Page 169 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 169
קרפפ :טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ 137
החלק השלישי ,הקריאה לעשייה חברתית ,אינה סותרת את המסקנה העולה
מן החלק השני?
במהלך כל הפרק ,מהדהדות מילותיו של ירמיהו הנביא ,המטיב לנסח את
תכלית החיים:
ּכֹה ָא ַמר ה' ַאל ִי ְת ַה ֵּלל ָח ָכם ְּב ָח ְכ ָמת ֹו ְו ַאל ִי ְת ַה ֵּלל ַה ִּג ּב ֹור ִּב ְגב ּו ָרת ֹוַ ,אל
ִי ְת ַה ֵּלל ָע ׁ ִשיר ְּב ָע ׁ ְשר ֹוִּ .כי ִאם ְּב ֹזאת ִי ְת ַה ֵּלל ַה ִּמ ְת ַה ֵּלל ַה ְ ׂש ֵּכל ְו ָי ֹד ַע א ֹו ִתי
ִּכי ֲא ִני ה' ֹע ֶ ׂשה ֶח ֶסד ִמ ׁ ְש ָּפט ּו ְצ ָד ָקה ָּב ָא ֶרץִּ ,כי ְב ֵא ֶּלה ָח ַפ ְצ ִּתי ְנ ֻאם ה'.
(ירמיהו ט,כב-כג)
בפרק זה ,הרמב"ם מגדיר את ארבע הדמויות הנזכרות בשני הפסוקים
הללו – חכם ,גיבור ,עשיר והמתהלל ב"השכל וידוע אותי" – תוך השוואתן
לארבע השלימויות הנזכרות במשנת "הפילוסופים הקודמים והמאוחרים"
(ג,נד ,)5אריסטו ואבן באג'ה 131.שלוש הדמויות הראשונות מקובלות על ידי
ההמון כמייצגות דרגות של שלימות אנושית :עשיר ,גיבור ,חכם .העשיר
נתפס בעיני ההמון כמושלם בזכות הנכסים שצבר ,הגיבור בזכות תכונותיו
הפיזיות ,והחכם בזכות תכונותיו החברתיות-מוסריות ואופיו הטוב .הרמב"ם
דוחה את התפיסה הזאת בדבר שלימותם ,מפני שמדובר בתכליות חיצוניות
לאדם ,באושר מדומה .הרמב"ם מציב את הכרת האלוהים הפנימית" ,השכל
וידוע אותי" ,כפסגת השלימות.
ונשאלת השאלה :מדוע הרמב"ם שב לדון בשאלה זו? הרי לצידוק הטיעון
ששלימותו האמיתית של האדם היא פיתוח השכל מוקדש לו הספר כולו,
ובעיקר פרק נא ,שכדבריו בראש הפרק ,הוא "מעין חתימה".
תמיהה אחרת היא :בנקודת השיא הזאת ,החותמת את חלקו השני של
הפרק ,הרמב"ם פותח את החלק השלישי ומבצע מפנה מפתיע .לדבריו,
מסופו של הפסוק עולה שהתכלית העליונה אינה רק לדעת את ה' ,כלומר
"השגת המעלות השכליות [ ]...דעות אמיתיות בעניינים האלוהיים",
אלא להתנהג כמו ה' ,לעשות חסד משפט וצדקה בארץ ,כלומר עשייה
חברתית .והדבר מעלה תמיהה גדולה :מה פשר מסקנתו זאת? הרי כמה
משפטים לפני כן ,דחה את הדעה המקובלת בקרב ההמון ,ולפיה האדם
השלם הוא ה"חכם" ,כלומר בעל המידות הטובות ,האיש המצטיין ביחסי
אנוש ובעשיית הטוב במובן החברתי ,גם אם אינו משכיל ,ונראה לכאורה
שהוא חוזר בו מדבריו תוך כדי דיבור ,ושב לאמץ את השלימות החברתית
כתכלית האדם!
