Page 82 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 82

‫‪ | 24‬מורה הנבוכים | הקדמות | הקדמה על המשלים‬

‫הזה יש מילים רבות מאוד שלא כל מילה מהן מוסיפה‬                                                   ‫‪ 6‬הבן זאת מאוד – בכל מקום שנזכרות‬
‫משמעות לנמשל אלא היא נועדה לייפוי המשל ולסידור‬
‫הדברים בו‪ ,‬או כדי להעמיק את הסתרת הנמשל‪,‬‬                                                        ‫מילים אלה‪ ,‬מדובר בהנחיית הרמב"ם‬
‫והדיבור נמשך לפי כל מה שמצריכה חיצוניות המשל‬                                                    ‫שהדברים צריכים עיון והפנמה‪ .‬יש‬
                                                                                                ‫משלי נביאים ומשלי חכמים שנכתבו‬
                               ‫הזה‪ .‬הבן זאת מאוד‪.‬‬                                               ‫במכוון‪ ,‬שיש לפרטיהם משמעות ברובד‬
                                                                                                ‫המילולי של המשל‪ ,‬אך אין להם נמשל‬
                                                  ‫דרך א‪ :‬משל מדויק לפרטיו‬                       ‫ברובד עמוק‪ .‬יתר על כן‪ ,‬דיוק בהבנת כל‬
                                                                                                ‫מילה במשל מונעת את הבנת הנמשל‪.‬‬
‫	‪ 7‬דוגמה למין הראשון של משלי הנבואה‪ ,‬היא אמירתו‬
‫"[ַוַּי ֲחֹלם] ְו ִהֵּנה ֻסָּלם ֻמָּצב ַאְר ָצה [ְורֹאׁשֹו ַמִּגי ַע ַהׁ ָּש ָמ ְי ָמה‬          ‫‪ִּ" 8‬כי ְּב ַחּלֹון ֵּבי ִתי" וכו' – דברי האישה‬
‫ְו ִהֵּנה ַמ ְל ֲא ֵכי ֱאֹל ִהים ֹע ִלים ְויְֹר ִדים ּבֹו‪ְ .‬ו ִהֵּנה ה' ִנָּצב‬
‫ָע ָליו‪( "]...‬בראשית כח‪,‬יב‪-‬יג)‪ .‬משום שאמירתו " ֻסָּלם" מורה‬                                     ‫הבוגדת בבעלה ומציצה מחלון ביתה‬
‫על עניין אחד‪ ,‬ואמירתו " ֻמָּצב ַאְר ָצה" על עניין שני‪,‬‬                                          ‫("בעד אשנבי נשקפתי")‪ :‬התבוננתי‬
‫ואמירתו "ְורֹאׁשֹו ַמִּגי ַע ַהׁ ָּש ָמ ְי ָמה" מורה על עניין‬                                   ‫בנערים קלי דעת ("פתאים")‪ ,‬וראיתי‬
‫שלישי‪ ,‬ואמירתו "ְו ִהֵּנה ַמ ְל ֲא ֵכי ֱאֹל ִהים" מורה על‬                                       ‫("אבינה") נער חסר שכל‪ .‬הנער עבר‬
‫עניין רביעי‪ ,‬ואמירתו " ֹע ִלים" מורה על עניין חמישי‪,‬‬                                            ‫לתומו בפינת ביתה בנשף‪ ,‬לקראת‬
‫ואמירתו "ְויְֹר ִדים" מורה על עניין שישי‪ ,‬ואמירתו‬                                               ‫ערב‪ ,‬או בחשכת ("אישון") הלילה‪,‬‬
‫"ְו ִהֵּנה ה' ִנָּצב ָע ָליו" מורה על עניין שביעי‪ .‬הרי שכל‬                                      ‫ובאה לקראתו אישה הנוהגת ("שית")‬
                                                                                                ‫כזונה‪ ,‬הצופנת בלבה מזימות‪ ,‬מתרגשת‬
    ‫מילה במשל הזה מוסיפה משמעות בכלל הנמשל‪.‬‬                                                     ‫("הומיה") וסוערת ("סוררת")‪ ,‬ורוב‬
                                                                                                ‫הזמן אינה בביתה‪ .‬הזונה החזיקה בנער‬
