Page 177 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 177
קרפפ :טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ 145
שנקבע במועד זה של השנה ,כמו שנאמר בתורה ,לאחר שנאסף היבול מן
השדות" ,כלומר זמן הרווחה והמנוחה מן העיסוקים ההכרחיים" .וכאן
הרמב"ם מביא ראיה מדברי אריסטו" :שכך היה הדבר המפורסם אצלם בקרב
האומות מאז ומקדם .הוא אמר בלשון זה" :הזבחים הקדומים וההתאספויות
היו מתקיימים לאחר איסוף הפירות ,כאילו הן קרבנות בשל הרווחה" ,זה
לשונו" .וראה הרמב"ם צורך להביא את דברי אריסטו במדויק ,לא רק בגלל
שהזכיר אריסטו את החגיגה אחר האסיף ,אלא משום שהוא מביע צורך נפשי
אוניברסאלי המתגלה בכל חברה.
הטעם השני שהרמב"ם מזכיר הוא יצירת קשרים חברתיים "מועילים
לחברויות" ,ונראה שאינו מתכוון רק לחיי חברה נוחים גרידא 161,אלא
למפגשים מתוכננים ומבוקרים" ,שצריכות לשרור בין בני האדם",
בהדגשה על "בהתקבצויות המדיניות" .כלומר במפגשים מעצבי
תודעה משותפת .הראיה לזה היא :הרמב"ם מציין בהמשך את המטרות
התודעתיות שביסוד החגים ,למשל שבועות כיום מתן תורה ,ראש השנה
כתשובה והכנה ליום הכיפורים ,וסוכות ופסח כמעניקים "דעה ומידה".
הדעה היא הנצחת אותות מצרים ואותות המדבר ,והמידה היא הענווה,
בזוכרו בימי הרווחה את ימי המצוקה ,וכך תגדל הכרת התודה של האדם.
אף בארבעת המינים ,הרמב"ם רואה ביטוי סמלי ליציאה מן המדבר כדי
להגיע אל ארץ נושבת 162.שבעת הימים שחוגגים בהם הן את חג הסוכות
הן את חג הפסח ,הם ימים שהאדם חייב להוקיר בהם ערך מסוים המגבש
את הקהילה סביבו כמין רצוא ושוב :הקהילה מוקירה את המסר ,והמסר
מגבש סביבו את הקהילה.
הקשר בין שתי הסיבות ,הצורך הטבעי והמסר המוסרי-קהילתי ,נטוע
בתפיסתו של הרמב"ם ,שבה עסקנו בנושא "האדם מדיני בטבעו" ושהתורה
משלימה את הטבע האנושי ונמעצבת אותו.
הדאגה לנזקקים
על מאפייני ההתכנסויות החברתיות במפגש יחד ,הרמב"ם אומר:
ְּכ ׁ ֶש ִ ּי ְז ַּבח ָא ָדם ׁ ַש ְל ֵמי ֲח ִגי ָגה ְו ׁ ַש ְל ֵמי ִ ׂש ְמ ָחה ,לֹא ִי ְה ֶיה א ֹו ֵכל ה ּוא ּו ָב ָניו
ְו ִא ׁ ְש ּת ֹו ִּב ְל ַבד ִוי ַד ֶּמה ׁ ֶש ָע ָ ׂשה ִמ ְצ ָוה ְּגמ ּו ָרהֶ ,א ָּלא ַח ָּיב ְל ַ ׂש ֵּמ ַח ָה ֲע ִנ ִ ּיים
ְו ָה ֲא ֵמ ָל ִליםֶ ׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ַה ֵּל ִוי ְו ַה ֵּגר ְו ַה ָּית ֹום ְו ָה ַא ְל ָמ ָנה" (דברים טז,יד) –
ַמ ֲא ִכיל ַה ּכֹל ּו ַמ ׁ ְש ָקם ְּכ ִפי ָע ׁ ְשר ֹוּ .ו ִמי ׁ ֶשא ֹו ֵכל ְז ָב ָחיו ְולֹא ִ ׂש ֵּמ ַח ֵא ּל ּו ִע ּמ ֹו
– ָע ָליו ֶנ ֱא ַמרִ " :ז ְב ֵחי ֶהם ְּכ ֶל ֶחם א ֹו ִנים ָל ֶהםָּ ,כל ֹא ְכ ָליו ִי ַּט ָּמא ּו ִּכי ַל ְח ָמם
ְל ַנ ְפ ׁ ָשם" (הושע ט,ד)( .חגיגה ,סוף פרק ב)
