Page 85 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 85

‫‪27‬‬

                   ‫הוראות (ללימוד) חיבור זה‬

‫הערה‪ :‬בתרגומים קודמים תורגם חלק זה כ"צוואת מאמר‪/‬ספר זה"‪.‬‬

‫‪ 1‬השווה את פרקיו זה עם זה – השיטה‬                                                               ‫הגישה הראויה לספר‬

‫העיקרית בקריאת הספר היא קריאתו‬          ‫‪ 	1‬אם תרצה להשיג את כל מה שכללתי בו כך שלא יחסר‬
‫כמה פעמים והשוואת פרקיו זה לזה‪,‬‬         ‫לך ממנו דבר‪ ,‬השווה את פרקיו זה עם זה; ולא תהא‬
‫מפני שיש בו דברים הנראים בקריאה‬         ‫כוונתך בכל פרק להבין את משמעותו הכללית בלבד‪,‬‬
‫ראשונה כאילו נכתבו בדרך אגב‪ ,‬אך‬         ‫אלא גם להשיג כל ביטוי שנאמר בו תוך כדי הדברים‪,‬‬
‫משמעותם העמוקה (האמיתית) נחשפת‬          ‫גם אם אינו ממטרת הפרק‪ .‬משום שבחיבור זה הדברים‬
‫רק לאורם של פרקים אחרים‪ .‬משום‬           ‫לא באו כפי שיזדמן‪ ,‬אלא בדקדוק גדול ובדיוק רב‬
‫כך‪ ,‬יש קושי לצטט אמירות מסוימות‬         ‫ותוך זהירות מלפגוע בביאור קשיים‪ ,‬ולא נאמר בו דבר‬
‫ב"מורה הנבוכים" שמשמען הנכון‬            ‫שלא במקומו אלא כדי לבאר עניין מסוים במקומו‪ .‬אל‬
‫מתגלה רק באמצעות השלמתן ממקום‬           ‫תגרור אותו אחר דמיונות השווא שלך‪ ,‬משום שאז תזיק‬
‫אחר‪ .‬אל תגרור אותו אחר דמיונות‬          ‫לי ולא תועיל לעצמך‪ .‬אלא ראוי לך שתלמד כל מה‬
‫השווא שלך – אל תסיק מדבריי כל‬           ‫שראוי שתלמדהו‪ ,‬ועיין בו תמיד‪ ,‬כי הוא יבאר לך את‬
‫מה שעולה על דעתך‪ ,‬שלא תייחס לי‬
                                              ‫רוב הקשיים בתורה‪ ,‬שכל משכיל מתקשה בהם‪.‬‬
               ‫מה שלא נתכוונתי לו‪.‬‬
                                                                                 ‫השבעת הקורא שלא להזיק למחבר‬
‫‪ 2‬משביע אני וכו' – כדי למנוע את‬
                                        ‫‪ 	2‬משביע אני בה' יתעלה את כל מי שיקרא את חיבורי‬
‫חשיפת הסוד‪ .‬שבועתו זו של הרמב"ם‬         ‫זה‪ ,‬א)שלא יפרש ממנו אפילו מילה אחת‪ ,‬ולא יבאר‬
‫הופרה בכל הדורות‪ ,‬ורבים כתבו‬            ‫לאחרים ממנו אלא מה שהוא מבואר ומפורש בדברי מי‬
‫מאמרים בניסיון לחשוף את דעתו של‬         ‫שקדם לי מחכמי תורתנו המפורסמים‪ .‬ואילו מה שיבין‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ופעמים רבות הם מוציאים‬          ‫ממנו שלא נאמר על ידי מי מן המפורסמים אצלנו‪,‬‬
‫את הרמב"ם מדעתו תרתי משמע‪ ,‬כיוון‬        ‫לא יבאר לאחרים‪ ,‬ב)ולא ייחפז לטעון נגדי‪ .‬כי אפשר‬
‫שעולה מהם שהרמב"ם כפר במה שלא‬           ‫שמה שהבין מדבריי יהיה שונה ממה שהתכוונתי אליו‪,‬‬
‫כפר בו או האמין במה שלא האמין בו‪.‬‬       ‫ויגרום לי נזק כגמול על רצוני להיטיב לו‪ ,‬ויהיה משלם‬
‫פולמוס גדול ניטש עד ימינו בשאלת‬
‫דעותיו של הרמב"ם‪ .‬ההיתר שהתרנו‬                                   ‫רעה תחת טובה (ראו משלי יז‪,‬יג)‪.‬‬
‫לעצמנו לבאר את דברי הרמב"ם‬
‫במהדורה הזאת נשען על שתי ההנחות‬         ‫‪ 	3‬אלא יתבונן בו כל מי שייפול לידיו‪ ,‬ואם ירווה את‬
‫המובאות להלן (פסקה ‪ ,)5‬על מוכנּות‬       ‫צמאונו ולּו בעניין כלשהו מכלל מה שיתקשה בו‪ ,‬יודה‬
‫הדור לקבל את הדברים לאמיתם ועל‬          ‫לה' ויסתפק במה שהבין‪ .‬ואם לא ימצא בו כלל דבר‬
‫העובדה שכבר פירשוהו חכמים בני‬           ‫שיועיל לו‪ ,‬יחשוב אותו כאילו לא חובר‪ .‬ואם ייראה‬
                                        ‫לו בו פגם כלשהו לפי סברתו‪ ,‬יפרשנו (שלא כפשוטו)‬
                  ‫ימינו (ראו פתח דבר)‪.‬‬  ‫אפילו בפירוש דחוק ביותר וידין לכף זכות (ראו משנה אבות‬
                                        ‫א‪,‬ו)‪ ,‬כמו שנצטווינו באשר להמוני בני עמנו‪ ,‬כל שכן‬
‫‪ 3‬וידין לכף זכות וכו' – שאם אינך‬        ‫לגבי מלומדינו וחכמי תורתנו המשתדלים ללמדנו את‬

‫מכיר אדם מישראל ואת טיב מעשיו‪,‬‬                                          ‫האמת כפי השגתם‪.‬‬
‫שניתן לפרש אותם הן לטוב הן‬
‫למוטב‪ ,‬פרש אותם לטובה‪ .‬ובתלמיד‬
‫חכמים‪ ,‬שידוע שהוא צדיק‪ ,‬ובדוחק‬
‫אפשר לפרש את מעשיו לטוב‪ ,‬פרש‬
‫אותם לטובה אף בדוחק‪ .‬וברשע‪ ,‬אף‬
‫אם בדוחק ניתן לפרש את מעשיו לרעה‪,‬‬
‫פרש אותם לרעה (פה"מ אבות א‪,‬ו)‪ .‬בכמה‬
   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90