Page 155 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 155

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪123‬‬

‫המצוות‪ .‬הקדושה אינה ישות נפרדת‪ ,‬בעלת מעמד עצמאי‪ ,‬אלא היא היא‬
‫קיום המצוות‪ ,‬בהם היא תלויה ומשם כוחה‪ .‬וכך גם עבירה על המצוות היא‬
‫בגדר טומאה‪ ,‬כמו שאומר הרמב"ם בספר המצוות והוא מביא‪ ,‬נוסף על‬

              ‫שפיכות דמים‪ ,‬דוגמה מאכילת מאכלות אסורים‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬

       ‫וכן אמרו‪ַ [" :‬אל ְּת ׁ ַש ְּקצ ּו ֶאת ַנ ְפ ׁ ֹש ֵתי ֶכם ְּב ָכל ַה ׁ ּ ֶש ֶרץ ַה ׁ ּ ֹש ֵרץ] ְולֹא ִת ַּט ְּמא ּו‬
       ‫ָּב ֶהם‪ְ ,‬ו ִנ ְט ֵמ ֶתם ָּבם" (ויקרא יא‪,‬מג)‪ ,‬אחרי שהזכיר איסור המינים שנאסרה‬
       ‫אכילתם ונתן טעם לכך ואמר‪ :‬אל תטמאו באכילתם‪ ,‬כאילו אמר‬

                        ‫שהעברה על הלאו הזה טומאת נפש‪( .‬סה"מ‪ ,‬כלל רביעי)‪61‬‬

‫לסיכום‪ ,‬טהרת המקדש התובעת היבדלות ופרישות גופנית מאפשרת לבנות‬
‫תפיסה מחשבתית שיש בה קדושה (" ְמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ְק ֻדׁ ַּשת ַהֶּנ ֶפׁש ִמן ַה ֵּדעֹות‬
‫ָהָרעֹות")‪ ,‬כלומר הבחנה מהו הטוב הנבדל והנשגב במציאות‪ ,‬ומתוך כך‬
‫באדם שהלכי מחשבותיו מתואמים לזאת ("ְו ִה ְת ַק ִּדְׁש ֶּתם ִו ְה ִיי ֶתם ְקדֹ�ׁש ִ ים‬
‫ִּכי ָקדֹוׁש ָא ִני")‪ .‬מעשי הטהרה‪ ,‬כדינן של כל המצוות‪ ,‬מאפשרים תפיסה‬

                ‫מחשבתית נכונה‪ ,‬ואינם תפיסה מחשבתית כשהם לעצמם‪.‬‬
‫המשמעות השנייה של הטהרה‪ ,‬לא טהרת המקדש‪ ,‬היא זו שהרמב"ם מזכיר‬

          ‫שוב ושוב בזיקה לקדושה‪ .‬להלן שתי דוגמאות ממורה הנבוכים‪:‬‬

       ‫וכן מכלל מטרות התורה‪ :‬הטהרה והקדושה‪ .‬כוונתי בכך‪ :‬לפרוש מיחסי‬
       ‫מין‪ ,‬להתרחק מהם ולמעט בהם ככל האפשר‪ ,‬כמו שאני עתיד לבאר‬
       ‫(ג‪,‬מט)‪ .‬כך‪ ,‬כשציווה יתעלה שהאומה תתקדש לקבלת התורה ואמר‪:‬‬
       ‫" ְו ִק ַ ּד ׁ ְש ָּתם ַה ּי ֹום ּו ָמ ָחר" (שמות יט‪,‬י)‪ ,‬אמר‪ַ " :‬אל ִּת ְּג ׁש ּו ֶאל ִא ׁ ּ ָשה" (שם‪,‬טו)‪ .‬הרי‬
       ‫אמר במפורש שהקדושה היא פרישות מיחסי מין‪ .‬כמו כן הוא גם אמר‬
       ‫במפורש שהימנעות משתיית יין היא קדושה‪ ,‬בכך שאמר על הנזיר‪:‬‬
       ‫" ָק ֹד ׁש ִי ְה ֶיה" (במדבר ו‪,‬ה)‪ .‬ולשון ספרא‪ְ '" :‬ו ִה ְת ַק ִ ּד ׁ ְש ֶּתם ִו ְה ִיי ֶתם ְקדֹ ׁ ִשים'‬
       ‫(ויקרא יא‪,‬מד) – זו קדושת מצוות" (ראו ספרי במדבר קטו)‪ .‬וכשם שהתורה כינתה‬
       ‫את קיום הציוויים האלה "קדושה" ו"טהרה"‪ ,‬כך היא כינתה את העבירה‬

         ‫על הציוויים האלה ואת ביצוע המעשים המגונים "טומאה"‪( .‬מו"נ ג‪,‬לג‪)4‬‬

‫ובמשנה תורה‪ ,‬סוף הלכות מאכלות אסורות שבספר קדושה‪ ,‬הרמב"ם אומר‪:‬‬

       ‫ְו ֵכן ָאס ּור ְל ָא ָדם ׁ ֶש ַּי ׁ ְש ֶהה ֶאת ְנ ָק ָביו ְּכ ָלל‪ֵּ ,‬בין ְּגד ֹו ִלים ֵּבין ְק ַט ִּנים‪ְ .‬ו ָכל‬
       ‫ַה ַּמ ׁ ְש ֶהה ְנ ָק ָביו – ֲה ֵרי ֶזה ִּב ְכ ַלל ְמ ׁ ַש ֵּקץ ַנ ְפ ׁש ֹו‪ָ ,‬י ֵתר ַעל ֳח ָל ִאים ָר ִעים‬
       ‫ׁ ֶש ָּי ִביא ַעל ַע ְצמ ֹו ְו ִי ְת ַח ֵּיב ְּב ַנ ְפ ׁש ֹו‪ֶ .‬א ָּלא ָרא ּוי ל ֹו ְל ַה ְר ִּגיל ַע ְצמ ֹו ְּב ִע ִּתים‬
   150   151   152   153   154   155   156   157   158   159   160