Page 83 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 83
מורה הנבוכים | הקדמות | הקדמה על המשלים | 25
9וכל פגם הדבק באדם וכל חטא, ָּב ֳא ָה ִביםִּ ].כי ֵאין ָה ִאיׁש ְּב ֵביתֹוָ [ ,ה ַלְך ְּב ֶדֶרְך ֵמָרחֹוק].
ְצרֹור ַהֶּכ ֶסף [ ָל ַקח ְּב ָידֹוְ ,ליֹום ַהֵּכ ֶסא ָיבֹא ֵביתֹוִ ].הַּטּתּו
אינם דבקים בו אלא מצד החומר שלו
בלבד – לא רק "התאוות הגופניות" ְּברֹב ִל ְק ָחּהְּ ,ב ֵח ֶלק ְׂש ָפ ֶתי ָה ַּת ִּדי ֶחּנּו" (משלי ז ו-כא).
מקורן בחומר ,אלא כל התפיסות
השגויות של האדם ,כגון הפחד והכבוד 9העולה מכלל הדברים הללו הוא האזהרה מפני
והכעס והדאגות וכיוצא בהן ,נובעות ההימשכות אחרי תענוגות הגוף ותאוותיו .הוא דימה
מהסתכלות דמיונית לא אמיתית על את החומר שהוא סיבת כל התאוות הגופניות לאשה
החיים .ועוד ידבר רבינו על משוגות זונה שהיא גם אשת איש ,ועל המשל הזה בנה את כל
הדמיון בכמה מקומות (למשל א,עג ,הנחה ספרו (=משלי) .עוד נבאר בפרקים מן החיבור הזה (א,יז;
;10ב,יב .)12שהאדם לא יימשך אחר ג,ח-ט) את חכמתו בדימוי החומר לאשת איש זונה ,ונבאר
בהמיותו בלבד – אבל ודאי שהוא כיצד חתם ספרו בשבח האשה כאשר אינה זונה אלא
חייב להתחשב בגופו ולספק לו את מתמקדת בהצלחת ביתה ומצב בעלה .וכל המניעות
צרכיו ההכרחיים ,מפני "שאין ה' אויבו הללו המונעות מהאדם את שלמותו האחרונה ,וכל
של גוף" (שמונה פרקים ד) .הוא החומר פגם הדבק באדם וכל חטא ,אינם דבקים בו אלא מצד
הקרוב של שאר בעלי החיים – ולכן החומר שלו בלבד ,כמו שנבאר בחיבור זה (ג,ח) .כלל
שלמותו של האדם אינה משתקפת הדברים הזה הוא המובן מהמשל הזה בכללותו ,כלומר
בבריאות החומר שבו אלא במצע שהאדם לא יימשך אחר בהמיותו בלבד ,כלומר החומר
ההכרחי לתהליך הנפשי שלו (תאמו שלו ,כי החומר הקרוב של האדם הוא החומר הקרוב
ג,נד ,)5והשגחת ה' אינה יכולה להיבחן
רק על פי בריאותו (תאמו ג,כג" .)6החומר של שאר בעלי החיים.
הקרוב" הוא התרכובת והמבנה הגלויים
לעין ,הבשר והדם ,לעומת "החומר 10לאחר שביארתי זאת לך וגיליתי לך את סודו של המשל
הרחוק" ,שהוא היסודות המרכיבים הזה ,אל תתלה תקוותך בכך שתשאל למה התכוון
בדבריו " ִז ְב ֵחי ְׁש ָל ִמים ָע ָליַ ,הּיֹום ִׁשַּל ְמ ִּתי ְנ ָדָרי" ,ואיזו
אותם (ק"י; מילות ההיגיון ,ט).
הרחבות ועיונים
וכללו של דבר כדברי הרמב"ם" :ונגלהו של כל משל אינו 9החומר שהוא סיבת כל התאוות הגופניות – התשוקות
כלום" (כלעיל .)2 באות מכוחות הגוף החומריים ,וכך גם פגיעותו הגופנית
וגם פגמיו הנפשיים של האדם (תאמו ג,ח-ט) .כל אדם
שלמותו האחרונה – השלמות הנצחית ,להתחבר אל מורכב מכוחות הגוף (חומר) וממהות ,המשולים ל'אישה'
ה' מתוך ידיעה ותודעה מלאה כל ימי חייו" ,שיהיה לו ו'איש' הן במקרא הן בפילוסופיה היוונית כבר באסכולת
ׂשכל ב ֹפ ַעל בכך ש ֵידע את כל מה שביכולת האדם לדעת אפלטון (ראו א,ו בהרחבות; א,יז) .כוחות הגוף הם חלק מן
על כל הנמצאים כולם" (ג,כז) .והרמב"ם אומר בסוף האדם ("אשת איש") :אם האדם משתמש בכוחות הגוף
החיבור" :שלמות האדם שבה יתפאר באמת היא (מדרגתו כדי להגיע לשלמות – הרי הם בגדר "אשת חיל" (משלי
של) מי שהגיע להׂשיג את האל יתעלה כפי יכולתו ,ויודע לא,י); ואם לאו – הריהם בגדר "אישה זונה" .הבחירה
כיצד היא השגחתו בברואיו בהביאו אותם לידי מציאות ב"אישה" לייצג את כוחות הגוף ,הנותנת ביטוי למהות,
ובהנהיגו אותם .לאחר אותה הׂשגה ,אותו אדם יתכוון נראית כלקוחה מן העובדה שבשעת הזיווג מועבר חומר
בהתנהגותו תמיד לחסד ומשפט וצדקה מתוך הידמות תורשתי מן האיש אל האישה ,וזה מזכיר אסוציאטיבית
למעׂשיו יתעלה" (ג,נד) .לשלמות הזאת ,קודמת "השלמות את השפעת הצורה על החומר .בהבחנה במשל בין
הראשונה" ,שהיא המענה לצרכיו הגופניים של האדם ה"איש" לבין ה"אישה" אין התייחסות למגדר זכר ונקבה
(א,לד ,)14שלמות המידות ,שלמות יכולת המחשבה ועוד בנמשל ,אלא שבכל בן אנוש יש הן "איש" הן "אישה",
(שם לד).
