Page 188 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 188
156׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
– ַנ ֲע ׂש ּו ָי ָדיו ׁ ְש ִנ ּי ֹותּ ,ו ְמ ַט ְּמ ִאין ֶאת ַה ְּתר ּו ָמה ְו ֶאת ַה ַּמ ׁ ְש ִקין [ְ ]...ולֹא ִ ּד ְב ֵרי
ּת ֹו ָרה ִּב ְל ַבדֶ ,א ָּלא ָּכל ִּכ ְת ֵבי ַה ּ ֹק ֶד ׁשֲ ,א ִפ ּל ּו ׁ ִשיר ַה ׁ ּ ִשי ִרים ְו ֹק ֶה ֶלת ׁ ֶש ֵהן
ִ ּד ְב ֵרי ָח ְכ ָמה – ְמ ַט ְּמ ִאין ֶאת ַה ָּי ַד ִים( .שאר אבות הטומאות ט,ה-ו)
כלומר החלת הטומאה על הספרים ,שהם מטמאים את התרומה ,באה לוודא
שיקפיד האדם שלא להניח ספרי קודש ליד תרומה ,כדי שלא יכרסמו אותם
העכברים (פה"מ זבים ה,יב).
הפרק ברמב"ם עוסק גם בהחלת טומאה על ידי חכמים על מי שטבל או רחץ
את גופו במים שאובים ,ולא במי מקווה – טומאה מיוחדת זו נועדה להעניק
יחס מיוחד ומרומם למי המקווה לעומת מים שאובים.
דוגמה נוספת להחלת טומאה היא בשר רגיל ,המכונה "בשר תאווה" ,שהוא
לעצמו טהור ,אבל מטמא את הקורבן בלבד .הרמב"ם מטעים את טומאת
הבשר בסברה הגיוניתְ" :ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשֹּלא ָּג ְזרּו ָע ָליו ֶאָּלא ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ָעְרבּו ָה ָעם
אֹותֹו ִעם ְּבַׂשר ַהּ ֹק ֶדׁשְ ,ו ָיבֹואּו ִל ְטעֹות ְו ִלְׁשּ ֹגג ּבֹוִ ,וי ַדֶּמה ֶׁשָּבָׂשר ֶזה ֹחלְ ,והּוא
ֹק ֶדׁשְ ,ויֹא ְכ ֶלּנּו ְּב ֻט ְמ ָאה" (שאר אבות הטומאות,יא,ה) .כלומר החלת הטומאה על
הבשר באה לשמור על יחס מבחין ומכבד כלפי בשר הקודש202.
המסקנה העולה מן ההלכות ברורה :דווקא כדי לשמר יחס נשגב לדבר
מסוים ,יש להחיל עליו גדרי טומאה וטהרה .זו טעמה של החלת טומאה
וטהרה במקדש.
תמיהה על מיקום הטעמים
ראוי לתת הדעת לעובדה שדווקא הטעמים המעשיים של הטהרה ,כריחוק
מן המקדש ,אינם נזכרים במשנה תורה ,החיבור ההלכתי ,אלא במורה
הנבוכים; ודווקא הטעמים המוסריים והרוחניים נזכרים במשנה תורה ולא
במורה הנבוכים ,החיבור התיאולוגי203 .
תמיהה דומה בין פרישות ל ִחברות
רביצקי 204תמה תמיהה דומה על היחס בין היעד ההגותי לבין היעד המנהיגותי
בכתבי הרמב"ם ,ושואל :מדוע הייעוד האנושי מתואר דווקא במשנה תורה,
החיבור ההלכתי ,הוא הכרת האמת ,ההתבוננות והידיעה ,ובזה גם נחתם
הספר .וזה לשון הההלכה האחרונה בספר:
ּו ְבא ֹות ֹו ַה ְ ּז ַמן [בימות המשיח] לֹא ִי ְה ֶיה ׁ ָשם לֹא ָר ָעב ְולֹא ִמ ְל ָח ָמה ְולֹא
ִק ְנ ָאה ְו ַת ֲחר ּותֶ ׁ ,ש ַה ּט ֹו ָבה ִּת ְה ֶיה ֻמ ׁ ְש ַּפ ַעת ַה ְר ֵּבהְ ,ו ָכל ַה ַּמ ֲע ַד ִּנים ְמצ ּו ִיין
