Page 185 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 185

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪153‬‬

‫המצוות (עשה כ)‪" :‬שנצטווינו לעשות בית עבודה‪ ,‬בו תהיה ההקרבה והבערת‬
         ‫האש תמיד‪ ,‬ואליו תהיה הפנייה‪ ,‬ובו תהיה החגיגה וההתקבצות"‪.‬‬

‫לסיכום‪ .‬הדברים שנאמרו לעיל מתווים את מעמדו של המקדש בעיקר כמקום‬
‫פוליטי‪-‬הנהגתי‪ ,‬מקום המפגש של העם עם מייצגי הערכים הקהילתיים‬
‫והאמוניים היסודיים‪ .‬הדבר נעשה מתוך חוויה חושית מרשימה ורגשי כבוד‬
‫ורוממות‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬היה צריך לשמר את הריגוש במקום‪ ,‬ולזה שימשה תורת‬
‫הטהרה כמכוננת התייחסות נשגבת למקדש ולקודשיו‪ ,‬באופן פרדוקסלי על‬

                                              ‫ידי ריחוקו מחיי היום יום‪.‬‬

                          ‫מקור הפרדוקסליות בטהרה למקדש‬

‫ומהו היסוד של הרמב"ם לתפיסה הפרדוקסלית הזאת‪ ,‬הריחוק לצורך‬
                    ‫תחושת נשגבות? הרמב"ם כותב לעניין זה (מו"נ ג‪,‬מז‪:)3‬‬

       ‫וכל דבר נכבד‪ ,‬ככל שהקרבה אליו מתמדת‪ ,‬יפחת המעמד שלו בנפש‬
       ‫ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו‪ .‬החכמים ז"ל כבר העירו (ראו בבלי חגיגה‬
       ‫ז‪,‬א) על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס למקדש בכל עת‪ ,‬והסמיכו‬
       ‫זאת למה שנאמר‪ֹ " :‬ה ַקר ַר ְג ְל ָך ִמ ֵּבית ֵר ֶע ָך [ ֶּפן ִי ְ ׂש ָּב ֲע ָך ּו ְ ׂש ֵנ ֶא ָך]" (משלי‬

                                                                                 ‫כה‪,‬יז)‪.‬‬

‫כלומר המ ֵעט (עשה יקר או נדיר) את ביאתך אל בית חברך‪ ,‬שלא יביא ההרגל‬
‫שנאה וריחוק ביניכם‪ .‬עיון במקורה של ההלכה מעורר תמיהה‪ .‬לכאורה‪,‬‬
‫מקור האמרה הוא התלמוד הבבלי (חגיגה ז‪,‬א)‪ 188,‬אלא ששם אמורים הדברים‬
‫בזיקה לעניין אחר לגמרי‪ 189.‬במהלך דיון‪ ,‬מובאים דברי רבי לוי‪ ,‬המעיר על‬
‫סתירה בין שני פסוקים‪ ,‬הראשון מסייג את הכניסה למקדש‪" ,‬הֹ ַקר ַר ְג ְלָך ִמֵּבית‬
‫ֵר ֶעָך"‪ ,‬כשהמילה "רעך" מכוונת לה'‪ 190,‬והשני משבח אותה‪ָ " :‬אבֹוא ֵבי ְתָך‬
‫ְבעֹולֹות ֲאַׁשֵּלם ְלָך ְנ ָד ָרי" (תהלים סו‪,‬יג)‪ .‬תשובתו של רבי לוי היא‪ :‬יש להבחין‬
‫בין הקורבנות‪ .‬החטאות והאשמות אינן רצויות‪ ,‬ועדיף שלא יחטא האדם בכל‬
‫יום‪ ,‬ולא יצטרך להביא קורבנות אשם וחטאת‪ 191.‬אבל קרבנות העולה רצויים‪,‬‬
‫ואין נפקא מינה לעניין התדירות‪ .‬ואולם נראה שהרמב"ם למד את הדברים‬
‫מכלל מהלך המשא ומתן התלמודי בסוגיה העוסקת בדיון בעולת ראיה‪ ,‬עולה‬
‫שהאדם מביא ביום טוב הראשון של הרגל‪ ,‬ובשאלה אם ראוי לבוא בכל‬
‫עת אל המקדש גם בלא להביא קורבן‪ .‬אם נדייק בלשונו של הרמב"ם‪ ,‬נראה‬
‫שהוא רואה בשאלה את הרעיון היסודי שהוא מצביע עליו‪" :‬החכמים ז"ל‬

   ‫כבר העירו על עניין זה"‪ ,‬אך לא קיבל את תשובת רבי לוי להבחנה הזאת‪.‬‬
   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190