Page 148 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 148

‫‪ 116‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

       ‫דא"ר יהושע בן לוי‪ :‬ענוה גדולה מכולן‪ ,‬שנאמר‪" :‬ר ּו ַח ֲא ֹד ָני ה' ָע ָלי‪ַ ,‬י ַען‬
       ‫ָמ ׁ ַשח ה' ֹא ִתי ְל ַב ּ ֵ ׂשר ֲע ָנ ִוים" (ישעיהו סא‪,‬א)‪' .‬לבשר חסידים' לא נאמר אלא‬

          ‫"לבשר ענווים"‪ .‬הא למדת שענווה גדולה מכולן‪( .‬בבלי עבודה זרה כ‪,‬ב)‪38‬‬

‫לפי צורך העניין‪ ,‬שיתבאר בהמשך‪ ,‬הרמב"ם מתעלם מכל שלבי "הסולם‬
‫לרוח הקודש"‪ ,‬ואף מן הפסקה "פרישות מביאה לידי טהרה"‪ ,‬ומביא רק את‬
‫תחילת המדרש‪ .‬מאמר זה בא במקום אחר ברמב"ם‪ ,‬בהקדמתו למסכת אבות‪,‬‬

                  ‫ושם הוא מזהה את רוח הקודש עם הנבואה‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬

       ‫וכבר אמרו‪ ,‬עליהם השלום‪" :‬האי מאן דבעי למהווי חסידא – לקיים‬
       ‫מילי דאבות" [=מי שמבקש להיות חסיד‪ ,‬יקיים את ההלכות שבמסכת אבות]‪.‬‬
       ‫ואין אצלנו מעלה למעלה מן החסידות אלא הנבואה‪ ,‬והיא המביאה‬
       ‫אליה‪ 39,‬כמו שאמרו‪" :‬חסידות מביאה לידי רוח הקודש"‪ .‬הנה התבאר‬
       ‫מדבריהם שהמעשה במוסרי זאת המסכתא מביא אל הנבואה‪ ,‬מפני‬
       ‫שהיא כוללת חלק גדול ממעלות המידות‪ ,‬והננו עתידים לבאר אמיתת‬

                                                    ‫דבר זה‪( .‬פה"מ‪ ,‬תחילת שמונה פרקים)‬

‫מכאן שהטהרה מביאה לנבואה‪ .‬אלא שדברי הרמב"ם במסכת אבות‪ ,‬בשינוי‬
‫מרוח הקודש לנבואה – נאמרו שלא בדקדוק‪ ,‬שהרי דעתו בפרקי הנבואה‬
‫שבמורה הנבוכים (ב‪,‬מה‪ ,4‬הדרגה הראשונה)‪ ,‬ש"רוח הקודש" אינה הנבואה אלא‬
‫ההכנה לנבואה‪ .‬גם הראיה מן " ָאז ִּדַּבְר ָּת ְב ָחזֹון ַל ֲח ִסי ֶדיָך" (תהילים פט‪,‬כ) – אינה‬
‫מפי נביא‪ ,‬מפני שהרמב"ם סבור שספר תהילים נכתב ברוח הקודש ולא‬
‫בנבואה (שם‪ ,7‬הדרגה השנייה)‪ 40.‬לדעת הרמב"ם שם‪ ,‬רוח הקודש "היא שסיוע אלוהי‬
‫נלווה אל האדם‪ ,‬מניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב‪ ,‬גדול‪ ,‬בעל ערך" או‬
‫"שהאדם מוצא כאילו דבר מה חל בו וכוח אחר מופיע עליו ומדובב אותו‪ ,‬כך‬
‫שהוא אומר דברי חכמה או שבח או דברי מוסר מועילים‪ ,‬או ענייני הנהגה או‬

   ‫אלוהות"‪ .‬נמצא שמדובר בתחושה רוחנית עמוקה‪ 41,‬אך לא בנבואה ממש‪.‬‬
‫גם דבריו של התלמוד הירושלמי‪ 42,‬המוכיח את הקשרים בין שלבי הסולם‪,‬‬
‫"רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים‪ ,‬דכתיב 'ְו ָנ ַת ִּתי רּו ִחי ָב ֶכם ִו ְח ִיי ֶתם'‬
‫(יחזקאל לז‪,‬יד)"‪ ,‬לשיטת הרמב"ם‪ ,‬אינם מכוונים לנבואה‪ .‬הרמב"ם מביא פסוק‬
‫זה‪ ,‬הלקוח מן הפרק העוסק במתים שהחייה יחזקאל‪ ,‬כדוגמה למשל נבואי‪:‬‬
‫"וכן דבריו '[ ָה ְי ָתה ָע ַלי ַיד ה' ַוּיֹו ִצ ֵא ִני ְברּו ַח ה'] ַו ְי ִני ֵח ִני ְּבתֹוְך ַהִּב ְק ָעה [ְו ִהיא‬
‫ְמ ֵל ָאה ֲע ָצמֹות]' (יחזקאל לז‪,‬א) היו רק במראות אלהים" (מו"נ ב‪,‬מו‪ .)3‬נמצא שהחיים‬
‫המובטחים בסולם זה אינם חיים גופניים‪ ,‬אלא חיים במשמעות 'דעות נכונות'‬

                        ‫(מו"נ א‪,‬מב‪ ,)3‬דהיינו תפיסות אמיתיות על המציאות‪.‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153