Page 170 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 170

‫‪ 138‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

                                         ‫מושגי חסד צדקה ומשפט‬

‫לכאורה‪ ,‬נראה שיש כאן סתירה מיניה וביה‪ ,‬אך הדבר אינו כן‪ .‬לפנינו קריאה‬
‫לתשומת לב מיוחדת‪ ,‬שאולי היא בגדר סתירה מן הסוג החמישי כמו שמגדיר‬
‫הרמב"ם בהקדמתו למורה הנבוכים‪ .‬כדי להתקדם לקראת הבנת פשר הסתירה‪,‬‬
‫עלינו להבין היטב את המושגים הנזכרים בפרק זה‪ .‬את המונחים "חסד"‬
‫ו"משפט" ו"צדקה"‪ ,‬הנזכרים בירמיהו‪ ,‬כבר הסביר הרמב"ם בפרק הקודם‪,‬‬
 ‫והראה שהם עוסקים ביחס החברתי המעשי‪ ,‬בדברים שהאדם עושה לזולתו‪.‬‬
‫ה"חסד" הוא מעשה שאין האדם חייב לעשותו‪ ,‬ואין חובה שיקבל אותו מי‬
‫שמי שזוכה בו‪ .‬כלומר מקבל החסד אינו יכול לתבוע את החובה לעזור לו‪.‬‬
‫וכן למשל לעניין גמילות חסדים בביקור חולים‪ ,‬שהרי אין האדם חייב לבקר‬
‫את החולה‪ ,‬ואין החולה יכול לטעון שחייבים לבקר אותו‪ ,‬או הולדת ילד‪,‬‬
‫שאינה חובה המוטלת על ההורה כחובה משפטית‪ ,‬וברור גם שאינה באה‬

                 ‫כמענה למצוקה‪ ,‬שהרי מקבל החסד עדיין אינו קיים כלל‪.‬‬
‫בקצה השני‪ ,‬עומד ה"משפט"‪ ,‬שחובה על האדם לעשותו‪ ,‬וזכות הוא למי‬
‫שמקבלו‪ ,‬כגון תשלום שכר העובד‪ ,‬שלפי החוק המוסכם חובה על המעביד‬
‫לשלמו בעיתו‪ ,‬וזכות השכיר לקבלו‪ .‬וכן גם בענישה‪ ,‬שמבחינת תקינותה של‬

                              ‫החברה‪ ,‬ראוי הוא הנידון לקבל את עונשו‪.‬‬
‫בתווך נמצאת ה"צדקה"‪ ,‬שהוא מעשה שחובה לעשותו‪ ,‬אך אין למקבל‬
‫הצדקה שום זכות לתבוע אותה עבור עצמו‪ .‬מצוות מתן צדקה היא דוגמה‬
‫פרטית למצווה המחייבת כל אדם לתת צדקה לעני‪ ,‬ואפילו הוא עצמו עני‬
‫(מתנות עניים ז‪,‬ה)‪ ,‬מפני שמתן הצדקה משביח את אופיו של הנותן‪ ,‬כעולה‬
‫מלשון הפסוק‪" :‬ולך תהיה צדקה" (דברים כד‪,‬יג)‪ 132,‬ומחנכת האדם להיות בעל‬

                                     ‫חמלה ורגישות‪ ,‬שהיא מעלה טובה‪.‬‬
‫הנביא ירמיהו מייחס את שלוש המידות הללו גם למעשי ה'‪ ,‬והרמב"ם‬
‫מסביר היכן ניתן לראות במציאות את החסד והמשפט והצדקה במעשי ה'‪ :‬ה'‬
‫מקיים את העולם מבלי שהוא חייב לעשות כן‪ ,‬ומשום כך הוא נקרא "חסיד"‬
‫או "חנון"; ה' מרחם על החלשים‪ ,‬ובניסוחו המדויק של הרמב"ם‪ ,‬מעניק‬
‫לכל בעלי החיים כוח כדי שיוכלו להנהיג את עצמם ולשמור על עצמם‪ ,‬ועל‬
‫כן הוא נקרא "צדיק"; והוא גם קובע חוקים שמתנהל בהם העולם‪ ,‬ולכן‬
‫הוא נקרא "שופט"‪ .‬שלוש אמות המידה הללו משתקפות גם בשלוש‪-‬עשרה‬

                                           ‫המידות שהוא מתואר בהן‪133.‬‬

                               ‫התפנית מן ההתבודדות אל ההנהגה‬

‫כמעט בסוף הפרק‪ ,‬הרמב"ם מציע את פתרון החידה‪ ,‬שילוב בין הידיעה‬
‫לבין המעשה‪ .‬האדם חייב להישגב מעלה מעלה‪ ,‬להגיע לתובנות גדולות‬
   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175