Page 200 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 200

‫‪ 168‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

       ‫ְק ֻד ׁ ּ ָשה ‑ ֲה ֵרי ֶזה ָנ ֶאה ּו ְמ ׁ ֻש ָּבח‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ֶנ ֱא ַמר ּב ֹו‪ֵ " :‬נ ֶזר ֱאלֹ ָהיו ַעל ֹרא ׁש ֹו"‬

       ‫(במדבר ו‪,‬ז)‪ָ " ,‬ק ֹד ׁש ה ּוא ַלה'" (שם ו‪,‬ח)‪ּ ,‬ו ׁ ְש ָקל ֹו ַה ָּכת ּוב ְ ּב ָנ ִביא‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
            ‫" ָו ָא ִקים ִמ ְּב ֵני ֶכם ִל ְנ ִבי ִאים ּו ִמ ַּבח ּו ֵרי ֶכם ִל ְנ ִז ִרים" (עמוס ב‪,‬יא)‪( .‬נזירות י‪,‬יד)‬

‫בהלכה זו‪ ,‬הרמב"ם מציב שני סוגי נזירות זה לעומת זה‪" 27,‬נזירות רשעים"‬
‫ו"נזירות דרך קדושה"‪ .‬לוינגר מצא בדברים הללו רמז "לעניינים סודיים‬
‫המיועדים ליחידי סגולה"‪ ,‬שלגביהם הנזירות ראויה‪ ,‬בעוד שלדעתו "הקורא‬
‫התלמודי התמים"‪ 28‬אינו עשוי לחוש בסתירה הקיימת בין הלכה זו לבין‬
‫הלכות דעות‪ ,‬אלא יראה בה רק "נעימה סותרת"‪ .‬הקורא התמים יתרצה‬
‫בעובדה שבהלכות נזירות‪ ,‬הרמב"ם מתייחס לנזירות שנועדה לסייע למתנזר‬
‫להיפטר ממידות רעות‪ ,‬ולא יבחין שקיימת סתירה ממשית בין המקורות‪,‬‬
‫כיוון שבהלכות דעות‪ ,‬גם "הנזירות לשם שמים אינה רצויה"‪ .‬והוא חותם את‬
‫דבריו במילים‪" :‬שאמנם גם אין הנזירות מומלצת לכל איש ואיש‪ ,‬הרי באדם‬

             ‫המעלה המתקרב למעלת הנבואה‪ ,‬הנזירות נאה ומשובחת"‪29.‬‬
‫ואולם בדומה למקומות אחרים שעסקנו בהם בדיון הקודם (עמ' ‪ ,)131‬חלוקה‬
‫זו חוטאת למתח ולמבוכה ביחס לנזיר הן במשנה תורה הן במורה הנבוכים‬
‫הן בפירוש המשנה‪ ,‬והדבר מוביל לעמדה אחרת‪ ,‬הרמונית‪ ,‬שאין מדובר‬
‫אלא בהדגשות אחרות‪ .‬אלי חדד‪ ,‬בביקורתו על מאמרו של לוינגר‪ ,‬מציע‬
‫"להתייחס לסתירה זו כחלק ממערך כולל יותר של הבנת אופיו של משנה‬
‫תורה‪ .‬נראה לי שניתן לעמוד על טיבה רק מתוך ההקשר הרחב של היחס‬
‫בין הלכות דעות לבין הלכות נזירות‪ .‬לשון אחר‪ ,‬יש לעמוד על סתירה זו‬
‫כסתירה בתוך משנה תורה ורק בשלב שני לברר את היחס בין משנה תורה‬

                                                    ‫למורה הנבוכים"‪30.‬‬

                                            ‫בין דרך לנסיבות זמניות‬

‫מדיוק בלשון הרמב"ם בשתי ההלכות‪ ,‬וממבנה הספר וחטיבת ההלכות‬
‫שבו‪ ,‬מסיק חדד שבהלכות דעות שולל הרמב"ם את הנזירות כדרך חיים‪,‬‬
‫ואילו את הנזירות ההלכתית‪ ,‬דהיינו את דין הנזיר על פי ההלכה‪ ,‬המוצגת‬
‫בהלכות נזירות‪ ,‬אינו שולל לחלוטין‪ ,‬ומשאיר פתח לראות בנזירות אמצעי‬
‫חיובי בנסיבות מסוימות‪ .‬חדד עומד על כך שהרמב"ם לא קרא לנזיר חוטא‪,‬‬
‫אלא ש" ַהְּמ ַהֵּלְך ְּב ֶדֶרְך זֹו ִנ ְקָרא חֹו ֵטא"‪ .‬רק מי שבוחר בדרך חיים קיצונית‬
‫הוא בגדר חוטא‪ .‬הפרישות הכוללת היא היא החטא‪ ,‬הדרך הרעה‪ ,‬לא הנזיר‬
‫ההלכתי‪ .‬וזה לשונו‪" :‬דרך חיים של נזירות הינה שלילית לחלוטין‪ ,‬אך אין‬
‫בו כדי לשלול לחלוטין הימנעות זו כשהיא דרושה‪ .‬לשון אחר‪ ,‬אף שעצם‬
‫הסטייה מן האמצע מהווה חטא במובן מסוים‪ ,‬אין להסיק מדברי הרמב"ם‬
   195   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205