Page 23 - מפעל משנה תורה - מורה הנבוכים חלק ג
P. 23

‫פתח דבר | מה מורה הרמב"ם לנבוכי דורנו? | כא‬

                  ‫המערבית היא אכן חרפה ובושה!‬                                  ‫רוב זמנו הפנוי של האדם המודרני‪ ,‬גם אם הוא‬
                                                                               ‫מדען או הוגה דעות‪ .‬המראה הוויזואלי הוא המעצב‬
‫עקרונית‪ ,‬יש ברכה בכל ההמצאות החדשות‪ ,‬וניתן‬                                     ‫את השקפותיו ודעותיו של האדם‪ .‬בין היתר‪ ,‬האדם‬
‫להשתמש בהן לצורך‪ ,‬אך באופן מושכל‪ ,‬דהיינו לתת‬                                   ‫המודרני מוסר את בחירתו החופשית הרציונלית לידי‬
‫לשכל‪ ,‬המסוגל להגיע להפשטה מוחלטת‪ ,‬מעמד בכיר‬                                    ‫הפרסומת‪ ,‬שהיא תחליט עבורו מה טוב לו‪ .‬למעשה‪ ,‬זה‬
                                                                               ‫הוא סוג מסוים של שטיפת מוח המשתמשת בהצלחה‬
                                    ‫מעל לחושים‪.‬‬                                ‫רבה במראה המוחשי‪ ,‬במקום בחשיבה המופשטת‬
                                                                               ‫של האדם‪ .‬לחובת הכלים הוויזואליים יש לזקוף את‬
‫הרמב"ם אינו מחייב את האדם לקבל את השערותיו על‬                                  ‫התפשטותה הגדולה של המתירנות בעולם‪ .‬גם כאן‪,‬‬
‫טעמי המצוות‪ ,‬אך מי שרוצה להסתמך עליו חי ברמה‬                                   ‫התרבות המערבית חיה בסתירה פנימית בין הפמיניזם‪,‬‬
‫רוחנית גבוהה‪ .‬כך למשל אדם נזהר מלהתגלח בתער‬                                    ‫הדורש להתייחס אל האישה‪ ,‬בדרך רציונלית‪ ,‬כאל‬
‫תוך כדי ידיעת הסברו של הרמב"ם התולה את האיסור‬                                  ‫סובייקט שווה לזה של הגבר‪ ,‬לבין מתן דרור ליצרים‬
‫בזיקתו לעבודה זרה בעת העתיקה‪ 9.‬הוא חי עתה‬                                      ‫על ידי הפיכת האישה לאובייקט שאמצעי ההמחשה‬
‫במאה העשרים ואחת‪ ,‬אך עדיין נאבק עם השפעתה‬                                      ‫למיניהם מרבים להשתמש בו‪ .‬בכל אלו‪ ,‬יש מתח בין‬
‫של התפיסה האלילית על תפיסת העולם המודרנית‪.‬‬                                     ‫השכל לבין החושים‪ .‬זהו מאבק איתנים ביניהם‪ ,‬והיו‬
‫ידיעה זו מחדדת את תודעתו להתעלות מעל כוח‬                                       ‫מי שחלקו על מימרתו של הרמב"ם בעקבות אריסטו‪:‬‬
‫המשיכה של החושים ולשאוף לרמה רוחנית צרופה‬                                      ‫"חוש המישוש שהוא חרפה לנו"‪ 8.‬אך דומה שאין מי‬
‫יותר‪ .‬האם אפשר לדמות את רמתו של אדם כזה לעומת‬                                  ‫שחולק על כך שההתבהמות שהגיעה אליה התרבות‬
‫מי שמתגלח רק משום שרוצה להראות פנים יפות יותר?‬

