Page 146 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 146

‫‪ 114‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫עניין ההתרחקות חוזר ונשנה גם במשנה תורה בספר טהרה‪ ,‬בחתימת הלכות‬
                              ‫טומאת אוכלין‪ ,‬ומוצג כמעלה ולא כריפוי‪:‬‬

       ‫ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ֻּמ ָּתר ֶל ֱאכֹל ֹא ָכ ִלין ְט ֵמ ִאין ְו ִל ׁ ְש ּת ֹות ַמ ׁ ְש ִקין ְט ֵמ ִאין‪ֲ ,‬ח ִסי ִדים‬
       ‫ָה ִרא ׁש ֹו ִנים ָהי ּו א ֹו ְכ ִלין ֻח ֵּלי ֶהן ְּב ַט ֲה ָרה ְו ִנ ְז ָה ִרין ִמן ַה ּ ֻט ְמא ֹות ֻּכ ָּלן ָּכל ְי ֵמי ֶהם‪,‬‬
       ‫ְו ֵהם ַה ִּנ ְק ָר ִאים ' ְּפר ּו ׁ ִשים'‪ְ .‬ו ָד ָבר ֶזה ְק ֻד ׁ ּ ָשה ְי ֵת ָרה ִהיא ְו ֶד ֶר ְך ֲח ִסיד ּות‪,‬‬
       ‫ׁ ֶש ִ ּי ְה ֶיה ָא ָדם ִנ ְב ָ ּדל ּופ ֹו ֵר ׁש ִמ ׁ ּ ְש ָאר ָה ָעם‪ְ ,‬ולֹא ִי ַּגע ָּב ֶהם ְולֹא יֹא ַכל ְולֹא‬
       ‫ִי ׁ ְש ֶּתה ִע ָּמ ֶהם; ׁ ֶש ַה ְּפ ִרי ׁש ּות ְמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ַט ֲה ַרת ַה ּג ּוף ִמ ַּמ ֲע ִ ׂשים ָר ִעים‪,‬‬
       ‫ְו ַט ֲה ַרת ַה ּג ּוף ְמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ְק ֻד ׁ ּ ַשת ַה ֶּנ ֶפ ׁש ִמן ַה ֵ ּדע ֹות ָה ָרע ֹות‪ּ ,‬ו ְק ֻד ׁ ּ ַשת‬
       ‫ַה ֶּנ ֶפ ׁש ּג ֹו ֶר ֶמת ְל ִה ַ ּד ּמ ֹות ַּב ׁ ּ ְש ִכי ָנה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ִה ְת ַק ִ ּד ׁ ְש ֶּתם ִו ְה ִיי ֶתם ְק ֹד ׁ ִשים‬

                                       ‫ִּכי ָקד ֹו ׁש ָא ִני" (ויקרא יא‪,‬מד)‪( .‬טומאת אוכלין טז‪,‬יב)‬

‫ה ִמדרג המתואר בהלכה זו – פרישות‪ ,‬טהרה‪ ,‬קדושה‪ ,‬הידמות – מבוסס על‬
             ‫המקור שהובא לעיל בטעם הראשון‪ ,‬ועוד אדון בזה בהמשך‪.‬‬

                               ‫ג‪ .‬תחושת נשגבות כלפי הקודש‬

‫הטהרה היא תנאי כניסה למקדש ולקורבנות‪ ,‬מעין כרטיס כניסה אליהם‪36.‬‬
‫במורה הנבוכים‪ ,‬מחדד הרמב"ם את הטעם לדיני הטהרה‪ :‬הדינים הללו מטרתם‬
‫יצירת תחושה של נשגבות כלפי הקודש‪ .‬בפרק המחלק את המצוות לארבע‪-‬‬
‫עשרה קבוצות‪ ,‬אומר הרמב"ם‪" :‬והכוונה בכולן באופן כללי להימנע מכניסה‬
‫למקדש‪ ,‬כדי שתהיה לו רוממות בנפש‪ ,‬וייראו ויפחדו ממנו" (מו"נ ג‪,‬לה‪ .)12‬ובפרק‬

      ‫המיועד לבירור טעמי הטהרה‪ ,‬הרמב"ם מרחיב את מטרת דיני הטהרה‪:‬‬

       ‫כבר ביארנו (מו"נ ג‪,‬מה‪ )11‬שכל הכוונה במקדש הייתה שתושג היפעלות‬
       ‫לפונה לבוא אליו‪ ,‬ושיפחד ויירא‪ ,‬כמו שנאמר‪ּ " :‬ו ִמ ְק ָ ּד ׁ ִשי ִּתי ָרא ּו" (ויקרא‬
       ‫יט‪,‬ל; כו‪,‬ב)‪ .‬וכל דבר נכבד‪ ,‬ככל שהקרבה אליו מתמדת‪ ,‬יפחת המעמד‬
       ‫שלו בנפש ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו‪ .‬החכמים ז"ל כבר העירו‬
       ‫(ראו בבלי חגיגה ז‪,‬א) על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס למקדש בכל‬
       ‫עת‪ ,‬והסמיכו זאת למה שנאמר‪ֹ " :‬ה ַקר ַר ְג ְל ָך ִמ ֵּבית ֵר ֶע ָך [ ֶּפן ִי ְ ׂש ָּב ֲע ָך‬

                                                                 ‫ּו ְ ׂש ֵנ ֶא ָך]" (משלי כה‪,‬יז)‪.‬‬
       ‫מכיוון שזו הייתה המטרה‪ ,‬אסר יתעלה על הטמאים להיכנס למקדש‪,‬‬
       ‫עם ריבוי מיני ה ְט ָמא ֹות‪ ,‬כך שכמעט לא תמצא אדם טהור אלא לעתים‬
       ‫רחוקות‪ .‬כי אם יינצל ממגע נבלה לא יינצל ממגע אחד משמונה‬
       ‫שרצים המרבים ליפול בבתים ובמאכלים ובמשקים‪ ,‬ונפוץ הוא שבני‬
       ‫אדם נתקלים בהם; ואם יינצל מזה‪ ,‬לא יינצל ממגע נדה או זבה או‬
   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150   151