Page 185 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 185
קרפפ :טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ 153
המצוות (עשה כ)" :שנצטווינו לעשות בית עבודה ,בו תהיה ההקרבה והבערת
האש תמיד ,ואליו תהיה הפנייה ,ובו תהיה החגיגה וההתקבצות".
לסיכום .הדברים שנאמרו לעיל מתווים את מעמדו של המקדש בעיקר כמקום
פוליטי-הנהגתי ,מקום המפגש של העם עם מייצגי הערכים הקהילתיים
והאמוניים היסודיים .הדבר נעשה מתוך חוויה חושית מרשימה ורגשי כבוד
ורוממות .כיוון שכך ,היה צריך לשמר את הריגוש במקום ,ולזה שימשה תורת
הטהרה כמכוננת התייחסות נשגבת למקדש ולקודשיו ,באופן פרדוקסלי על
ידי ריחוקו מחיי היום יום.
מקור הפרדוקסליות בטהרה למקדש
ומהו היסוד של הרמב"ם לתפיסה הפרדוקסלית הזאת ,הריחוק לצורך
תחושת נשגבות? הרמב"ם כותב לעניין זה (מו"נ ג,מז:)3
וכל דבר נכבד ,ככל שהקרבה אליו מתמדת ,יפחת המעמד שלו בנפש
ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו .החכמים ז"ל כבר העירו (ראו בבלי חגיגה
ז,א) על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס למקדש בכל עת ,והסמיכו
זאת למה שנאמרֹ " :ה ַקר ַר ְג ְל ָך ִמ ֵּבית ֵר ֶע ָך [ ֶּפן ִי ְ ׂש ָּב ֲע ָך ּו ְ ׂש ֵנ ֶא ָך]" (משלי
כה,יז).
כלומר המ ֵעט (עשה יקר או נדיר) את ביאתך אל בית חברך ,שלא יביא ההרגל
שנאה וריחוק ביניכם .עיון במקורה של ההלכה מעורר תמיהה .לכאורה,
מקור האמרה הוא התלמוד הבבלי (חגיגה ז,א) 188,אלא ששם אמורים הדברים
בזיקה לעניין אחר לגמרי 189.במהלך דיון ,מובאים דברי רבי לוי ,המעיר על
סתירה בין שני פסוקים ,הראשון מסייג את הכניסה למקדש" ,הֹ ַקר ַר ְג ְלָך ִמֵּבית
ֵר ֶעָך" ,כשהמילה "רעך" מכוונת לה' 190,והשני משבח אותהָ " :אבֹוא ֵבי ְתָך
ְבעֹולֹות ֲאַׁשֵּלם ְלָך ְנ ָד ָרי" (תהלים סו,יג) .תשובתו של רבי לוי היא :יש להבחין
בין הקורבנות .החטאות והאשמות אינן רצויות ,ועדיף שלא יחטא האדם בכל
יום ,ולא יצטרך להביא קורבנות אשם וחטאת 191.אבל קרבנות העולה רצויים,
ואין נפקא מינה לעניין התדירות .ואולם נראה שהרמב"ם למד את הדברים
מכלל מהלך המשא ומתן התלמודי בסוגיה העוסקת בדיון בעולת ראיה ,עולה
שהאדם מביא ביום טוב הראשון של הרגל ,ובשאלה אם ראוי לבוא בכל
עת אל המקדש גם בלא להביא קורבן .אם נדייק בלשונו של הרמב"ם ,נראה
שהוא רואה בשאלה את הרעיון היסודי שהוא מצביע עליו" :החכמים ז"ל
כבר העירו על עניין זה" ,אך לא קיבל את תשובת רבי לוי להבחנה הזאת.
