Page 195 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 195

‫ קרפפ ‪ :‬הרהטה תא תואשונה תפומה תויומד ידיקפת ׀ ‪163‬‬

       ‫וגם לשון ספרא‪ְ " :‬ו ִק ַ ּד ׁ ְש ּת ֹו ‑ על כרחו"; כלומר שמצווה זו נצטווינו בה‬
                                                   ‫אנחנו ואינה תלויה ברצון הכהן‪.‬‬

       ‫וכך אמרו‪ְ " :‬ק ֹד ׁ ִשים ִי ְהי ּו ֵלאלֹ ֵהי ֶהם [ ְולֹא ְי ַח ְּלל ּו ׁ ֵשם ֱאלֹ ֵהי ֶהם ִּכי ֶאת ִא ׁ ּ ֵשי ה'‬
         ‫ֶל ֶחם ֱאלֹ ֵהי ֶהם ֵהם ַמ ְק ִרי ִבם ְו ָהי ּו ֹק ֶד ׁש] (שם‪ ,‬ו) ‑ על כרחם"‪( .‬סה"מ‪ ,‬עשה לב)‬

‫הכבוד שיש לתת לכוהנים נובע רק מתפקידם בעבודת המקדש‪ִּ" ,‬כי ֶאת ֶל ֶחם‬
‫ֱאֹל ֶהיָך הּוא ַמ ְקִריב"‪ ,‬והוא חל מן התורה על כל דבר שבקדושה‪ 8.‬הפסוק‬
‫המנחה מדגיש את ההידמות לאל‪ְ " :‬קדֹ�ׁש ִ ים ִי ְהיּו ֵלאֹל ֵהי ֶהם ְוֹלא ְי ַחְּללּו ֵׁשם‬
‫ֱאֹל ֵהי ֶהם‪ִּ ,‬כי ֶאת ִאׁ ֵּשי ה' ֶל ֶחם ֱאֹל ֵהי ֶהם‪ֵ 9‬הם ַמ ְקִרי ִבם ְו ָהיּו ֹק ֶדׁש [‪ְ .]...‬ו ִק ַּדְׁשּתֹו‬
‫ִּכי ֶאת ֶל ֶחם ֱאֹל ֶהיָך הּוא ַמ ְקִריב‪ָ ,‬קדֹׁש ִי ְה ֶיה ָּלְך ִּכי ָקדֹוׁש ֲא ִני ה' ְמ ַק ִּדְׁש ֶכם"‪.‬‬
‫את ההידמות הזאת‪ ,‬הרמב"ם מסביר לשיטתו כ"כבוד לה' יתעלה"‪ .‬חשוב‬
‫להשוות את שיטתו הנומינליסטית של הרמב"ם לשיטתם הריאליסטית של‬
‫אחרים‪ ,‬כגון הרמב"ן‪ ,‬הסבור שמעמד הכוהנים מצביע על תכונתו הפנימית‪,‬‬

    ‫פיזית‪-‬גנטית או רוחנית‪ ,‬ולא מתוך תפקידו המוטל עליו משעת לידתו‪:‬‬

       ‫אבל בכאן יזהיר שלא יטמאו במת לעולם‪ ,‬אפילו בעת שלא יבואו‬
       ‫במקדש‪ ,‬והיא מעלה להם בעצמם‪ .‬ולכך הזכיר הכתוב "הכהנים"‪,‬‬
       ‫לאמור כי בעבור שהם כהני ה' ומשרתי אלוהינו יאמר להם שיתנהגו‬
       ‫כבוד וגדולה בעצמם ולא יטמאו לעולם‪ .‬והנה החללים מ ּוצאים מן‬

                                                        ‫הכלל הזה‪( .‬רמב"ן‪ ,‬ויקרא כא‪,‬א)‬

‫לדברי הרמב"ן‪ ,‬קדושת הכוהנים נובעת מן העבודה בבית המקדש‪ ,‬אך נוספת‬
‫עליה קדושה מיוחדת הקשורה למעלה עצמאית של הכוהנים‪ ,‬ואילו לדעת‬

                                               ‫הרמב"ם‪ ,‬אין הדבר כן‪10.‬‬

                               ‫חלות הטהרה בזמן שאין מקדש‬

‫כאמור‪ ,‬האיסור חל גם בימינו‪ .‬הרמב"ם לא הסביר מדוע‪ ,‬אבל אפשר להבחין‬
‫בזאת מן ההלכות המעשיות המדברות על העובדה שלא רק שיש להאמין‬
‫בביאת המשיח‪ ,‬שבימיו ייבנה בית המקדש‪ 11,‬אלא בעובדה שאפשר שיגיע‬
‫המשיח גם היום‪ ,‬ויתחילו בבניית המקדש‪ ,‬כמו למשל " ִמי ֶׁש ָא ַמר ' ֲהֵרי ִני ָנ ִזיר‬
‫יֹום ֶא ָחד ִל ְפ ֵני ִמי ָת ִתי' – ֲהֵרי ֶזה ָאסּור ִלְׁשּתֹות ַּב ַּי ִין ּו ְל ִהַּטֵּמא ַלֵּמ ִתים ּו ְל ַגֵּל ַח‬
‫ְלעֹו ָלם" (נזירות ד‪,‬י)‪ ,‬מפני שכל יום הוא עלול למות‪ ,‬ולכן נזירותו חלה משעה‬
‫שנדר‪ .‬בדומה לזה גם " ָהאֹו ֵמר ' ֲהֵרי ִני ָנ ִזיר ְּביֹום ֶׁשֶּבן ָּדִוד ָּבא ּבֹו' [=המשיח]‪:‬‬
‫ִאם ַּבחֹל ָנ ַדר – ֲה ֵרי ֶזה ָאסּור ְלעֹו ָלם" (שם‪,‬יא)‪ ,‬כיוון שבכל יום מימות החול‬
   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199   200