                                                    ‫דרך ב‪ :‬משל עקרוני בלבד‬                      ‫ואמרה לו‪ :‬נדרתי להביא קרבן שלמים‪,‬‬
                                                                                                ‫והיום קיימתי את נדרי‪ ,‬ושמחה היא לי‪,‬‬
‫‪ 	8‬דוגמה למין השני של משלי הנבואה היא אמירתו "ִּכי‬                                              ‫והנה קיבלתי ("לשחר") פניך וראיתי‬
‫ְּב ַחּלֹון ֵּבי ִתי‪ְּ ,‬ב ַעד ֶאְׁש ַנִּבי ִנְׁש ָק ְפ ִּתי‪ָ .‬ו ֵאֶרא ַבְּפ ָתא ִים ָא ִבי ָנה‬  ‫אותך‪ ,‬בוא למיטתי המוצעת ("מרבדים‬
‫ַבָּב ִנים‪ַ ,‬נ ַער ֲח ַסר ֵלב‪ .‬עֹ ֵבר ַּבּׁשּוק ֵא ֶצל ִּפָּנּה‪ְ ,‬ו ֶדֶרְך ֵּבי ָתּה‬            ‫רבדתי ערשי") באריגי רקמה משובחת‬
‫ִי ְצ ָעד‪ְּ .‬ב ֶנֶׁשף ְּב ֶעֶרב יֹום‪ְּ ,‬ב ִאיׁשֹון ַל ְי ָלה ַו ֲא ֵפ ָלה‪ְ .‬ו ִהֵּנה‬            ‫ממצרים‪ ,‬ובישמתי את חדר המיטות‬
‫ִאׁ ָּשה ִל ְקָראתֹו‪ִׁ ,‬שית זֹו ָנה ּו ְנ ֻצַרת ֵלב‪ .‬הֹ ִמ ָּיה ִהיא ְו ֹסָרֶרת‪,‬‬                ‫("מור אהלים וקנמון")‪ .‬הבה נגשים‬
‫[ְּב ֵבי ָתּה ֹלא ִיְׁשְּכנּו ַר ְג ֶלי ָה‪ַּ ].‬פ ַעם ַּבחּוץ ַּפ ַעם ָּבְרחֹבֹות‪,‬‬               ‫את תשוקותינו במעשה אהבהבים‪,‬‬
‫[ְו ֵא ֶצל ָּכל ִּפָּנה ֶת ֱארֹב‪ְ ].‬ו ֶה ֱח ִזי ָקה ּבֹו [ְו ָנְׁש ָקה ּלֹו‪ֵ ,‬ה ֵע ָזה‬          ‫ואל תחשוש‪ ,‬כיוון שבעלי נמצא רחוק‪,‬‬
‫ָפ ֶני ָה ַוּתֹא ַמר לֹו‪ִ ].‬ז ְב ֵחי ְׁש ָל ִמים ָע ָלי‪ַ [ ,‬הּיֹום ִׁשַּל ְמ ִּתי ְנ ָדָרי‪].‬‬    ‫ולא ישוב בקרוב‪ ,‬מפני שלקח אתו את‬
‫ַעל ֵּכן ָי ָצא ִתי ִל ְקָרא ֶתָך‪ְ [ ,‬לַׁש ֵחר ָּפ ֶניָך ָו ֶא ְמ ָצ ֶאָּך‪ַ ].‬מְר ַב ִּדים‬      ‫כספי העסק‪ ,‬והוא עתיד לחזור רק בסוף‬
‫ָר ַב ְד ִּתי [ ַעְרִׂשי‪ֲ ,‬ח ֻטבֹות ֵאטּון ִמ ְצָר ִים‪ַ ].‬נ ְפ ִּתי ִמְׁשָּכ ִבי [מֹר‬           ‫החודש ("יום הכסא")‪ .‬כך פיתתה הזונה‬
‫ֲא ָה ִלים ְו ִקָּנמֹון‪ְ ].‬ל ָכה ִנְרֶוה דִֹדים [ ַעד ַהּבֹ ֶקר‪ִ ,‬נ ְת ַעְּל ָסה‬
                                                                                                     ‫את הנער בחלקת לשונה (פרשנים)‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫(א‪,‬טו‪ .‬למונחים עלה וירד ומלאכים‪ ,‬ראו א‪:‬י‪,‬כא‪ ;8‬וראו א"א‪ ,‬סולם;‬               ‫‪ְ" 7‬ו ִהֵּנה ֻסָּלם ֻמָּצב ַאְר ָצה" – לביאור חלום הסולם שחלם‬
                                                                            ‫יעקב‪ ,‬הרמב"ם מציע כמה פירושים‪ .‬ב"מורה הנבוכים"‪,‬‬
‫ק"ב‪ ,‬סולם)‪ .‬ויש שהרמב"ם מתאר באמצעותו את הדרך‬                               ‫הסולם הוא בגדר משל לדרך שהאדם הגדול‪ ,‬כלומר‬
‫שהטבע והיסודות פועלים בה בעולם (ב‪,‬י‪ .12-11‬על המלאכים‪,‬‬                       ‫הנביא‪ ,‬פועל ועולה ומשיג את ידיעת ה'‪ ,‬ואחר כך יורד‬
‫ראו ב‪:‬ד‪,9‬ו;ז)‪ .‬וב"משנה תורה"‪ ,‬הוא אומר‪ְ" :‬והּוא ָה ָיה ָמָׁשל‬               ‫ומנהיג את הבריות‪ ,‬ונראה שלזה מכוונת ההערה שלפנינו‬

         ‫ַלַּמ ְל ֻכּיֹות ְוִׁש ְעּבּו ָדן" (יסודי התורה ז‪,‬ג‪ ,‬על פי חז"ל)‪.‬‬
   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87