Page 26 - מפעל משנה תורה - מורה הנבוכים חלק ג
P. 26
כד | פתח דבר | חנה כשר
ב .לבעיית הרע ולמהות ההשגחה בסידור מסוים ובהערות מועטות ,יספיק לשכמותך
להבין" (ב,ל.)17
(פרקים ח-כה)
הסבר זה יש בו כדי לקבוע את הסוגה הספרותית,
על החטיבה הבאה ,כתב הרמב"ם לתלמידו תוך כדי פרשנות המקרא ולא דיון במטפיזיקה ,ולאו דווקא
משלוח דברי תנחומים על "שנפטרה הבת הקטנה"7: את התוכן .בכל מקרה ,משתמע מן ההקשר שלפנינו
ש"חיות הקודש" מייצגות את גלגלי השמים
בני ,לא תתאבל ולא תתעצב לא על זכר ולא על ו"האופנים" את ארבעת היסודות .במילים אחרות:
נקבה ...שטוב ענייני מין האדם אצל כל משכיל, מעשה מרכבה שראה יחזקאל כלל בעיקרו דיון בישויות
ולא אומר שהוא ענין טוב מוחלט ,אלא שהוא גופניות ,אשר על פי "משנה תורה" (יסודי התורה ,פרקים ג-ד)
היותר נאות ומעט הדאגה – שאין תחבולה בזה היה בגדר "מעשה בראשית" .הרמב"ם גם מסתייג
המציאות המתוקנת תיקון גדול" ,טוב מאד" כפי בהקשר שלפנינו מן המשמעות הגבוהה שייחס לדעתו
מה שגזרה חכמת בוראה – שיעיין האדם ויסתכל יונתן בן עוזיאל בתרגומו למעשה מרכבה שבספר
בטוב בענייני מציאות המינים ,לא שיעיין ויסתכל יחזקאל ,ולפיו "האופנים" הם גלגלי השמים ,ואילו
בטוב ענייני אישי הפרט .ושמא כשיגיעו אליך "החיות" הן המלאכים .לדעת הרמב"ם ,הממד העליון
פרקי "מורה הנבוכים" בזה העניין יתבאר לך זה ביותר במעשה מרכבה מתבטא במראה האדם אשר
מעל החיות ,ככל הנראה השכל הנבדל .והוא מוסיף
הכלל ביאור מספיק בע"ה8. בהקשר זה שיש מחלוקת בין חכמי המשנה ובין "רבנו
הקדוש" באשר למהותו של מעשה מרכבה ,כאשר
לפנינו שתי נקודות בסיסיות השלובות זו בזו: השאלה היא :האם חזון יחזקאל כולו מבטא אותה,
קרי "האופנים" (שעל פני כדור הארץ) ו"החיות" (גלגלי
א .המציאות היא בגדר "טוב מאד" ,גם אם אינה השמים) ו"דמות אדם" (השכל הנבדל)? או שמא רק
בגדר "טוב מוחלט" אלא "היותר נאות" האפשרי. המעלה האחרונה ,המטפיזית .בין כך ובין כך ,הרמב"ם
קובע נחרצות" :שכל מה שהמשיל בהשגות האלה
ב .אין ללמוד על הטוב בעולם באמצעות שיפוט כולן אינו אלא כבוד ה' ,דהיינו המרכבה ולא הרוכב,
של חיי האדם הפרטי ,אלא יש להתבונן בקיום המין כי הוא יתעלה אינו ניתן להמשלה .הבן זאת" (מו"נ ג,ז5.)7
משתמע אפוא מדבריו כי הדיון באלוהות עצמה ,אשר
האנושי בכללותו. נכלל במעשה מרכבה על פי "פירוש המשנה" (חגיגה
ב,א) ו"משנה תורה" (יסודי התורה פרק א) ,אינו חלק מן הדיון
הרמב"ם מוסיף ומבטיח לתלמידו כי להבנה מלאה של
עניין זה יזכה כאשר תגיע אליו החטיבה שלפנינו. בהקשר שלפנינו6.
מתברר כי הרמב"ם יצר מפנה עקרוני ממה שעשו רבים הרמב"ם מציע תובנה נוספת לגבי שני הנביאים שעסקו
שקדמו לו בעניין זה .הוא אינו מתייחס לבעיית הגמול במעשה מרכבה ,יחזקאל ,שהאריך בתיאורו ,וישעיהו,
באופן מסורתי כתמיהה על העובדה ש"צדיק ורע לו, שקיצר בתיאורו .הרמב"ם מבקש להבהיר את דברי
רשע וטוב לו" .הוא גם נבדל מאוד מחכמי האסכולה חז"ל (בבלי חגיגה יג,ב) ,ולפיהם המראה שנגלה לשניהם
הפילוסופית המעתזלה ,שבהקשר זה נמנה עליה ר' היה זהה" :כל שראה יחזקאל ראה ישעיה" .שניהם
סעדיה גאון ,שנקראו "אנשי הצדק (במקורַ :א ְל ַע ְּדל) היו בבחינת מי "שראה את המלך" ,אלא שיחזקאל
והיחוד" 9.ה"צדק" שנדרש על ידם התבטא בין היתר הוא בבחינת "בן כפר" וישעיהו הוא בגדר "בן כרך".
בחובה לגמול כראוי על כל מעשה טוב או רע ,ולהעניק הרמב"ם טוען כי ההבדל בין שני התיאורים אינו
פיצוי נאות על כל סבל שאינו בגדר עונש .מאוחר יותר, כרוך באישיותם וברמתם של שני הנביאים הללו אלא
בהבדלי הקהלים שניבאו להם :בני כפרו של יחזקאל
אופיינה דעת הרמב"ם על ידי הרמב"ן בלשון זה10: נצרכו לפירוט רב יותר מבני עירו של ישעיהו .לא מן
הנמנע אולי להניח כי לשיטתו של הרמב"ם ,להבדיל
ויראה מדברי הרב ז"ל שלא הוקשה בעיניו דבר ממה שהוא מייחס לדעת אונקלוס ,האדם היחיד שזכה
ב"רשע וטוב לו" ,כי הוא מחסד הקדוש ברוך להשיג במידה מרבית את המציאות כולה ,ובכללה
הוא יתברך שמו ...והנה ביאר בכלל שהעולם השכלים הנבדלים המטפיזיים ,היה משה רבנו גדול
במציאותו חסד יבנה ,ומקריו ופגעיו מעצמם. הנביאים (מו"נ א,לז-לח).
תפיסת הרמב"ם בעניין זה באה לידי ביטוי כבר בדבריו
בהקדמתו לפרק "חלק" ב"פירוש המשנה" ,כשקבע
ביסוד האחד-העשר למניין י"ג היסודות שהעונש
החמור ביותר הוא "כרת" ,משמע העדר הישארות
השכל .במילים אחרות :הרמב"ם מציג לפנינו את
האפשרות שיחטא האדם כל ימיו ולא יחוש כל סבל
