Page 152 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 152

‫‪ 120‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫היא עניין מחשבתי‪ ,‬קדושת הנפש‪ .‬הקדושה עוסקת במחשבה‪" ,‬בדעות‬
‫הרעות"‪ 49.‬כלומר הטהרה הגופנית מאפשרת למחשבת האדם להתנקות מן‬

                 ‫התפיסות הרעות‪ .‬זוהי הקדושה‪ ,‬שמטרתה להידמות לה'‪.‬‬
‫מהשוואת המקורות זה לזה‪ ,‬נמצא שהרמב"ם מתרגם את "רוח הקודש" בסדרת‬
‫הסולם בתלמוד במונח "להידמות בשכינה"‪ .‬ומה משמעותה של הידמות זו?‬
‫למעשה‪ ,‬היא מטרתה של כל התורה כולה‪ :‬להידמות לה'‪ .‬למעשה‪ ,‬הרמב"ם‬
‫מנסח את המצווה התורנית על פי תורת המידות של אריסטו‪ .‬מצוות ההידמות‬
‫(‪ )Imitatio Dei‬פירושה הרעיון שהאדם חייב לחקות בכל מעשיו את מעשי‬
‫האלוהים‪ 50.‬לשון אחר‪ ,‬על האדם לדעת כיצד העולם פועל‪ ,‬כלומר כיצד האל‬

                      ‫פועל בעולם‪ ,‬ומתוך כך לפעול בדרך דומה בעצמו‪51.‬‬
‫מוטיב זה הוא מוטיב מרכזי מאוד בשיטת הרמב"ם‪ ,‬והוא מרחיב ומבסס‬
‫את העניין בשיטתיות ובהרחבה במקומות רבים‪ :‬בשמונה פרקים שבפירוש‬
‫המשנה‪ ,‬בהלכות דעות שבספר המדע‪ ,‬ובפרקים מרכזיים במורה הנבוכים‪.‬‬
‫לאחר הלכות יסודי התורה‪ ,‬שהרמב"ם מדבר בהן על ה' כמצוי ראשון ועל‬
‫תאריו‪ ,‬הוא מציע בהלכות דעות שיטה לעיצוב האופי המכוונת את מעשיו‬
‫הראויים של האדם‪ ,‬ומסכם את הפרק הראשון במצוות "ְו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְדָר ָכיו [של‬

                                                       ‫ה']" (דברים כח‪,‬ט)‪:‬‬

       ‫ּו ְמ ֻצ ִ ּוין ָאנ ּו ָל ֶל ֶכת ִּב ְד ָר ִכים ֵא ּל ּו ַה ֵּבינ ֹו ִנים‪ְ ,‬ו ֵהם ַה ְ ּד ָר ִכים ַה ּט ֹו ִבים ְו ַה ְ ּי ׁ ָש ִרים‪,‬‬
       ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְד ָר ָכיו" (דברים כח‪,‬ט)‪ָּ .‬כ ְך ָל ְמד ּו ְּב ֵפר ּו ׁש ִמ ְצ ָוה ז ֹו‪ַ :‬מה‬
       ‫ה ּוא ִנ ְק ָרא " ַח ּנ ּון" – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ַח ּנ ּון; ַמה ה ּוא ִנ ְק ָרא " ַרח ּום" – ַאף‬
       ‫ַא ָּתה ֱה ֵיה ַרח ּום; ַמה ה ּוא ִנ ְק ָרא " ָקד ֹו ׁש" – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ָקד ֹו ׁש‪ְ .‬ו ַעל‬
       ‫ֶ ּד ֶר ְך ז ֹו ָק ְרא ּו ַה ְּנ ִבי ִאים ָל ֵאל ְּב ָכל א ֹו ָתן ַה ִּכ ּנ ּו ִיין‪ֶ " :‬א ֶר ְך ַא ַּפ ִים" ְו" ַרב ֶח ֶסד"‪,‬‬
       ‫" ַצ ִ ּדיק ְו ָי ׁ ָשר"‪ָּ " ,‬ת ִמים"‪ִּ " ,‬ג ּב ֹור" ְו" ָח ָזק"‪ְ ,‬ו ַכ ּי ֹו ֵצא ָּב ֶהן – ְלה ֹו ִדי ַע ׁ ֶש ֵא ּל ּו‬
       ‫ְ ּד ָר ִכים ט ֹו ִבים ִוי ׁ ָש ִרים ֵהן‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ָא ָדם ְל ַה ְנ ִהיג ַע ְצמ ֹו ָּב ֶהן ּו ְל ִה ַ ּד ּמ ֹות ְּכ ִפי‬

                                                                    ‫ּכֹח ֹו‪( 52.‬דעות א‪,‬ה‪-‬ו)‬

‫עניין ההידמות מסוכם גם במורה הנבוכים‪ ,‬ובו הרמב"ם חותם את ספרו‪,‬‬
‫ואומר שהאדם השלם צריך לדעת את האלוהים כפי יכולתו‪ ,‬להבין כיצד‬
‫ה' מנהל את העולם‪ ,‬כלומר כיצד פועלת השגחת ה' על ברואיו‪ ,‬ומתוך אלו‬
‫להתכוון בכל מעשיו לעשות "חסד צדקה ומשפט"‪ ,‬שהם מעשי השגחה על‬

                                         ‫בני האדם‪ ,‬כדי להידמות לה'‪53.‬‬
‫ברמן‪ 54‬מזהה כאן שני סוגי הידמות‪ ,‬אחד פרטי ואחד כללי‪ :‬הראשון‪ ,‬הנזכר‬
‫בהלכות דעות כתנאי הכרחי להשגת החכמות; והשני‪ ,‬הידמות הבאה לאחר‬
   147   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157