Page 28 - מפעל משנה תורה - מורה הנבוכים חלק ג
P. 28
כו | פתח דבר | חנה כשר
תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן בהתאם לתועלת העתידה ולא הגמול המוצדק15:
דעות מן הלבבות ,ואותם עקבות מן המציאות ...זו ענישה זאת נועדה למנוע את הנזקים הרבים יותר,
היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה. וכך מנומק על ידי הרמב"ם עונש קיבוצי כגון השמדת
עמלק ,כעונש העשוי להרתיע חיפוי על שבט או בן
אך דא עקא :גם אם המצוות הרבות שנועדו למנוע את
העבודה הזרה שרווחה בתקופת המקרא היו הכרחיות שבט שפשע (ג,מא).
בזמן נתינתן ,כיצד ניתן להניח כי לעתיד לבוא" ,שאז
ידעו בני האדם את מהותו האמיתית של האלוה" (ג,יא,)2 דיון נרחב במיוחד מוקדש לקטגוריה הקרויה
יהא עליהם להקריב קרבנות בבית המקדש? שכן ,על פי "מקובלות" ,קרי המצוות המיוסדות על ֶהקשר
הסברו של הרמב"ם ,המצווה זאת הוטלה כ"שהמנהג היסטורי ,ואשר רק ידיעה מפורטת של העבר עשויה
המפורסם בעולם כולו ...להקריב מיני בעלי חיים באותם להבהיר מדוע נצטווינו בהן .מתברר גם בניגוד למה
מקדשים שהועמדו בהם צורות (=פסלים)" ,והיה שאמר ב"פירוש המשנה" (שמונה פרקים ח; ברכות ה,ג) ,ב"מורה
צורך להסב את הפולחן לאל האחד "מבלי שיירתעו הנבוכים" הרמב"ם אינו משתמש במינוח ה"כלאמי"
הנפשות ויחושו ריקנות" (ג,לב .)6-4בדומה לתפיסת עולמו "מצוות שמעיות" כמצוות שעיקרן לבטא משמעת
בשאלת הרע בעולם ,גם כאן פתרונו של הרמב"ם הוא אלוהית שהאדם מקבל עבורה שכר .וכך גם בחיבוריו
אופטימלי ,כיוון שאינו מתכחש להעדר האפשרות של המוקדמים ,לא חשש הרמב"ם מלאפיין מצוות מסוימות
שלמות מוחלטת בכגון דא ,ש"לא ייתכן שהמצוות כ"גזירת הכתוב היא" או "אין לה טעם" או שתיהן גם
תהיינה תלויות בשוני במצבי בני האדם ובזמנים" יחד .מאידך גיסא ,בחתימת "ספר המצוות" ,הוא קובע:
(ג,לד ,)3כפי שגם בטבע אין התאמה מלאה לטובתו של "ואין מהם גם אחת שאין לה טעם ועלה וסבה ,אבל רוב
כל פרט בכל עת .לגבי הטבע ,ניתן לומר כי עניינו באותן הטעמים ההם היה מן הצורך שלא ישיגם ֵׁש ֶכל ההמון
"האינטרסים הכלליים" (שם .)4לגבי המצוות ,הרמב"ם
מציג את האמצעי הממזער את אי ההתאמה לדורות ולא יבינם" (ל"ת שסה).
רבים ,שנוצרה בגלל העיגון ההיסטורי החד פעמי של
מתן תורה .החכמים שלאחר מתן תורה רשאים לקבוע ואמנם גם באשר לתוכנה של החטיבה הבאה (מו"נ כו-
סייגים והוראות שעה כדי להתאים את המצוות במידה מט) ,ניתן לקרוא באחת מאיגרות הרמב"ם ,שעניינה
ֵמרבית לשינויי הזמנים והמצבים (ג,מא .)18בסיומה של אסטרולוגיה ,שנשלחה לחכמי מונפלייה .וזה לשונו16:
החטיבה ,לאחר דיון ארוך בטעמו של החוק בתורת
משה ,הקדיש הרמב"ם פרק יחיד (ג,נ) לטעמיהם של וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה ,וכמדומה
סיפורים מקראיים שהיו מי שראו אותם כמיותרים, לי שלא נשאר לי בעולם ספר בעניין בלשון ערבי
ואילו הוא מוצא טעם להכללתם אחד לאחד כתורמים אשר העתיקו אותו משאר לשונות עד אשר קראתי
והבנתי בו .ומאותן הדברים נתברר לי טעם כל
הן לתקנת כלל החברה הן לתיקון נפשו של הפרט. המצוות שיעלה על לב אדם שהן גזרות שאין להן
טעם ,אלא גזרת הכתוב .וכבר יש לי חיבור גדול
ד .פרקי החתימה :קרבת ה' (פרקים נא-נד)
בעניין זה בלשון ערבי.
הפרקים האחרונים ב"מורה הנבוכים" מציגים את הדרך
המקרבת את האדם אל אלוהיו 18.כבר בחלק הראשון מכאן מתברר כי העדר ידיעת טעמיהן של הרבה מן
של הספר (א,יח;נד) ,הבהיר הרמב"ם שההתקרבות של המצוות איננו נעוץ דווקא בכך "שלא ישיגם ֵׂש ֶכל
האדם לאלוהיו נמצאת ביחס ישר לשיעור ידיעתו .עם ההמון ולא יבינם" ,כפי שהוא אומר בחתימת "ספר
זאת ,עדיין נותרת התהייה :אם נתינתן של חלק ניכר המצוות" .בפרק הפתיחה לחטיבה הזאת (ג,כו) ,אמנם
מן המצוות היתה לתקנתו של דור יוצאי מצרים ,שהיו הרמב"ם מציע שני הסברים להעדר ידיעת טעמי
שרויים בתרבות העבודה הזרה ,מהי תרומתן ליחיד המצוות" :אם בשל מגבלות שכלנו או בשל חסרון
השלם המודע היטב לאחדותו ולאי-גופניותו של האל,
ידיעתנו".
שהוא השכל העליון המשכיל את עצמו (א,סח)?
מתברר אפוא כי הבעיה המרכזית שגרמה להנחה
בפרק הפתיחה של החטיבה האחרונה (ג,נא) ,שהרמב"ם שמצוות מסוימות הן בגדר "שמעיות" ,כלומר שאין
מכנה אותו "כעין חתימה" ,המטאפורה הבסיסית להן טעם או הסבר ,היא העדר ידע אודות פרטי הפולחן
המתפקדת היא הצורך לגמוע את המרחק בין מיקומו הפגאני הקדום שבגללו נצטווינו בה .ואכן ,בעקבות
של האדם הנכסף אל המלך ובין הארמון .תחילה זאת ,נוצרה כנראה התפיסה שהביאה את הרמב"ם לציין
בחטיבה שלפנינו17:
הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער
גדול מאוד למתן טעם למצוות ,כי העיקר של כל
