Page 160 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 160

‫‪ 128‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫‪ 	.1‬עמי הארץ‪ ,‬שהיו לדעת חוקרים רבים שדרה המרכזית של החברה‬
‫היהודית בימי בית שני‪ 72.‬לא הקפידו על הטהרה‪ ,‬ולפעמים אף לא ידעו‬

                                           ‫שנטמאו (השוו פה"מ כלים י‪,‬א)‪.‬‬
‫‪ .	2‬אוכלי חולין בטהרה‪ ,‬הם הפרושים‪ .‬הקפידו לאכול גם חולין בטהרה‪,‬‬
‫ושלא יהיה המאכל אפילו שני לטומאה‪ .‬יש לשים לב שהם יכולים לאכול‬
‫חולין בטהרה כשהם טהורים בדרגת טבול יום‪ ,‬שהיא קלה משמעותית‬

                                ‫לניהול חיי היום יום‪ ,‬שטובל ואוכל‪.‬‬
‫‪ 	.3‬אוכלי מעשר שני בטהרה‪ .‬כשאכלו פירות מעשר שני – אותם חייבים‬
‫מהתורה לאכול בטהרה – הקפידו שלא יהיו אפילו שני לטומאה‪ 73.‬והיו‬

                           ‫מי שאכלו גם חולין על טהרת מעשר שני‪.‬‬
‫‪ .	4‬אוכלי תרומה‪ .‬הכוהנים חייבים לאכול את פירות התרומה בטהרה‪ ,‬ושלא‬

   ‫יהיו אפילו שלישי לטומאה‪ 74.‬והיו מי שאכלו חולין בטהרת תרומה‪.‬‬
‫‪ 	.5‬אוכלי קודשים‪ .‬מי שאוכל קורבנות‪ ,‬חייב לאכול אותם בטהרה‪,‬‬
‫ולהקפיד שלא יהיו אפילו רביעי לטומאה‪ 75.‬והיו מי שאכלו חולין על‬

                                                    ‫טהרת הקודש‪.‬‬
‫ויש עוד מדרג‪ ,‬חריג וקיצוני ביותר‪ :‬הטהרה בפרה אדומה‪ ,‬שנאמר בה‬
‫"לחטאת"‪ ,‬שעסקנו בה בחלקו הראשון של הספר‪ 76.‬מדרג זה מיוחד רק לאפר‬
‫הפרה האדומה‪ ,‬ואין בו מימד חברתי כלשהו‪ ,‬ולכן הוא נמצא מחוץ לדיוננו‬
‫כאן‪ .‬לדרגות הטהרה המבחינות בין עמי הארץ לבין הפרושים‪ ,‬אין מקור‬
‫במקרא‪ ,‬והן נקבעו על ידי חכמים‪ 77.‬יש הבדל בין התנאים לטהרה הנדרשת‬
‫למעשר שני ולתרומה ולקורבן‪ 78,‬אך חלוקה כה נחרצת בין הקבוצות הרי‬
‫היא תקנת חכמים‪ .‬משמעותה שכל מי שמצוי בדרגה אחת נחשב כמטמא את‬
‫הדרגה שמעליו‪ ,‬ובלשון הרמב"ם‪ִּ" ,‬ב ְג ֵדי ַעֵּמי ָה ָאֶרץ ִמ ְדָרס ְלאֹו ְכ ֵלי ֻחֵּלי ֶהן‬
‫ְּב ַט ֲה ָרה" (שאר אבות הטומאות שם)‪ ,‬כלומר שאם נגעו אוכלי חולין בטהרה בבגד‬
‫עם הארץ‪" ,‬נטמאו כמי שנגע במדרס הזב‪ ,‬וצריכים טבילה"‪ 79,‬והוא הדין אם‬

                                              ‫הזיזו אותו בלא לנגוע בו‪.‬‬
‫המעבר בין דרישת הטהרה בקבוצה אחת לקבוצה שמעליה היה כרוך‬
‫בהיטהרות שכללה טבילה שנדרש בה הטובל להתכוון לדרגת הטהרה‬
‫המתאימה‪ ,‬המנוסחת בלשון חכמים בכלל‪" :‬טבל ולא הוחזק – כאילו לא‬
‫טבל" (משנה חגיגה ב‪,‬ו)‪ .‬הרמב"ם מביא את הדין הזה בסוף ספר טהרה‪ ,‬כמו‬
‫שראינו לעיל‪ 80,‬כראיה למעמדה הנומינליסטי של הטהרה‪ ,‬ומעמדו של‬
‫הטהור מתאים להחלטתו בזמן הטבילה מהי דרגת הזהירות שהוא מתכוון‬
‫לעמוד בה‪ .‬בנוסף נראה כי עליו להיות "מוחזק" לדרגה זו כלומר שיהיה‬

           ‫האדם מוכר בציבור כמי שמקפיד על טהרה בדרגה המסוימת‪81.‬‬
   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165