Page 202 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 202
170׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
ֶׁש ָאסּור ַלָּנ ִזיר ַל ֲעמֹד ְּבמֹוַׁשב ׁשֹו ֵתי ַי ִיןְ ,ו ִי ְתַר ֵחק ִמֶּמּנּו ַהְרֵּבהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִמ ְכׁשֹול
ְל ָפ ָניו; ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםָ :ס ִביב ַלֶּכ ֶרם ֹלא ִי ְק ַרב" (נזירות ה,י) .נוסף על זה ,הרמב"ם
מציין את טהרת הנזיר ככבוד בלבד 34,בתחום החברתי החיצוני .לענייננו,
טהרת הנזיר המורחק מטומאת מת ,אף של הוריו ,שלא ככוהן הדיוט ,שהוא
מיטמא להוריו ,אלא ככוהן גדול ,באה רק לאותת לבריות שמעמדו נשגב
כעין מעמדו של הכוהן הגדול .הכוהן הגדול מחויב לשמור על טהרתו תמיד
בגלל עבודתו במקדש ,ומשום כך נתפסה טהרתו כמציינת מעמד נשגב.
בדומה לו ,הנזיר חייב להתרחק מן היין ,דבר העשוי להיות מופת לקהל רב,
ולכן הוא זוכה להיות בדרגת קדושה כמו הכוהן הגדול.
טהרה ציבורית-תדמיתית
לטהרת הנזיר אין צורך עצמי ,הוא אינו משרת במקדש ,אלא היא מאומצת
זמנית במסגרת זמן הנזירות כיסוד המעניק לה קדושה .ייתכן שהדמיון בין
הכוהן הגדול לבין הנזיר נובע גם מן העובדה שאסור לכוהן להיכנס למקדש
כשהוא שתוי יין ,כלומר שיכור (ביאת המקדש א,א) .מכאן שהצורך שיהיה הכוהן
הגדול זמין בכל עת למקדש מחייבת אותו שלא לשתות יין ,בדומה לנזיר35.
מכל מקום ,נראה בבירור שטהרת הנזיר יש לה תפקיד תדמיתי בעיני הרמב"ם
("כל הרוממות הזאת") 36,המיועד לתיקון המידות של הצופים.
דברי הרמב"ם כאן ,שמדובר בתדמית שהעניקה התורה לנזיר על ידי חיובו
בשמירה על הטהרה ,הם בגדר אבחנה חשובה מאוד .נמצא שהרמב"ם סבור
שהטהרה היא מכשיר פוליטי-חברתי בלבד .ואכן ,עיון בהלכות המאפיינות
את טהרת הנזיר לעומת טהרת הכוהן מבהירה את ההבדל הזה.
יש טומאות מת שהנזיר מיטמא בהן כשאר בני אדם ,ואינן סותרות את נזירותו,
ואין הוא מגלח עליהן .הרמב"ם מציין שהנזיר אינו סותר את נזירותו " ַעד
ֶׁש ִּיַּטֵּמא ְּב ֻט ְמאֹות ֶׁש ֵהן ֵמ ַע ְצמֹו ֶׁשַּלֵּמת" (נזירות ז,א) ,כלומר בגלל טומאה ניכרת
וממשית ,הנובעת מן המת עצמו ,ולא טומאה קלה או שאינה ניכרת כגון:
רביעית דם (כ 75-סמ"ק) ,נגיעה באוהל המת מבחוץ ,נגיעה בכלים הנוגעים
במת וכדומה 37.נמצא שההלכה מעניקה "הנחות" בטומאת מת רק לנזיר.
דוגמה נוספת המבטאת את הטענה שהדמיון בין הנזיר לבין הכוהן הגדול
בולט בתדמית לציבור .אבל במת מצווה ,שאין איש בסביבה ,שאם לא כן
היה מוטל על אחרים לקבור את המת ,טהרת הנזיר פחותה אף מזו של כוהן
הדיוט .כשהכוהן והנזיר מוצאים מת שאין לו קוברים" ,מת מצווה" ,הם
מצווים לקבור אותו ,והנזיר קודם במצווה זו לכוהן הדיוט .והרמב"ם מדגיש
את העניין בשני מקומות מקומות במשנה תורה:
