Page 182 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 182

‫‪ 150‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫"ליראת המקדש שהיא סיבה ליראת ה'‪ .‬כי בפנייה אליו מושגת היפעלות‪,‬‬
‫והלבבות הקשים מתעדנים ומתרככים" (שם‪ .)20,‬הבלעדיות בהכנת שמן‬
‫המשחה והקטורת‪ ,‬נועדה להוסיף על תחושת המיוחדּות ולהגביר את‬

                                           ‫ההתפעלות במקדש (ג‪,‬מה‪.)21‬‬
‫חוש הטעם בא לידי ביטוי באכילה המקודשת במרחב המקודש‪ .‬הכוהנים‬
‫והבעלים היו אוכלים את חלקם בקורבנות הבשר‪ ,‬והכוהנים גם מן המנחות‬
‫המתובלות כמו שהם רוצים‪ ,‬בארוחה דשנה‪ ,‬כדי שתהא נאכלת על השובע‬
‫יחד עם כל תבלין ומאכל‪ ,‬כולל דברים שכרגיל הם אסורים להקרבה (מעשה‬
‫הקרבנות י‪,‬י‪-‬יא; יב‪,‬יד)‪ ,‬ובלשון הרמב"ם‪ְ " :‬ו ֵאין ַהּכֹ ֲה ִנים אֹו ְכ ִלין ַהַּמ ָּתנֹות ֶאָּלא ָצ ִלי‬
‫ְּב ַח ְר ָּדל‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ ' :‬ל ָמְׁש ָחה ָּב ֶהם'‪ְּ – 173‬כ ֶד ֶרְך ֶׁש ַהְּמ ָל ִכים אֹו ְכ ִלין" (בכורים ט‪,‬כב)‪.‬‬
‫הקדושה ניכרה גם מכך שמרחב המקדש עצמו‪ ,‬אסור היה להכניס גם מאכל‬

                                           ‫שהוא בגדר חולין (שחיטה ב‪,‬ג)‪.‬‬

                                        ‫התנהלות מוקפדת וייצוגית‬

‫אבל לא רק בצורה החזותית‪ ,‬אלא כל ההתנהלות במרחב הייתה מוקפדת‪.‬‬
‫להשגת תחושת יראה זו‪ ,‬נועדו הרשאות כניסה למגוון מרחבים על פי‬
‫זמנים‪ 174,‬השמירה והפטרול סביב למקדש‪ 175,‬המונעים גישה מכוהן‬
‫שיכור או מזוהם או ששערו פרוע או שבגדיו קרועים או שטמא‪ .‬במתחם‬
‫הקדוש‪ ,‬הכוהנים חויבו לעמוד‪ ,‬ואסור היה להם לשבת‪ .‬תפקידי העבודה‬
‫היו בלעדיים‪ ,‬ולאיש אסור היה לעסוק בתפקיד השמור לחברו‪ ,‬כדי שלא‬
‫ליצור מרחב המאפשר רשלנות (ג‪,‬מה‪ .)23‬הייצוגיות של המקום התאפיינה גם‬
‫ב"אנשי מעמד"‪ ,‬כלומר בנציגי מקומות בארץ ישראל ששהו במקדש בזמן‬

                                      ‫שיועד להם (כלי המקדש והעובדים בו ו‪,‬א)‪.‬‬
‫כל התיאור בחלק זה הוא רק מעט מזער מפרטי ההלכות ההולכות ונצברות‬
‫לכדי הכרה שהביקור במקדש היה חגיגה מרגשת ומיוחדת שהשתתפו בה‬
‫רוב החושים‪ ,‬הן לאדם הפרטי הן למפגש הציבורי‪ .‬ההיבט הציבורי כבר‬
‫תואר בדיוננו לעיל בהיגד "כל ישראל חברים ברגל"‪ ,‬המציין את הקרבה‬

                                      ‫החברתית במפגשים שהיו בחגים‪.‬‬

                             ‫המקדש אינו מרכז הנבואה והעיון‬

‫לעומת זאת‪ ,‬המקדש לא היה מקום מרכזי של התעלות עיונית אישית‪,‬‬
‫במשמעות השלימות השכלית‪-‬האנושית‪ ,‬היא השלימות הרביעית בפרק‬
‫האחרון במורה הנבוכים‪ .‬הנבואה‪ ,‬שהיא פסגת מעמד האדם‪ ,‬לדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫לא נצטמצמה למקדש‪ ,‬שלא היה בו מרכז ללימוד נבואה של "בני הנביאים"‪.‬‬
‫והדבר אינו מקרי‪ .‬ההתכוננות הנבואית‪ ,‬הצריכה להיעשות בהשקט כוחות‬
   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186   187