Page 222 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 222

‫‪ 190‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫חייו‪ְ" ,‬ו ֵי ַדע ֶׁש ֵאין ָׁשם ָּד ָבר ָהעֹו ֵמד ְלעֹו ָלם ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים ֶאָּלא ְי ִדי ַעת צּור‬
‫ָהעֹו ָלם"‪ 52,‬ולכל אדם‪ ,‬גם לכל איש מבאי העולם‪ְ" :‬ו ִי ְה ֶיה ה' ֶח ְלקֹו ְו ַנ ֲח ָלתֹו‬
‫ְלעֹו ָלם ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים"‪ 53.‬לשון אחר‪ .‬המציאות האמיתית והטובה היא‬
‫חוקיותן הנצחית של המהויות‪ ,‬נפש האדם‪ ,‬הכרת ה'‪ ,‬וגם התורה‪ .‬התורה‬

                ‫הנצחית על מעשיה מכוונת את האדם לחיי נצח של נפשו‪.‬‬
‫התורה מטפלת בנפש האדם‪ ,‬ואף כי ביטוייה משתנים‪ ,‬שבילי מחשבתה אינם‬
‫בני שינוי‪ .‬נהוראי‪ 54‬מצביע שבמורה הנבוכים ג‪,‬לב‪ ,‬הרמב"ם מקדים לעיסוק‬
‫בטעמי מצוות הקורבנות משל מניהול מתוחכם של גוף האדם‪ .‬משמעותו‬
‫של היקש (אנלוגיה) זה היא‪ :‬החוכמה האלוהית שבמצוות כמוה כחוכמה‬
‫האלוהית שבטבע‪ .‬לאמור‪ ,‬זו מקבלת כמצב נתון את המצב הפסיכולוגי של‬
‫האדם‪ ,‬ואי‪-‬אפשר לדלג על שלב זה‪ .‬הנטייה הטבעית להקרבת קורבנות פגה‪,‬‬
‫אף כי נראה שזרמי העומק בנפש האדם‪ ,‬התפיסות‪ ,‬ה"דעות"‪ ,‬שהובילו בימי‬
‫קדם את האדם לנתיב הקורבנות‪ ,‬עדיין קיימים ומבקשים לפרוץ בנתיבים‬
‫אחרים‪ .‬הדרישה להידמות לה' והרצון להנכיח את הנשגב הם מרכיבים‬
‫נצחיים‪ 55.‬טעמים אלו נתעלמו מעיני חוקרי הקורבנות בגלל עמדתם הנפשית‬
‫המוטה‪ ,‬שלא אפשרה להם לחוש חיבה (אמפטיה) למקריבים קורבנות בדרך‬
‫הסוללת נתיבים להבנה אמיתית של מחשבתם של המקריבים את עצמם‪,‬‬
‫ומתוך כך הבנת העמדה המקראית‪ ,‬שקלאוונס מקדיש לה את ספרו‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬השפה שלנו כיום‪ ,‬העברית ושפות אחרות‪ ,‬מעמיסה על השורש קר"ב‬
‫משמעויות אחדות‪ ,‬ויוצרת זיקה בין הקרבת קורבנות לבין אלימות‪ ,‬במובנים‬
‫החדשים‪" ,‬להקריב עבּור" או "קורבן של"‪ ,‬שלא היו קיימים בעולם העתיק‪56.‬‬
‫עיון נוסף בחתימת דברי הרמב"ם בטעמי המצוות מלמד שמדובר בדעות‪,‬‬

                      ‫השקפות‪ ,‬תפיסות‪ 57.‬להלן הדברים בהדגשה אחרת‪:‬‬

       ‫ולכן אותה מידה שידעתי אני משיטות הצאבים [‪ ]...‬מה גם שאותן דעות‬

       ‫כבר נמחו לפני אלפיים שנה או יותר‪ .‬אילו ידענו את פרטי אותם מעשים‬

       ‫ושמענו את פירוט אותן דעות‪ ,‬היה מובן לנו אופן החכמה בפרטי מעשי‬

       ‫הקרבנות והטמאות וכיוצא בהן ממה שלא עלה בידי לתת לו טעם‪ .‬כי אין‬
       ‫לי ספק שכל זה לא נועד אלא למחות מן הדעת‪ 58‬את הדעות השגויות‬

       ‫הללו‪ ,‬ולבטל את המעשים חסרי התועלת הללו שכילו את החיים בתוהו‬

       ‫והבל‪ .‬אותן דעות מנעו מהמחשבה האנושית מלחקור על תפיסת‬

       ‫מושכלות או מלעשות דבר מועיל [‪ ]...‬הרי שרוב המצוות‪ ,‬כמו שביארנו‪,‬‬

       ‫נועדו רק למיגור הדעות הללו‪ ,‬ולהקלת מעשי הטורח הגדולים [‪ ]...‬אם‬

       ‫כן כל ציווי או איסור בתורה שטעמו נסתר ממך – אינו אלא ריפוי חולי‬

              ‫מאותם חוליים שאיננו יודעים אותם היום‪ ,‬תודה לאל‪( .‬מו"נ ג‪,‬מט‪)32‬‬
   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227