Page 186 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 186

‫‪ 154‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫קודם לפסוק "הוקר רגלך" שבמשלי‪ ,‬פסוק דומה‪ְּ " ,‬ד ַבׁש ָמ ָצא ָת ֱא ֹכל ַּד ֶּיָּך‬
‫ֶּפן ִּתְׂשָּב ֶעּנּו ַו ֲה ֵקאתֹו"‪ ,‬שהרמב"ם עוסק בו במורה הנבוכים (א‪,‬לב‪ ,)4‬ומדגיש‬
‫את חשיבותה של יכולת האדם לדעת לעצור במקום שיש ספק במהלך‬
‫חקירה עדינה‪ ,‬ולא להתקדם מתוך להט שאין האדם מסוגל להכיל אותו‪.‬‬
‫הרמב"ם מביא את הפסוק הממשיל את הדבר לדבש‪ ,‬ומתפעל מן המשל‪,‬‬
‫ואומר "מה נפלא המשל הזה!"‪ ,‬המדמה את החוכמה לדבש ואת הלימוד‬
‫לאכילה‪ .‬הדבש הוא המאכל המהנה ביותר‪ ,‬אך הפרזה באכילתו מביאה לא‬
‫רק להפסקת האכילה‪ ,‬אלא להקאת כל מה שנאכל‪ ,‬ובלשונו‪" :‬וכאילו הוא‬
‫אומר שטבע ההשגה הזו‪ ,‬על אף נכבדותה וגדולתה והשלמות שיש בה‪ ,‬אם‬
‫לא יעצרו בה בגבולה וילכו בו בזהירות‪ ,‬ייהפך הדבר לחסרון"‪ .‬הדברים‬
‫מזכירים מאוד את ענייננו‪ ,‬שההרחקה מן המקדש באה לשמור על ריגוש‪,‬‬
‫מפני שההרגל מביא לידי טשטוש‪ ,‬וראוי שישמור האדם על איזון נפשי נכון‪.‬‬
‫בהמשך הפרק‪ ,‬הרמב"ם מביא כמה פסוקים להמחשת השימוש בהנחיה‬
‫הזאת‪ ,‬ובהם‪" :‬ולכך רמז בדבריו 'ְׁשמֹר ַר ְג ְלָך ַּכ ֲאֶׁשר ֵּת ֵלְך ֶאל ֵּבית ָה ֱאֹל ִהים‬
‫[ ְו ָקרֹוב ִלְׁש ֹמ ַע‪ִ ,‬מ ֵּתת ַהְּכ ִסי ִלים ָז ַבח ִּכי ֵאי ָנם יֹו ְד ִעים ַל ֲעׂשֹות ָרע]' (קהלת ד‪,‬יז)"‪.‬‬
‫מפרשי הרמב"ם לא נתנו את דעתם לפסוק הזה‪ 192,‬שניתן להבין אותו עם‬
‫עמידה על משמעות המונח "רגל" במורה הנבוכים (א‪,‬כח‪ ,)1‬דהיינו 'סיבה'‪.‬‬
‫כלומר הקפד על הקדמותיך‪ ,‬סיבותיך‪ ,‬בדרכך להבנת האלוהים‪ ,‬ודע לצעוד‬
‫באיטיות ולעצור‪ .‬אך נראה יותר שהרמב"ם רומז בדבריו למה שהוא עתיד‬
‫לפתוח בו בטעמי הטהרה‪ ,‬שקרבה רבה מדי למקדש עלולה לטשטש את‬

                                          ‫היחס העדין והרגישות כלפיו‪.‬‬

                                            ‫לפי חיבתן היא טומאתן‬

‫טעמו של הרמב"ם עולה גם מן המשנה במסכת ידיים שבסדר טהרות שעולה‬
‫ממנה הבחנה ברורה המתבררת מדיון בין שני זרמים ביהדות בית שני‪,‬‬

                                  ‫הצדוקים‪ 193,‬והזרם המרכזי‪ ,‬הפרושים‪:‬‬

       ‫אומרים צדוקים‪ :‬קובלין אנו עליכם פרושים‪ ,‬שאתם אומרים‪ :‬כתבי הקודש‬
            ‫מטמאין את הידיים‪ ,‬וספרי ה ֵמי ָר ‏ס [=הומרוס] אינו מטמא את הידיים‪.‬‬

       ‫אמר רבי יוחנן בן זכאי‪ :‬וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד?! הרי הם‬
       ‫[=הפרושים] אומרים‪ :‬עצמות חמור טהורים‪ ,‬ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים‪.‬‬
       ‫אמרו לו‪ :‬לפי חיבתן היא טומאתן; שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו‬

                                                                              ‫תרוודות‪.‬‬
       ‫אמר להם‪ :‬אף כתבי הקודש – לפי חיבתן היא טומאתן וספרי הומריס‬

              ‫[=הומרוס]‪ ,‬שאינן חביבין‪ ,‬אינן מטמאין את הידיים‪( .‬משנה‪ ,‬ידיים‪ ,‬ד‪,‬ו)‬
   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191