Page 218 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 218
186׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
בשחיטה ,אלא עשרים פרקים לאחר מכן .זהו תהליך לימודי שהרמב"ם
מציג בפני הקורא :פעמים אפשר שהגילוי יבוא מיד ,פעמים לאחר עשרים
פרקים ,פעמים לאחר שני פרקים! הרמב"ם ממתיק את הסוד במימרתו
המיוחדת" :דע עניין זה והבן אותו!" .אם כן ,מהי הדרך הנכונה? בפסקה
הבאה ,הרמב"ם עתיד לומר שיש להבין את טעמה הכללי של המצווה ,ורק
אז לגשת לפרטיה .וזה לשונו:
ואילו העניין שהם אמרו לגביו תמיד ,שלכול יש טעם ,ושנודעו הטעמים
לשלמה – הוא תועלת אותה המצוה באופן כללי ,לא התחקות על
פרטיה.
כיוון שהדבר כך הוא ,מצאתי לנכון לחלק את שש מאות ושלש עשרה
המצוות לכמה קבוצות ,כשכל קבוצה כוללת כמה מצוות ממין אחד או
שתוכנן דומה .אודיע לך את את הטעם של כל קבוצה מהן ,ואחשוף
את תועלתה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד (ג,לה) .אחר כך אשוב
לכל מצוה מאותן מצוות שהקבוצה הזאת כוללת ואבאר לך את טעמה
(ג,לט-מט) ,עד שלא ייוותרו מהן אלא כמה מצוות מעטות מאוד שהסיבה
להן לא התבררה לי עד כה .התבררו לי גם כמה פרטי מצוות וכמה
מתנאיהן ,ממה שאפשר לתת לו טעם ,ועוד תשמע את כל זה .את כל
נתינת הטעם הזאת אינני יכול לפרו ׂש בפניך אלא אחרי שאקדים לך
כמה פרקים (ג,כז-לד) שאכלול בהם הקדמות מועילות כהכנה למטרה
הזאת שכיוונתי אליה ,והם הפרקים שאחל בהם כעת.
בשלב זה ,הרמב"ם אומר שיש "כמה מצוות מעטות מאוד שהסיבה להן לא
התבררה לי עד כה" .בפרק החותם ,כאמור ,יבהיר הרמב"ם שלמעשה אין
כאלו" :שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם ,למתבונן הנבון".
הנה כי כן ,ניתן לסכם ולומר שבשלב הראשון נדמה שאין טעמים לפרטי
המצוות ,אבל אם יזכה האדם ,יוכל לגלות אותם .את התהליך הזה ,הרמב"ם
פותח בסוף הלכות מעילהָ" :ראּוי ְל ָא ָדם ְל ִה ְתּבֹו ֵנן ְּב ִמְׁשְּפ ֵטי ַהּתֹוָרה ַהְּקדֹוָׁשה
ְו ֵלי ַדע סֹוף ִע ְנ ָי ָנם ְּכ ִפי ּ ֹכחֹו; ְו ָד ָבר ֶׁשֹּלא ִי ְמ ָצא לֹו ַט ַעם ְוֹלא ֵי ַדע לֹו ִעָּלה – ַאל
ְי ִהי ַקל ְּב ֵעי ָניוְ ,ו ַאל ַי ֲהרֹס ַל ֲעלֹות ֶאל ה'ֶּ ,פן ִי ְפרֹץ ּבֹוְ ,וֹלא ְּת ֵהא ַמ ֲחַׁש ְבּתֹו
ּבֹו ְּכ ַמ ֲחַׁש ְבּתֹו ִּבְׁש ָאר ִּד ְבֵרי ַה ֹחל" ,ומביא אותם בניסוח נפלא בסוף הלכות
תמורה ,שבהן הוא מתחיל ב"גזירות" ומסיים ב"טעם"ַ " :אף ַעל ִּפי ֶׁשָּכל ֻח ֵּקי
ַהּתֹוָרה ְּג ֵזרֹות ֵהןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּבסֹוף ְמ ִעי ָלה (ח,ח) – ָראּוי ְל ִה ְתּבֹו ֵנן ָּב ֶהןְ ,ו ָכל
ֶׁש ַא ָּתה ָיכֹול ִל ֵּתן לֹו ַט ַעם – ֵּתן לֹו ַט ַעם".
דבריו של הרמב"ם הם דברים של טעם התלויים ביכולתו של האדם.
