Page 196 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 196
164׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
המשיח עשוי לבוא (לעניין השבתות והמועדים ,ראו שם בהמשך ההלכה),
לכן הנזירות חלה מיום אמירתו עד עולם .משמעות הדבר היא :טהרת
הכוהנים מלהיטמא למת בזמן הזה היא בגדר ביטוי לאמונה בביאת המשיח
ובניין בית המקדש.
נסכם את הדברים בטבלה הבאה:
הטעם מרחב הטהרה
במקדש
עבודת המקדש מחייבת טהרה יום-יום
זמינות לעבודת המקדש :כתורנות וכוח עתודה בזמן הזה
(כוהנים) ,וכנוכחות תמידית במקדש (כוהן גדול)
זמינות לעבודת המקדש מאמונה שכל יום היא
עשויה להתחדש
הטהרה באה לאפשר זמינות לתפקיד העבודה במקדש .הדבר מתחדד לאור
מיקוד האיסור לכוהן להיטמא החלה רק בטומאת מת .מותר לכוהן להיטמא
כל טומאה אחרת ,מפני שהוא יכול להיטהר ממנה באותו היום בטבילה
בלבד או בערב (הערב שמש) .רק טומאת מת .היא טומאה העשויה לבוא
גם מבחירה (בניגוד לצרעת) ושלא בעבירה (שלא כביחסי מין עם נידה),
ועיקרה היא בטהרה הנמשכת זמן רב ,שבעה ימים .כך אפשר להסביר
גם את ההלכה (אבל ב,טו) הקובעת שגם כוהן שכבר נטמא למת בהיתר,
כגון בעת קבורת אחד משבעת קרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם ,אינו
רשאי להיטמא גם לאחרים ,אף על פי שלמעשה אין בדבר משום תוספת
טומאה ,אלא הנהגה מחמירה של תזכורת כדי שלא יבוא להקל בענייני
טומאה וטהרה.
הרמב"ם מאשש את הטעם לשמירת הטהרה התלויה בזמינותם למקדש,
מתוך כך ששמירת הטהרה אינה חלה על הנשים שהן בנות כוהנים ,עובדה
המוכיחה שקדושה זו אינה גנטית או ריאליסטית ,מפני שאין הנשים משרתות
במקדש.
טהרת הכוהנים אף כשאינם רשאים לעבוד במקדש
הרמב"ם לא דן בשאלה מדוע זכרי כוהנים בעלי מום ,שאינם ראויים לשרת
במקדש ,צריכים לשמור גם הם על הטהרה .כך עולה הדבר גם מיחס הכבוד
שיש לתת לכוהנים ,ובכללם בעלי מום ,המנויה בכלל מצוות עשה גם בשעה
שאין מקדש .לכאורה ,הדבר מעלה את עניין קדושתם האימננטית של
