Page 181 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 181

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪149‬‬

‫ובלשון הרמב"ם‪ּ" :‬ו ְל ִפי ָכְך ָהיּו אֹו ְמִרין ' ִה ָּז ֲהרּו ֶׁשֹּלא ִּתְּגעּו ַּבׁ ֻּש ְל ָחן' ְּבָׁש ָעה‬
                    ‫ֶׁשַּמ ְר ִאין אֹותֹו ְלעֹו ֵלי ְר ָג ִלים" (מטמאי משכב ומושב יא‪,‬יא)‪170.‬‬

‫התפארת והגדולה ניכרו גם בארבעת בגדי הכוהנים ושמונת בגדי הכוהן‬
‫הגדול‪ ,‬בדומה לגינוני מלכות‪" 171:‬כמו כן כדי לרומם את הבית‪ ,‬רוממה‬
‫מעלת עובדיו‪ ,‬ויוחדו הכהנים והלוים‪ ,‬ונעשו לכהנים המלבושים המכובדים‬
‫והיפים והנאים ביותר‪ִּ" :‬ב ְג ֵדי קֹ ֶדׁש [‪ְ ]...‬ל ָכבֹוד ּו ְל ִת ְפ ָא ֶרת" (שמות כח‪,‬ב)‪,‬‬
‫(ונקבע) ושלא ישמש בעבודה בעל מום – ולא רק בעלי מום בלבד אלא גם‬
‫זיהומים פוסלים את הכהנים כמו שהתבאר בדיני מצוה זו (ביאת המקדש ז‪,‬יג)‪.‬‬
‫כי מה שמגדיל אדם בעיני ההמון אינו צורתו האמיתית אלא שלמות אבריו‬
‫ויפי לבושו‪ ,‬והמטרה היא שתהיה לבית הזה רוממות וכבוד בעיני הכול"‬
‫(ג‪,‬מה‪ .)16‬וראוי לשים לב לעובדה שהכוהנים נבחרו רק על פי אמת מידת‬
‫אסתטית‪ ,‬הכוללת מאפיינים של פגיעות גופניות‪ ,‬ואף של צבע עור‪ ,‬לפי‬
‫מונחי האסתטיקה שנהגו בימיהם‪ 172,‬ורשימת המומים הארוכה והמפורטת‬

              ‫מעידה עד כמה גדולה הייתה הדרישה לאסתטיקה מוקפדת‪.‬‬

                                               ‫חוויה בשאר החושים‬
‫הנוכחות המרשימה התבטאה גם בחוש השמיעה‪ ,‬בשירת מקהלת לוויים‬
‫שקולם משובח‪ְ " ,‬מׁשֹו ְר ִרים ְלׁשֹו ֵרר ַעל ַה ָּק ְרָּבן ְּב ָכל יֹום" (כלי המקדש והעובדים בו‬

                                                 ‫ג‪,‬ב) בלוויית כלי נגינה‪:‬‬

       ‫ַו ֲא ֵח ִרים ָהי ּו ע ֹו ְמ ִדים ׁ ָשם ְמ ַנ ְּג ִנין ִּב ְכ ֵלי ׁ ִשיר‪ֵ ,‬מ ֶהם ְל ִו ִּיים ּו ֵמ ֶהם ִי ְ ׂש ְר ֵא ִלים‬
       ‫ְמ ֻי ָח ִסין ַה ַּמ ּ ִ ׂשי ִאין ַל ְּכ ֻה ָּנה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ע ֹו ֶלה ַעל ַה ּד ּו ָכן ֶא ָּלא ְמ ֻי ָחס‪ְ .‬ו ֵאין ֵא ּל ּו‬
       ‫ַה ְּמ ׁש ֹו ְר ִרים ַעל ִּפי ַה ֵּכ ִלים ע ֹו ִלין ְל ִמ ְנ ַין ַה ׁ ּ ְש ֵנים ָע ָ ׂשר‪ּ .‬ו ַב ֶּמה ֵהם ְמ ַנ ְּג ִנין?‬
       ‫ִּב ְנ ָב ִלים ַו ֲח ִלי ִלים ְו ִכ ּנ ֹור ֹות ַו ֲחצ ֹו ְצר ֹות ְו ַה ִ ּצ ְל ֵצל‪ְ .‬ו ֵאין ּפ ֹו ֲח ִתין ִמ ׁ ּ ְש ֵני ְנ ָב ִלים‪ְ ,‬ולֹא‬
       ‫מ ֹו ִסי ִפין ַעל ׁ ִש ׁ ּ ָשה‪ְ ,‬ו ֵאין ּפ ֹו ֲח ִתין ִמ ׁ ּ ְש ֵני ֲח ִלי ִלים‪ְ ,‬ולֹא מ ֹו ִסי ִפין ַעל ׁ ְש ֵנים ָע ָ ׂשר‪,‬‬
       ‫ְו ֵאין ּפ ֹו ֲח ִתין ִמ ׁ ְש ֵּתי ֲחצ ֹו ְצר ֹות‪ְ ,‬ולֹא מ ֹו ִסי ִפין ַעל ֵמ ָאה ְו ֶע ְ ׂש ִרים‪ְ ,‬ו ֵאין ּפ ֹו ֲח ִתין‬

            ‫ִמ ִּת ׁ ְש ָעה ִּכ ּנ ֹור ֹות‪ּ ,‬ומ ֹו ִסי ִפין ַעד ְלע ֹו ָלם; ְו ַה ִ ּצ ְל ֵצל – ֶא ָחד ִּב ְל ַבד‪( .‬שם ג‪-‬ד)‬

‫הרמב"ם מפרש ש"כי גם בשיר המטרה היא היפעלות הנפשות מאותן‬
‫אמירות‪ ,‬והנפש אינה נפעלת אלא ממנגינות נעימות‪ ,‬וכן עם כלי נגינה‪ ,‬כמו‬

                                 ‫שהיה הדבר תמיד במקדש" (מו"נ ג‪,‬מה‪.)17‬‬
‫גם מקומו של חוש הריח לא נעדר מן המקדש‪" :‬לכן נצטווינו בו על הקטרת‬
‫הקטורת פעמיים בכל יום‪ ,‬בּבֹקר ובין הערבים‪ ,‬כדי שיתבשם ריחו וריח כל‬
‫בגדי המשרתים בו [‪ ,]...‬כי הנפש מתרווחת מאוד מריחות טובים ונמשכת‬
‫אליהם" (שם‪ .)19,‬גם שמן המשחה‪ ,‬בושם ריחני נדיר‪ ,‬נועד בין השאר‬
   176   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186