Page 175 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 175

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪143‬‬

‫על החברות הזאת‪ ,‬הרמב"ם אומר שהיא "לשם שמים"‪ ,‬ומשום כך נאמני‬
‫הטהרה נקראים "חברים"‪ .‬החברות הזאת היא לשם שמים‪ ,‬ומביאה בסופו‬
‫של דבר לעולם טוב‪ ,‬מוסרי‪-‬הומניסטי‪ ,‬ואפילו תועלתני‪ ,‬אבל אינה נובעת‬
‫ממנו אלא מן האמת כמשמעה הקטגורי במשנת קאנט‪ .‬היחס בין הטוב‬
‫המוסרי לבין הטוב האמיתי בא לידי מיצוי מופלא בדברי הרמב"ם בסוף‬
‫ספר המדע‪" :‬עֹוֶׂשה ָה ֱא ֶמת ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ֱא ֶמת‪ְ ,‬וסֹוף ַהּטֹו ָבה ָלבֹוא ִּב ְכ ָלל"‬
‫(הלכות תשובה י‪,‬ב)‪ .‬הטוב יגיע מתוך האמת‪ ,‬ועשיית האמת אינה כפופה לטוב‬

                                                              ‫המוסרי‪.‬‬

                  ‫כל ישראל חברים ‪ -‬הטהרה במפגש החברתי‬

‫הטומאה מגדירה את המרחב של עמי הארץ‪ ,‬שראוי להתרחק מהם‪ ,‬והטהרה‬
‫את מרחבם של החברים והפרושים‪ .‬מצד שני‪ ,‬אחת לכמה זמן‪ ,‬הטהרה‬
‫הגדירה את המרחב המשותף‪ ,‬ואפשרה לקיים מפגש חגיגי של כולם יחד‬
‫במקדש‪ .‬הכינוי שזכו לו החכמים החברים נעשה נחלת הכלל בחגים‪ .‬כל‬
‫ימות השנה‪ ,‬נבדלו הפרושים מכלל המון העם‪ ,‬אך במועדים התרועעו עמהם‪,‬‬
‫אכלו איתם קורבנות ותרומות ומעשר שני‪ .‬בכל השנה‪ ,‬נבדלו הפרושים‬
‫בדרגה אחת בלבד מעל עמי הארץ‪ ,‬אך זו יצרה חומות בצורות בין שתי‬
‫הקבוצות; בקבוצות אחרות‪ ,‬מדרג הטהרה יצר עד שלוש דרגות‪-‬כיתות מעל‬
‫הפרושים‪ .‬אבל בחגים‪ ,‬התעלו הכול לדרגה הגבוהה ביותר‪ ,‬דרגת מי שמותר‬
‫להם לאכול קודשים‪ .‬בכל השנה‪ ,‬מעטים היו "חברים"‪ ,‬ואילו בחגים‪ ,‬ורק‬

            ‫בחגים‪ ,‬היו "כל ישראל חברים"‪ .‬וזה לשון הרמב"ם בעניין זה‪:‬‬

       ‫ֻט ְמ ַאת ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ָּב ֶר ֶגל ְּכ ַט ֲה ָרה ִהיא ֲח ׁש ּו ָבה‪ֶ ׁ ,‬ש ָּכל ִי ְ ׂש ָר ֵאל ֲח ֵב ִרים‬
       ‫ָּב ֶר ֶגל‪ּ ,‬ו ְכ ֵלי ֶהם ֻּכ ָּלם ְו ָא ְכ ֵלי ֶהם ּו ַמ ׁ ְש ֵקי ֶהם ְטה ֹו ִרים ָּב ֶר ֶגל‪ִ ,‬מ ְּפ ֵני ׁ ֶש ַה ּכֹל‬
       ‫ְמ ַט ֲה ִרין ַע ְצ ָמם ְוע ֹו ִלים ָל ֶר ֶגל‪ְ .‬ל ִפי ָכ ְך ֵהם ֶנ ֱא ָמ ִנים ְּב ָכל ְימ ֹות ָה ֶר ֶגל‪ֵּ ,‬בין‬
       ‫ַעל ַה ּ ֹק ֶד ׁש ֵּבין ַעל ַה ְּתר ּו ָמה‪ּ .‬ו ִמ ׁ ּ ֶש ַי ֲע ֹבר ָה ֶר ֶגל – ח ֹו ְז ִרין ְל ֻט ְמ ָא ָתן‪( .‬מטמאי‬

                                                                          ‫משכב ומושב יא‪,‬ט)‪152‬‬

‫חכמים עיצבו את המציאות הפיזית במפגש כל חלקי העם ברגל‪ ,‬בהר הבית‪,‬‬
‫בירושלים‪ ,‬כמציאות המ ַעלה את כל הקהל לדרגת "חברים"‪ .‬זהו נומינליזם‬
‫מובהק‪ ,‬ובלשון הרמב"ם‪" :‬כטהרה היא חשובה"‪ .‬ברגל נאסרו הסממנים‬
‫המבדילים‪ ,‬שתוקפם פג מחוץ למסגרת זמן הרגל באופן נומינליסטי לגמרי‪.‬‬
‫אבל כל זמן הרגל‪ ,‬נעשו המקדש וירושלים מקום מפגש שבו אין הבחנה‬
‫בין המעמדות‪ .‬הבה נדמיין ש"חבר" מזמין עם הארץ לאכול איתו קורבן‬
   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180