Page 78 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 78
ָרחֹוק ַמה ׁ ֶּש ָה ָיה ְו ָע ֹמק ָעמֹק ִמי ִי ְמ ָצ ֶאּנּו" (קהלת ז,כד) .בכל | 20מורה הנבוכים | הקדמות | פתיחה
זה נעשה שימוש במונחים רב־משמעיים כדי שההמון
יבינו אותם כפי כוח הבנתם וחולשת תפיסתם ,ואילו בהוראה בקשה ביותר ובעמוק ביותר
להבנה" (א,לד .)2שההמון יבינו אותם...
השלם ,שכבר למד ,יבין אותם במשמעות אחרת. במשמעות אחרת – ההמון יבינו אותם
בצורה גולמית ("אמונות הכרחיות" .לביאורנו,
התלבטות והכרעה בשיטת הכתיבה הראויה ראו ג,כח) .סיכום הפסקה :השימוש
במשלים מסייע ליצירת טקסט אחד
13כבר הבטחנו בפירוש המשנה (הקדמה לפרק חלק :סנהדרין י,א, הפונה ומדבר לכל בני האדם ,וכל אדם
עמ' קמ,קמג) שנבאר עניינים מופלאים ב"ספר הנבואה"
וב"ספר ההתאמה" ,והוא ספר שהבטחנו לבאר בו את מבין אותו לפי מידת השגתו.
כל הדברים המוקשים שבדרשות ,שחיצוניותן רחוקה
מאוד מן האמת וחורגת מן המושכל ,והן כולן משלים. 13עניינים מופלאים – בערבית
אך כאשר התחלנו לפני שנים רבות לכתוב את הספרים
ההם ,וחיברנו מהם משהו ,לא היה טוב בעינינו מה " ַגִריַּבה" ,שהיא מילה דו־משמעית,
שהתחלנו לבארו בדרך הזאת .משום שראינו שאם גם 'מוזר' גם 'מופלא' ,כלומר בעלי
נישאר בדרך ההמשלה וההסתרה של מה שראוי סוד ומעוררי מחשבה ועיון ,שדווקא
להסתירו ,לא נצא מן הכוונה הראשונה (=ההעלמה), שם נמצאת האמת .ספר ההתאמה
וכאילו החלפנו פרט אחד בפרט אחר מאותו המין .ואם – המתאם ויוצר הרמוניה בין שפת
נבאר מה שראוי לבארו ,אין זה ראוי להמון בני האדם, החכמים בדרשות למסקנות החקירה
ואנחנו לא שאפנו אלא לבאר את משמעות הדרשות השכלית .וכאילו החלפנו פרט אחד
ונגלות הנבואה להמון .כמו כן ראינו שאם יעיין בור בפרט אחר מאותו המין – החלפת
מהמון ה"רבניים" (=שאינם קראים) באותן הדרשות משל במשל עלולה להגדיל את הסיכוי
לא יקשה לו דבר מהן ,כי בעיני הבור הנבער ,שאינו לטעות .ואם נבאר ...אין זה ראוי
מכיר את טבע המציאות ,הדברים הבלתי אפשריים להמון בני האדם – שאינם מבינים
יכולים להתקיים .ואילו איש המעלה השלם ,כשיעיין דברים מופשטים ,ועלולים לחשוב
בהן ,לא יימלט מאחת משתי האפשרויות :או שיבין שאני כופר (ק"י) .ואנחנו לא שאפנו
אותן כחיצוניותם ,ויחשוב רע על האומר ,וייחס לו אלא לבאר ...להמון – תחילה התכוון
בורות ,ואין בכך הרס ליסודות האמונה; או שיניח שיש הרמב"ם לחבר ספר המיועד להמון
להן תוך ,וכך נחלץ מכך וחשב טוב על האומר ,בין העם ,אבל נקלע למלכוד :אם לא יבאר,
לא יעזור; ואם יבאר ,יסתור את מטרת
התורה .הפתרון שמצא לבעיה הזאת
הוא לכתוב ספר ,הלוא הוא "מורה
הנבוכים" ,שאינו מבאר את הדברים עד
תום ,ומסתפק בראשי פרקים ,ומשום כך
אינו מיועד להמון העם .ואין בכך הרס
ליסודות האמונה – אין להשוות בין
נזק עקב כפירה בעיקר והגשמה לנזק
הנגרם על ידי יחס שלילי כלפי כמה
מן החכמים ,אף על פי שברור שגם
הרחבות ועיונים
הטוענים שהם חכמי ישראל" (ב,ו) ,המדמים שדי בהלכה: 13בור מהמון ה"רבניים" (=שאינם קראים) – אף
"כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם ושהוא מחכמי
ישראל ,ושהוא יודע דרך הלכה ויישא וייתן במלחמתה שכאן הכוונה ל"רבניים" במובן שאינם קראים ,הרי
של תורה מנעוריו לפי דמיונו ...והם מדמים שהם חכמי שלעניין הבנת הדרשות הרמב"ם מציין במקומות אחרים
ישראל ,והם היותר סכלים בבני אדם ,ויותר תועים את הרבנים ,באמירה חריפה ונוקבת :לא כל מי שיודע
מן הבהמות ,וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות הלכה ונקרא רב ,הוא גם בעל דעת .השטחיות שבהכרת
ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים" (תחיית המתים ,מהד' קאפח, המציאות והכרת ה' פוׂשה בכל .ביקורתו הבוטה של
הרמב"ם נגד חכמי דורו מופיעה בעוד מקומות" :מאלה
עמ' עא; לתואר רב ,ראו פה"מ בכורות ד,ד).
