Page 176 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 176

‫‪ 144‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫ופותח לו בקבוק יין‪ ,‬כשברגיל מגעו של עם הארץ מטמא את בקבוק היין‪,‬‬
‫אבל בזמן הרגל יכולים החבר ועם הארץ לאכול את המאכל הקדוש ביותר‬
‫ולשתות יחד יין‪ ,‬כֵרעים השמחים זה בזה‪ .‬אם נותר יין בבקבוק‪ ,‬מיד במוצאי‬
‫החג‪ ,‬כבמטה קסם‪ ,‬הוא נחשב טמא‪ ,‬מפני שעם הארץ נגע בו בחג!‪ 153‬החג‬
‫הוא מין בועה חברתית מלכדת ומטשטשת מחוץ לכללי חלוקת החברה‪,‬‬
‫המתנפצת מיד בתום החג‪ .‬לא מפני שלפתע עמי הארץ שלטו בהלכות‬
‫המורכבות והקפידו על אי הסחת הדעת‪ ,‬אלא מפני ההזדמנות‪ ,‬הכוונה‬

                               ‫והרצון להיות יחד כולם במקדש בטהרה‪.‬‬
‫ההלכה "כל ישראל חברים ברגל" אינה מכוונת לחג עצמו בלבד אלא אף‬
‫לקראתו‪ .‬כל השנה‪ ,‬היו הדרכים המרכזיות המובילות לירושלים טמאות‪,‬‬
‫מפני ששם הלכו רוב העם והגויים‪ ,‬ושולי הדרך היו טהורים‪ ,‬מפני ששם‬
‫הלכו הטהורים‪" ,‬והאדם הטהור נבדל ופורש לצדדין וקורא לבני אדם‬
‫להתרחק ממנו כדי שלא יתטמא"‪ 154,‬ולקראת הרגל "מתהפך הדבר‪ ,‬לפי‬
‫שהכלל אצלנו‪' :‬כל ישראל חברים ברגל'‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויעלו כל ישראל כאיש‬
‫אחד חברים'‪ 155,‬וכולם טהורים‪ ,‬כמצווה עלינו‪' :‬חייב אדם לטהר את עצמו‬
‫ברגל'‪ .‬וכל מי שנשאר טמא ואינו יכול לטהר – פורש לצדדין‪ ,‬ומרחיק בני‬

       ‫אדם ממנו כדי שלא יטמאם‪ ,‬שהרי הוא יודע שכל בני אדם טהורין"‪.‬‬
‫המטרה הזאת בעלייה לרגל עולה גם מלשון הפסוקים‪ ,‬כגון‪ָׁ" :‬שֹלש ְּפ ָע ִמים‬
‫ַּבׁ ָּש ָנה ֵי ָר ֶאה ָּכל ְזכּוְרָך ֶאת ְּפ ֵני ָה ָאדֹן ה' ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאל"‪ 156.‬ההודאה על הטוב‬
‫והשמחה נעשית יחדיו‪ְ" :‬וָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַהּטֹוב ֲאֶׁשר ָנ ַתן ְלָך ה' ֱאֹל ֶהיָך ּו ְל ֵבי ֶתָך‬

                                       ‫ַא ָּתה ְו ַהֵּלִוי ְו ַהֵּגר ֲאֶׁשר ְּב ִקְרֶּבָך"‪157.‬‬

                                                 ‫היחד בימים טובים‬

                                     ‫הרמב"ם אומר בעניין טעם החגים‪:‬‬

       ‫ימים טובים‪ – 158‬כולם נועדו לשמחה ולהתאספויות מהנות‪ ,‬שלרוב הן‬
       ‫הכרחיות לאדם‪ .‬הם גם מועילים לחברויות שצריכות לשרור בין בני‬

                                      ‫האדם בהתקבצויות המדיניות‪( .‬מו"נ ג‪,‬מג‪159)4‬‬

‫והרמב"ם מפרט על אתר את טעמו של כל יום מן הימים הטובים‪ .‬ננתח את‬
                                          ‫שני הטעמים הנזכרים בדבריו‪.‬‬

‫הטעם הראשון משמעו כעין חוק טבע‪" ,‬שלרוב הן הכרחיות לאדם"‪,‬‬
‫שמטבעו של האדם לבקש את השמחה ואת היחד‪ .‬זהו צורך נפשי מוחלט‪,‬‬
‫הנובע ממעמקי נשמת האדם‪ ,‬ומאפיין את האדם‪ 160.‬והרמב"ם מזכיר בהמשך‬
‫הפרק את טעמו המיוחד של חג הסוכות‪" ,‬שהמטרה בו היא שמחה וחדווה"‪,‬‬
   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180   181