםְ .ו ֶזה ׁ ֶש ָה ַרג ְיה ֹו ׁ ֻש ַע ָע ָכן ְו ָד ִוד ְל ֵגר ֲע ָמ ֵל ִקי
ְּבה ֹו ָד ַית ִּפי ֶהם – ה ֹו ָר ַאת ׁ ָש ָעה ָה ְי ָתה ,א ֹו ִ ּדין ַמ ְלכ ּות ָה ָיה.
ֲא ָבל ַה ַּס ְנ ֶה ְד ִרין ֵאין ְמ ִמי ִתין ְולֹא ַמ ְל ִקין ַה ּמ ֹו ֶדה ַּב ֲע ֵב ָרהֶ ׁ ,ש ָּמא ִנ ְט ְר ָפה
ַ ּד ְע ּת ֹו ְּב ָד ָבר ֶזהֶ ׁ ,ש ָּמא ִמן ָה ֲע ֵמ ִלין ָמ ֵרי ֶנ ֶפ ׁש ַה ְּמ ַח ִּכים ַל ָּמ ֶותֶ ׁ ,ש ֵהן ָּת ִמיד
ּת ֹו ְק ִעין ַה ֲח ָרב ֹות ְּב ִב ְט ָנם ּו ַמ ׁ ְש ִלי ִכין ַע ְצ ָמם ֵמ ַעל ַה ַּג ּג ֹותָּ ,כ ְך ֶזה ָיב ֹוא
ְו ֹיא ַמר ָ ּד ָבר ׁ ֶש ּלֹא ָע ָ ׂשהְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ֵּי ָה ֵרגּ .ו ְכ ָלל ֹו ׁ ֶש ַּל ָ ּד ָבר – ְּג ֵז ַרת ֶמ ֶל ְך
ִהיא( .סנהדרין יח,ו30)4-3
