Page 154 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 154

‫‪ 122‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

       ‫"זו קדושת מצוות" (ראו ספרי במדבר קטו)‪ .‬לכן נקראת גם העבירה על‬
                                                       ‫המצוות "טומאה"‪( .‬מו"נ ג‪,‬מז‪)9‬‬

‫משמעותם של הדברים רבה‪ :‬קדושת הנפש וההידמות לשכינה באה מעשיית‬
‫מצוות‪ ,‬ואינה מיוחדת למצוות טהרת הגוף כפי שאפשר להסיק מדבריו בסוף‬
‫טומאת אוכלין‪ .‬הקדושה היא יחס מובחן ומיוחד‪ ,‬נבדל ומרומם‪ ,‬לדברים‬
‫מסוימים שאינם "כשאר דברים"‪ 57.‬וכמו שהעלינו בדיונים בפרקים הקודמים‪,‬‬
‫אין מדובר בקיומה של קדושה אונטולוגית‪ ,‬אלא ביחס של קדושה‪ ,‬יחס‬

                      ‫מרומם ומבדיל לתפיסת האדם את הנשגב והמיוחד‪.‬‬
‫ומהי השכינה?‪ 58‬לדעת הרמב"ם במורה הנבוכים (א‪,‬כה‪ ,)3‬השכינה היא‬
‫"התמדת ההשגחה"‪ .‬אם נחבר את תפיסתו של הרמב"ם למושג ההשגחה‬
‫ההדדי‪ ,‬שבו ה' משגיח על האדם‪ ,‬כלומר נמצא עם האדם (ומפקיע אותו‬
‫מאקראיות הטבע אל הנצח) כאשר האדם נמצא עם ה'‪ 59,‬נמצא שבלשון‬
‫קצרה "להידמות בשכינה"‪ ,‬פירושו של דבר לעשות מעשים המנכיחים את‬
‫ה' בחיי האדם‪ ,‬שבהם האדם מביא על ידי מעשיו להופעת האלוהות בחייו‪.‬‬
‫מצוידים בהבנה זו‪ ,‬נוכל להבין כיצד הקדושה מביאה להידמות לשכינה‪ ,‬כמו‬
‫שהרמב"ם אומר בספר המצוות בעניין משמעותו של המונח "קדושת מצוות"‪:‬‬

       ‫שזה שנאמר‪ְ " :‬ק ֹד ׁ ִשים ִּת ְהי ּו" (ויקרא יט‪,‬ב)‪ְ " ,‬ו ִה ְת ַק ִ ּד ׁ ְש ֶּתם ִו ְה ִיי ֶתם ְק ֹד ׁ ִשים"‬
       ‫(ויקרא יא‪,‬מד) – הם ציוויים לקיים כל התורה‪ ,‬כאילו אמר‪ :‬היה קדוש‬
       ‫בעשותך כל מה שציוויתיך עליו‪ ,‬ותישמר מכל מה שהזהרתיך ממנו‪.‬‬
       ‫ולשון ספרא‪ְ " :‬ק ֹד ׁ ִשים ִּת ְהי ּו" – פרושים היו‪ ,‬כלומר‪ :‬היבדלו מכל‬
       ‫התועבות שהזהרתי אתכם מכולן‪ .‬ובמכילתא אמרו‪ְ " :‬ו ַא ְנ ׁ ֵשי ֹק ֶד ׁש ִּת ְהי ּון‬
       ‫ִלי [ ּו ָב ָ ׂשר ַּב ּ ָ ׂש ֶדה ְט ֵר ָפה לֹא ֹתא ֵכל ּו ַל ֶּכ ֶלב ַּת ׁ ְש ִלכ ּון ֹאת ֹו]" (שמות כב‪,‬ל) –‬
       ‫איסי בן יהודה אומר‪ :‬שהקב"ה מחדש מצווה לישראל הוא מוסיף להם‬
       ‫קדושה‪ .‬כלומר שהציווי הזה אינו עומד בפני עצמו‪ ,‬אלא הוא קשור‬

             ‫ל ִמצ ָוה ה ְמצ ּו ָוה בה‪ ,‬שכן כל המקיים אותו הציווי נקרא "קדוש"‪.‬‬
       ‫אם כן אין הבדל בין שהוא אומר‪" :‬קדשים תהיו" או אילו היה אומר‪ :‬עשו‬
       ‫מצוותי; שהרי כלום היינו אומרים‪ :‬זו מצוות עשה נוספת על המצוות שנרמז‬
       ‫אליהן שציווה לקיימן? כך לא נאמר על "קדשים תהיו" וכיוצא בו שהוא‬
       ‫מצווה‪ ,‬לפי שלא ציווה לעשות דבר חוץ ממה שידענו‪ .‬ולשון ספרי‪" :‬והייתם‬
       ‫קדשים" – זו קדושת מצוות‪ .‬הנה נתבאר מה שכיוונו לו‪( .‬סה"מ‪ ,‬כלל חמישי)‪60‬‬

‫כלומר קיום המצוות‪ ,‬שבאו מאת ה'‪ ,‬היא המעניקה לאדם קדושה‪ .‬הקדושה‬
‫אינה מעמד בפני עצמו‪ ,‬שאינו קשור למצוות‪ ,‬אלא הוא תוצר של כל‬
   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158   159