Page 157 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם

‫ קרפפ ‪ :‬טהרהה תרות לש םהעקרוניי הטעמי ׀ ‪125‬‬

‫עיסוק‪ .‬מטרת הטהרה אינה שיתעסק האדם בגופו חזור ועסוק‪ ,‬אלא להפך‪,‬‬
‫ראוי שיפנה את מחשבתו מן העיסוק הגופני לטובת העיסוק הרוחני‪ .‬מי‬
‫שהיה טהור לאכילת קורבן והחליט להפסיק את אכילתו‪ ,‬צריך לטבול שוב‬
‫רק כשירצה לעסוק שוב באכילה‪ .‬והכוונה בדבריו‪ֶׁ" ,‬שָּכל ַהַּמ ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו ָצִריְך‬
‫ְט ִבי ָלה"‪ ,‬משמעה רק‪ :‬יטבול כשירצה לחזור ולעסוק בדברים המצריכים‬
‫טבילה‪ .‬תפיסתו ההגותית של הרמב"ם היא כי דווקא ההתחמקות מפני‬
‫הילכדות בעיסוק הגופני היא הדרך להשגת האמיתות‪ ,‬לקרבת ה'‪ .‬המדרגה‬
‫הנעלה של האדם היא "אני ישנה ולבי ער"‪ ,‬כלומר מצב שבו האדם מדבר עם‬
‫שאר בני אדם "ועוסק בצרכי גופו" (מו"נ ג‪,‬נא‪ )19‬מבחינה חיצונית‪ ,‬ובו בזמן‪ ,‬מן‬
‫הבחינה הפנימית‪ ,‬דעתו מופנית למחשבה על ה'‪ ,‬שהיא מעלתו של מי שראוי‬

‫לנבואה‪ ,‬כמו שמציין הרמב"ם‪:‬‬

‫ִמיס ֹו ֵדי ַה ָ ּדת ֵלי ַדע ׁ ֶש ָה ֵאל ְמ ַנ ֵּבא ֶאת ְּב ֵני ָה ָא ָדם‪ְ .‬ו ֵאין ַה ְּנב ּו ָאה ָח ָלה ֶא ָּלא‬
‫ַעל ָח ָכם ָּגד ֹול ַּב ָח ְכ ָמה‪ִּ ,‬ג ּב ֹור ְ ּב ִמ ּד ֹו ָתיו‪ְ .‬ולֹא ִי ְה ֶיה ִי ְצר ֹו ִמ ְת ַּג ֵּבר ָע ָליו‬
‫ְּב ָד ָבר ָּבע ֹו ָלם‪ֶ ,‬א ָּלא ה ּוא ִמ ְת ַּג ֵּבר ְּב ַד ְע ּת ֹו ַעל ִי ְצר ֹו ָּת ִמיד‪ַּ ,‬ב ַעל ֵ ּד ָעה‬

‫ְר ָח ָבה ְנכ ֹו ָנה ַעד ְמ ֹאד‪.‬‬
‫ָא ָדם ׁ ֶשה ּוא ְמ ֻמ ָּלא ְּב ָכל ַה ִּמ ּד ֹות ָה ֵא ּל ּו‪ָ ׁ ,‬ש ֵלם ְּבג ּופ ֹו‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִ ּי ָּכ ֵנס ַל" ַּפ ְר ֵ ּדס"‪,‬‬
‫ְו ִי ָּמ ׁ ֵש ְך ְּבא ֹו ָתן ָה ִע ְנ ָינ ֹות ַה ְּגד ֹו ִלים ָה ְרח ֹו ִקים‪ְ ,‬ו ִת ְה ֶיה ל ֹו ַ ּד ַעת ְנכ ֹו ָנה ְל ָה ִבין‬
‫ּו ְל ַה ּ ִ ׂשיג‪ְ ,‬וה ּוא ִמ ְת ַק ֵ ּד ׁש ְוה ֹו ֵל ְך ּופ ֹו ֵר ׁש ִמ ַ ּד ְר ֵכי ְּכ ַלל ָה ָעם ַהה ֹו ְל ִכים‬
‫ְ ּב ַמ ֲח ׁ ַש ֵּכי ַה ְ ּז ַמן‪ְ ,‬וה ֹו ֵל ְך ּו ְמ ָז ֵרז ַע ְצמ ֹו ּו ְמ ַל ֵּמד ַנ ְפ ׁש ֹו ׁ ֶש ּלֹא ִּת ְה ֶיה ל ֹו‬
‫ַמ ֲח ׁ ָש ָבה ְּכ ָלל ְ ּב ֶא ָחד ִמ ְ ּד ָב ִרים ְ ּב ֵט ִלים ְולֹא ֵמ ַה ְב ֵלי ַה ְ ּז ַמן ְו ַת ְח ּב ּול ֹו ָתיו‪,‬‬
‫ֶא ָּלא ַ ּד ְע ּת ֹו ָּת ִמיד ְּפנ ּו ָיה ְל ַמ ְע ָלה‪ְ ,‬ק ׁש ּו ָרה ַּת ַחת ַה ִּכ ֵּסא‪ְ ,‬ל ָה ִבין ְּבא ֹו ָתן‬
‫ַה ּצ ּור ֹות ַה ְּקד ֹו ׁש ֹות ַה ְּטה ֹור ֹות‪ּ ,‬ו ִמ ְס ַּת ֵּכל ְּב ָח ְכ ָמת ֹו ׁ ֶש ְּל ַה ָּקד ֹו ׁש ָּבר ּו ְך ה ּוא‬
‫ֻּכ ָּל ּה‪ִ ,‬מ ּצ ּו ָרה ִרא ׁש ֹו ָנה ַעד ַט ּב ּור ָה ָא ֶרץ‪ְ ,‬וי ֹו ֵד ַע ֵמ ֶהן ָּג ְדל ֹו – ִמ ָּיד ר ּו ַח‬

‫ַה ּקֹ ֶד ׁש ׁש ֹו ָרה ָע ָליו‪( .‬יסודי התורה ז‪,‬א)‬

‫הסולם לרוח הקודש נמצא פרדוקסלית בפרישות מעיסוק בענייני הגוף‬
‫והפניית המאמצים לחשיבה מופשטת‪.‬‬

‫לפני סיכום הטעם הראשון‪ ,‬נזכיר שיש תפיסות המקשרות בין הטהרה לבין‬
‫מצב שאולי ניתן לתאר אותו כמבוא לרוח הקודש‪ ,‬אך הן רחוקות מתפיסתו‬
‫של הרמב"ם‪ .‬כך למשל‪ ,‬החוקר איל רגב מתייחס לטהרה כמו אל יצירת‬
‫חוויה דתית של קדושה‪ .‬הפעולות השגרתיות‪ ,‬הנעשות בכל יום‪ ,‬כאכילה‬
‫והשתייה‪ ,‬הלימוד והתפילה‪ ,‬כשהן נעשות בטהרה‪ ,‬מסייעות לאדם להפנים‬
‫את תודעת הקדושה‪ .‬כך הגוף נעשה אתר קדושה חלופי למקדש‪ 65.‬מנקודת‬
‫מבט אחרת‪ ,‬הרב קוק אומר בשמונה קבצים דברים המזכירים לכאורה את‬