                  ‫מי מהם מתקדם יותר‪ ,‬נאור יותר?‬

‫ה‪ .‬טקסי פולחן בדורנו‬

‫שהוא יתעלה משיג את מצבינו ושבידו לתקנם‬                                         ‫אמנם האדם המודרני אינו עורך עוד טקסי פולחן‬
‫אם נציית ולקלקלם אם נחטא‪ ,‬ולא שנאמין שזה‬                                       ‫לכוחות הטבע כדי שיגנו עליו ויצליחו את מעשיו‪,‬‬
‫מקרה ודבר אקראי‪ ...‬והם דבריו‪ַ" :‬ו ֲה ַל ְכ ֶּתם ִעִּמי‬                         ‫אך את מקומם תופסת הערצת הטכנולוגיה‪ ,‬שהיא‬
‫ְּב ֶק ִרי‪ְ ...‬ו ָה ַל ְכ ִּתי ִעָּמ ֶכם ַּב ֲח ַמת ֶק ִרי" (ויקרא כו‪,‬כז‪-‬כח)‪.‬‬  ‫היחידה והבלעדית‪ ,‬כביכול‪ ,‬המסוגלת להושיע את‬
‫כי אמונתם שדבר זה הוא מקרה מובילה לכך‬                                          ‫האדם ממצוקותיו‪ .‬כשאדם נתקל בבעיה רפואית‪ ,‬גם‬
‫שיתמידו בדעותיהם הנפסדות ובמעשיהם הרעים‬                                        ‫לדעת הרמב"ם הוא חייב לפנות לרופא‪ .‬כשיש לו תקלה‬
                                                                               ‫במזגן‪ ,‬הוא יפנה לחשמלאי‪ .‬פניות כאלו הן רציונליות‪,‬‬
                            ‫ושלא ישובו מהם‪.‬‬                                    ‫מדעיות‪ ,‬וממילא גם ראויות‪ .‬אולם הסתמכות בלעדית‬
                                                                               ‫ומוחלטת על הכישרון האנושי‪ ,‬שרק הוא ימציא מזור‬
‫כל הכישרונות וההמצאות והתגליות‪ ,‬מקורם בחכמה‬                                    ‫למחלותינו‪ ,‬והתעלמות מה' המשגיח עלינו‪ ,‬היא בגדר‬
‫האלוהית השופעת כל הזמן על השכל האנושי‪ .‬ה' הוא‬
‫החונן לנו דעת והוא הנותן לנו כוח לעשות חיל‪ִ " .‬אם‬                                            ‫פגם חמור באמונה‪ ,‬כלשון הרמב"ם‪10:‬‬

‫וכן הציווי שנצטווינו לזעוק אליו יתעלה בבוא ה' ֹלא ִי ְב ֶנה ַב ִית‪ָ ׁ ,‬שְוא ָע ְמלּו בֹו ָניו ּבֹו‪ִ .‬אם ה' ֹלא ִיׁ ְש ָמר‬
                           ‫כל צרה‪ ...‬שעל ידה מתקבעת הדעה הנכונה‪ִ :‬עיר‪ָ ׁ ,‬שְוא ׁ ָש ַקד ׁשֹו ֵמר"‪11.‬‬

                                             ‫ו‪ .‬שירת החתימה‬

‫בלבד מפתחים את שכל האדם‪ ,‬אלא מעשים ומידות‪.‬‬                                     ‫בפרקים האחרונים של ספר "המורה"‪ ,‬מתרומם‬
‫בלעדיהם אין סיכוי שהאדם יוכל להגיע לשלמותו‪,‬‬                                    ‫הרמב"ם לשירה נשגבה על האדם השלם הדבק בה'‪.‬‬
‫לפסגת החכמה‪ 13.‬המסקנה המתבקשת היא שהמידות‬                                      ‫כאן מוכנה לנו הפתעה‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬השכלתן‪ ,‬הפילוסוף‪,‬‬
‫המוסריות הן חלק מן החשיבה השכלית הצרופה‪ .‬גם‬                                    ‫המעמיד את התבונה הרציונאלית מעל לכל – מעמיד‬
‫ה' עצמו‪ ,‬שברא את האדם בצלמו‪ ,‬אינו רק חכם‪ ,‬אלא‬                                  ‫בראש הסולם לא את החכמה‪ ,‬אלא את המוסר‪ ,‬את‬
‫גם צדיק‪ .‬חכמתו היא חכמת הצדק והמוסר‪ .‬כאן מתגלה‬
‫לנו הרמב"ם כחכם יהודי ולא כפילוסוף נכרי‪ .‬התורה‬                                                   ‫החסד‪ ,‬את המשפט ואת הצדקה‪12.‬‬
‫לימדה אותו שהגות פילוסופית לבדה אינה מבטיחה‬
‫את השלמות‪ .‬יש צורך בצדקה וחסד ומידות טובות‪,‬‬                                    ‫הרמב"ם הגיע למסקנה זו בעקבות ההסברים שנתן‬
‫מפני שהן חלק בלתי נפרד של החכמה‪ .‬רק חכמה‬                                       ‫למצוות התורה‪ .‬כדי להגיע לשלמות השכלית‪ ,‬נתנה לנו‬
                                                                               ‫התורה תרי"ג מצוות המחנכות את האדם להיות בעל‬
                                                                               ‫דעות נכונות ומידות טובות‪ .‬לא תרגילי חשיבה ומדעים‬
   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28