Page 198 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 198
166׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
טהרת הנזיר
הנזיר ,המכונה במקרא "קדוש" ,נדרש נוסף על האיסור לשתות יין ולגלח
את שערו ,לשמור תמיד על טהרה מטומאת מת בלבד 16.בדרך כלל ,משך
הנזירות היה קצוב ,אף על פי שהיו גם "נזירי עולם" ,למשל נזירים בזמן
שאין בית המקדש קיים (נזירות ב,כ) .גם נזירי עולם נחשבו כנזירים זמנית,
אף על פי שקדושתם לעומת נזירים לזמן קצוב נחשבת "חמורה" יותר ,גם
קדושתם נחשבת "קדושת שעה" ,לעומת הכוהנים ,שקדושתם היא "קדושת
עולם" 17.סוג שלישי של נזירות הוא הנזירות החריגה מאוד ,המכונה "נזירות
שמשון" ,שבה מותר לנזיר להיטמא למת ,כמו שמשון בשעתו 18.מן התורה,
הנזירות חלה בחוצה לארץ ,אלא שגזרו חכמים על חוצה לארץ "טומאת ארץ
העמים" ,וקנסו את מי שרוצה להיות בדרגת "קדוש" להתחיל את נזירותו
בארץ ישראל .ואם נדר בחוץ לארץ להיות נזיר ,הוא חייב לעלות לארץ
ישראל ,ורק אז להתחיל את נזירותו19.
חשיבותו של מרכיב הטהרה בנזירות רבה מחשיבותם של שאר המרכיבים,
ובא לידי ביטוי בעובדה שנזיר ששתה יין במהלך נזירותו ,אפילו כמה פעמים,
אינו סותר (אינו מפסיד) את נזירותו ,ועליו להמשיך את נזירותו ומניין ימי
נזירותו כרגיל ,וכן אם גילח חלק קטן משערו .וגם נזיר שגילח את רוב ראשו
מפסיד רק חודש ימים ,עד שיגדל שערו ,ואז ממשיך למנות את ימי נזירותו.
לעומת זאת ,נזיר שנטמא למת ,אפילו ביום האחרון לנזירותו ,סותר את כל
נזירותו ,מגלח את שער ראשו ,נטהר מטומאת מת שבעה ימים ,טובל ,וביום
השמיני מביא למקדש "קורבנות טומאה" ,עולה וחטאת ואשם ,כשהחשוב
והמעכב בהם הוא קורבן החטאת ,ומתחיל למנות ימי נזירות מחדש (נזירות
ו,א-יא) .לשם השוואה ,ונזיר שסיים את ימי נזירותו בטהרה ,מגלח את שערו
ומביא "קורבנות טהרה" ,שהם עולה וחטאת ושלמים .מכל הטומאות ,רק
טומאת מת סותרת את הנזירות ,ואילו שאר הטומאות אינן משפיעות על
הנזירות ,מלבד טומאת צרעת ,שבזמן טומאתו ,אין הנזיר ממשיך למנות ימי
נזירותו (שם ז,ט-י).
מעמדו הכפול של הנזיר
בין קדוש לחוטא
בפרק הקודם (עמ' )131התחלנו לדון במעמדו של הנזיר מהיבט מסוים,
הפרישות לעומת החברות ,ובמתודה הכללית ,שיש לבחון לאורה היגדים
סותרים במשנת הרמב"ם .כאן נייחד את הדיון לנזיר ונעמיק לדון בו ,ובייחוד
