Page 187 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 187

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪155‬‬

‫הצדוקים תמהים על ההלכה הקובעת שמי שנוגע בספרי המקרא (כתבי‬
‫הקודש)‪ ,‬מטמא את ידיו (אבל לא את גופו!)‪ ,‬ועלול לפסול את טהרת‬
‫התרומה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ספרי הומרוס‪ 194,‬גדול משורריה של יוון העתיקה‪ ,‬אינם‬
‫מטמאים את הידיים‪ .‬ולפי דעת הצדוקים‪ ,‬הטומאה צריכה לחול על דברים‬
‫שיש להרחיק אותם‪ ,‬ונמצא שההלכה צריכה להיות הפוכה‪ :‬דווקא ספרי‬
‫המקרא צריכים להיות טהורים ונגישים‪ ,‬וכתבי הומרוס טמאים ומורחקים‪.‬‬
‫פורסטנברג טוען שהצדוקים סבורים שהטומאה והטהרה הן תבניות יסוד‬
‫המגדירות את מעמדם של הדברים במציאות‪ ,‬מה שאין כן לדעת הפרושים‪,‬‬

               ‫הסבורים שגם הדברים הקדושים ביותר עלולים להיטמא‪195.‬‬
‫רבי יוחנן בן זכאי‪ ,‬שכבר דננו בתמיכתו בתפיסה הנומינליסטית של הטהרה‪,‬‬
‫"לא המת מטמא"‪ 196,‬מעיד שאינה הלכה חריגה‪ ,‬מפני שעצמות בהמה מתה‬
‫טהורות‪ 197,‬אבל עצמות אדם‪ ,‬ובכללן עצמות כוהן גדול‪ ,‬טמאות‪ .‬הרמב"ם‬
‫סבר שרבי יוחנן פונה לצדוקים בסיפור זה‪ 198,‬והם עונים לו כי כגודל הקדושה‬
‫כן גודל הטומאה‪" ,‬ולפי חיבתן היא טומאתן"‪ .‬והטעם לטומאתן של עצמות‬
‫אדם הוא‪ ,‬כדי שלא יעשו מהן בני אדם כלים‪ ,‬כגון "תרוודים"‪ ,‬מין כפות‪199.‬‬
‫המסקנה העולה מן הדברים היא‪ :‬טומאת מת באה לשמור על כבוד המת‪.‬‬
‫כלומר מדובר בטומאה כאמצעי הרחקה כדי לשמור על יחס של כבוד לגופת‬
‫המת‪ ,‬שלא ישתמשו בני אדם בגופו‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬כבוד המת אין משמעו‬
‫כבודו של הנפטר אלא כבודם של החיים‪ ,‬הנמדד על פי התייחסותם למת‪ 200.‬ר'‬
‫יוחנן שב ומסביר לשומעיו שכן הוא הדבר גם בזיקה לכתבי הקודש ולכתבי‬
‫הומרוס‪ :‬כתבי הקודש‪ ,‬מחמת חביבותם‪ ,‬גזרו עליהם חכמים טומאה‪ ,‬כדי‬
‫שישמרו עליהם בני אדם; ואילו ספרי הומרוס‪ ,‬שאינם חביבים בעיני חכמים‪,‬‬
‫לא הקפידו חכמים על טומאתם וטהרתם‪ .‬אמנם להלכה הטלת הטומאה אינה‬
‫הוקרה מופשטת‪ ,‬אלא מעשית מאוד‪ ,‬כדי שיישמרו הספרים במקום שאין בו‬
‫מזון‪ ,‬כפי שאסביר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬השימוש במושגי טומאה וטהרה נועד ליצור‬

                                                      ‫שמירה וריחוק‪201.‬‬
‫את היחס בין הטומאה לבין קדושת הספרים‪ ,‬מסביר הרמב"ם במשנה שם‬

                                         ‫וחוזר על הסברו במשנה תורה‪:‬‬

       ‫ָּב ִרא ׁש ֹו ָנה ָהי ּו ַמ ִּני ִחין ִּכ ָּכר ֹות ׁ ֶש ִּל ְתר ּו ָמה ְּב ַצד ַה ְּס ָפ ִרים‪ְ ,‬וא ֹו ְמ ִרים‪ֶ :‬זה‬
       ‫ֹק ֶד ׁש ְו ֶזה ֹק ֶד ׁש‪ּ ,‬ו ָב ִאין ָה ַע ְכ ָּב ִרים ּו ְמ ָק ְר ִעין ֶאת ַה ְּס ָפ ִרים‪ְ .‬ל ִפי ָכ ְך ָּג ְזר ּו ׁ ֶש ָּכל‬

       ‫ְּתר ּו ָמה ׁ ֶש ָּנ ְג ָעה ְּב ֶא ָחד ִמ ִּכ ְת ֵבי ַה ּ ֹק ֶד ׁש – ִנ ְט ֵמאת‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ִהיא ִּכ ׁ ְש ִלי ׁ ִשי‬

       ‫ַל ּ ֻט ְמ ָאה‪ְּ ,‬כ ִא ּל ּו ָנ ְג ָעה ְּב ׁ ֵש ִני‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ְצא ּו ָּכל ִּכ ְת ֵבי ַה ּ ֹק ֶד ׁש ּפ ֹו ְס ִלין ֶאת ַה ְּתר ּו ָמה‬

       ‫ְּכ ׁ ֵש ִני‪ְ .‬ולֹא ע ֹוד‪ֶ ,‬א ָּלא ִמי ׁ ֶש ָהי ּו ָי ָדיו ְטה ֹור ֹות‪ְ ,‬ו ָנ ַגע ְּב ֶא ָחד ִמ ִּכ ְת ֵבי ַה ּ ֹק ֶד ׁש‬
   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192