Page 90 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 90
| 32מורה הנבוכים | הקדמות | הקדמה על הסתירות
הרחבות ועיונים
8הסיבה השביעית – אחת משיטות העברת התכנים העמוקים עליו כמעשה שהתרחש ,ופעם מדובר כאילו הוא רק משל .
הנקוטות בספר (פסקה .)16נסביר לפי דרכנו .מדובר בסתירות ואף על פי שיש בדברי הפילוסופים הסתרות מטעמים
שהן למעשה בגדר "חילופים" (שם) ,כלומר נראים כסתירות .פוליטיים־חברתיים באמצעות משלים שאינם מזיקים לא
"כורח הדיון" משמעו בתרגום מילולי "כורח הדיבור" ,והוא למחבר ולא לקורא מהמון העם (ראו הוראות ;2וראו א,יז) ,הם
האילוץ הקיים בלימוד העניינים העמוקים המחייב הבנה אינם בגדר סתירות ,ובהשוואה אליהם "מוטלת החובה עלינו,
באיטיות ,וכמו שעלה במהלך כל הפתיחה ,מדובר במעשה קהל מקבלי התורה ,שלא נאמר במפורש דבר שיקשה על
בראשית ומעשה מרכבה ,שדיברו בהם חכמים ב"ראשי ההמון להבינו ,או שהם ידמו את אמיתת הדבר באופן שונה
פרקים" ,מפני "שראוי להסתיר חלק מענייניהם ולגלות ממה שנרצה ללמד" (ראו א,יז .)3דבר זה הוא כמו במשל העשוי
חלק" ,ולכן הם מזמינים את הלומד המשכיל להתעניין כהלכה (ראו משלים ,)3שמצד אחד הוא תפוח כסף ,ומצד שני
ולחקור ולמצות את הבנתו וללטש אותה מתוך מתח בין תפוח זהב.
לייחוד דרכנ ו שתי הבנות כדי להגיע להנחה פילוסופית עמוקה ועדינה.
בביאורנו זה ,ננקוט גישה הרואה שלמות ואחדות בתהליך זה נהרס (נסתר) מבנה מחשבתי ישן ונבנה תמורתו
בתפיסת הרמב"ם בכל ספריו (ובכללה גם הסתרת הבנתו מבנה משוכלל יותר .המון העם אינו צריך להבין שיש פה
האמיתית) ,מבלי להכחיש את הרמיזות העדינות לפערים "סוד" המערער את אמונתו ,מפני שהוא עלול לתפוס את
המצעידות את הקורא לתפיסות מלוטשות בדרך להשגת
הדבר ככפירה בתורה על כל התוצאות הנלוות לה.
חכמה ,כפי שכבר החלו לעשות קדמוני המפרשים . מבוכו ת
לא כל מבוכה מתוחכמת ב"מורה הנבוכים" היא בגדר סתירה איננו סבורים שאפשר לפתור כל מבוכה בין שתי אמירות
מן הסוג השביעי ,ויש בו עניינים רבים שהקורא חש בהם הסותרות זו את זו כמשקפות מתח בין הגלוי לבין הסמוי,
ששיטת הרמב"ם אינה פשוטה ובהירה עד תומה ,והבנתו והרמב"ם מסתיר את דעתו מפני הקורא מחשש לנזק
נותרת מעורפלת ומביכה .בין דרכי הפתרון ,יש פולמוס גדול ,חברתי־פוליטי .לפי הצעה זו ,הדרך הקבועה לפתור את
ונראה לנו שאסור לטפל בהן כמקשה אחת .לפעמים האמת הסתירה היא :כששתי אמירות סותרות זו את זו ,האמירה
אינה יכולה להתברר עד סופה ,כגון במבוכה בין ידיעת ה' לבין הקיצונית ,הלא שגרתית ,משקפת את דעת הרמב"ם ,והיא
הבחירה החופשית ,שאין האדם יכול לבוא לפתרונה המלא בעיניו האמת הסמויה ,ואילו האמירה הגלויה היא בגדר שקר
(תשובה ה,ה וביאורנו שם); לפעמים אפשר להניח שהרמב"ם עצמו אציל .אלמלא כן ,לא היתה סיבה להסתרת הדעה האמיתית.
לא ידע כיצד לפתור את המבוכה ,סופו של דבר בן אנוש הוא; לשיטה זו ,טמונה בזה ליבת הספר כולו ,ועל פיה יש לבחון
ופעמים אפשר להניח שהרמב"ם לא ניסח את הפתרון בבירור ,את סודו (ראו ש"ל ,אומנות) .הבעיה בהסבר זה היא :גישה זו
אם מפני שלא עלה בידו לעשות כן ,מפני שלא כל הבנה אפשר אינה מחויבת לטקסט ,ומאפשרת לייחס לרמב"ם כמעט
לנסח אותה במילים ,ו"לך דומיה תהילה" (א,נט )7אם מפני כל דעה .וגם אם נמצא ראיות חלשות לטענה ,נוכל לומר
שלא רצה להבהיר את העניין; לפעמים ברור שהרמב"ם נוקט שיש כאן הוכחה שהרמב"ם הסתיר את דעתו היטב (ר"א,
עמדה שאינה מקובלת ולכן מערפל אותה; ולפעמים ברור סתרי ,עמ' 58והערה .134וראו ספרו של אומברטו אקו ,פרשנות ופרשנות
שהרמב"ם מכוון לתהליך דיאלקטי ,של התפתחות מתוך יתר) .אנו סבורים גם שחתירת הרמב"ם לאמת ,לשיטתו
שלו ,אינה מאפשרת אמירת שקר גם לצרכים פוליטיים או ניגודיות (קונפליקט) ,שאין בו סתירות באמת .
פדגוגיים ,אלא לכל היותר אמירת אמת גולמית ,שהחכם בשונה מדרכי הפילוסופי ם
יודע ללטש אותה (ראו ביאורנו לאמונות ההכרחיות ג,כח .)4 הרמב"ם מציין בעניין הסתירה השביעית שהיא אינה מצויה
בדברי הפילוסופים ,אלא רק בספרות חז"ל ,ואולי בכתבי
אף אין אנו סבורים שכל הסתירות הן סתירות מדומות ,שיש הקודש (פסקאות ,)15-13ומכאן ניתן להבין שהסתירה היא
צורך קבוע להסתיר מהמון העם את מציאותה של אי הוודאות בעניינים שבתורה .דוגמה לכך היא הבנת מעמד הסנה,
בדברי המחבר הסמכותי (ל"י ,הסיבה השביעית) ,שהרי ניתן לראות הנידונה בכמה מקומות (לא כדרך אגב ,כבסתירה החמישית),
ב"מורה הנבוכים" שהרמב"ם לא הסתיר את מבוכתו בשאלת שעולה מצד אחד הבנה שמעמד הסנה הבוער היה גם
קדמות העולם וכו' .יתר על כן ,לא ברור מדוע אין בדברי במציאות שמחוץ להכרה ,ומצד שני שמדובר רק בחזון נבואי,
הפילוסופים סתירות מסוג זה (ראו פסקה .)14
קיצורם של דברים ,יש ב"מורה הנבוכים" מגוון מבוכות לא במציאות שמחוץ להכרה (ראו סיכום והרחבות א,ה) .ההסתרה
המזמינות את הקורא למסע מרתק כפי כוחו. מן ההמון משתקפת בפיזור הדיון בסנה לכמה מקומות
בחיבור ,ואף באמירה מעורפלת המכילה את ההבנה הגולמית
שמבין המון העם .ומעין זה בסיפור אדם וחוה :פעם מדובר
