Page 95 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪37‬‬

‫מבוא לחלק הראשון‬

‫בשירות הדת‪ ,‬במיוחד חכמי הכלאם המוסלמים‪,‬‬ ‫החלק הראשון משלושת חלקיו של ספר "מורה‬
‫ה"מדברים"‪ ,‬ובהבלעה גם חכמים יהודים שנמשכו‬ ‫הנבוכים"‪ ,‬כעולה מן הפסוק הפותח אותו‪ ,‬פותח‬
‫אחר דעותיהם‪ .‬מסקנותיהם נכונות‪ ,‬אך דרכם מסוכנת‪.‬‬ ‫שערים ראשונים בפני הלומד השומר אמונים למסורת‬
‫סמכותם עלולה לפגוע באמונת המאמין‪ ,‬העלול לכפור‬ ‫ולכתבי הקודש‪ ,‬ומנחה אותו בדרך אמת המנשאת אותו‬
‫מעלה מעלה ומקרבת אותו אל האלוהים‪ ,‬החל מעיסוק‬
‫גם במסקנות הנכונות כשתיוודע לו האמת‪.‬‬ ‫מעמיק באבני הבניין של השפה‪ ,‬דרך חקירת תיאורי‬
‫האל בעולם‪ ,‬וכלה בהתמודדות עם תפיסות תאולוגיות‬
‫הרמב"ם מעניק ל"שכל הפשוט" ולחושים מעמד‬
‫גבוה‪ ,‬אף על פי שהם פגיעים ועלולים לתעתע בו‪.‬‬ ‫הרסניות‪.‬‬
‫אסור לו להאמין בשקר רק בגלל פשטם של פסוקים‪.‬‬
‫אסור לו להאמין באמירות חסרות פשר בגלל רצונו‬ ‫‪‬‬
‫לשבח את האל‪ .‬ואסור לו גם להאמין בדבר שהוא‬
‫רעיונות יסוד‬
‫הפך המציאות רק עקב הרצון לבסס את אדני הדת‪.‬‬
‫החלק הראשון מטהר את תודעת הלומד באמצעות‬
‫‪‬‬ ‫שלילת תפיסות אמוניות הרווחות בציבור‪ ,‬המתבססות‬
‫על סמכות עיוורת וקלוקלת‪ .‬הבניין שעתיד הרמב"ם‬
‫מהלך הפרקים‬ ‫לבנות לתפארת ב"מורה הנבוכים" תחילתו בסתירת‬
‫הבניין הקיים הרעוע‪ ,‬שבאמותיו אוחזים הכל‪:‬‬
‫את החלק הראשון ניתן לחלק לשלוש חטיבות‪ :‬הפרקים‬ ‫מפשוטי העם ועד לחכמים המדמים בעיני עצמם‬
‫העוסקים בשלילת הגשמיות העלולה להשתקף בפסוקי‬
‫המקרא (א‪-‬מט); שלילת תוארי האל (נ‪-‬ע); שלילת‬ ‫שהם פילוסופים‪.‬‬

‫דרכם התאולוגית של חכמי הכלאם (עא‪-‬עו)‪.‬‬ ‫בטרם יבוא המאמין אל הכרת האלוה בהיכלי התבונה‬
‫והחקירה‪ ,‬עליו לדעת באיזו דרך אסור לו לצעוד‪ .‬אסור‬
‫החטיבה הראשונה‪ ,‬המיועדת לכל אדם‪ ,‬שוללת את‬ ‫שתסתור תורת האמת את הדעת והתבונה‪ ,‬ויש דברים‬
‫תפיסת גשמות האל כדמות אנושית־פיזית גם אם היא‬ ‫שהדעת אינה יכולה לסבול אותם כהתנצלות‪ .‬אסור‬
‫עצומה מן האדם‪ .‬מקורה של תפיסה זו הוא למרבה‬ ‫לשום אדם להאמין בפשטי המקראות המייחסים‬
‫הפלא בהוקרה לפשטם של כתבי הקודש‪ ,‬כמו שאומר‬ ‫תכונות גופניות לאל‪ ,‬ואינם יכולים להיות בית מנוס‬
‫הרמב"ם בפסקה הראשונה שבפרק הראשון של חלק‬ ‫למי שמאמין בגשמות‪ .‬המאבק המוחלט וחסר הפשרות‬
‫בגשמות האל הוא נשמת אפה של התורה‪ 1.‬נוסף על‬
‫זה‪:‬‬ ‫זה‪ ,‬על האדם להשתחרר מן המחשבה שריבוי תארים‬
‫חיוביים לאל מקדם אותו להכרת האל‪ .‬הפך מזה‪ .‬כשם‬
‫בגלל הפסוק " ַנ ֲעֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְדמּו ֵתנּו"‬ ‫שהרמב"ם מערער על הסמכות המוענקת לפשטם של‬
‫(בראשית א‪,‬כו)‪ .‬הם חשבו שהאל הוא בצורת אדם‪,‬‬ ‫מקראות כאמת מוחלטת‪ ,‬כך הוא מערער על דרכם של‬
‫כלומר בתבניתו ובמתארו‪ ,‬והדבר הוביל אותם‬ ‫מחברי הפיוטים‪ ,‬המאנישים את האל ומ ַעלים את כבודו‬
‫להגשמה גמורה‪ .‬על כן הם האמינו בה‪ ,‬וסברו‬ ‫לפי דעתם‪ ,‬בעוד שלמעשה הם מזלזלים בה'‪ 2.‬בדומה‬
‫שאם ייטשו את האמונה הזו הם יכחישו את‬ ‫לזה‪ ,‬הרמב"ם מערער על השימוש המשובש בקמעות‬
‫הכתוב‪ ,‬ואף ישללו את קיומו של האל‪ ,‬אם‬ ‫ובשמות "קדושים"‪ ,‬שנופלים בו "הכשרים יראי‬
‫אין לו גוף בעל פנים ויד הדומים לאלה שלהם‬ ‫השמים הפתאים שאין בידם קנה מידה להבחין בעזרתו‬
‫בתבנית ובמתאר‪ ,‬אלא שהם מדמים שהוא גדול‬ ‫בין האמת לבין השקר"‪ 3.‬ובאחרונה‪ ,‬הרמב"ם מערער‬
‫וזוהר יותר‪ ,‬וגם אינו עשוי מדם ומבשר‪ .‬זהו שיא‬ ‫על הסמכות שנהוג להעניק אוטומטית לפילוסופים‬

‫רוממותו של האל לפי סברתם‪4.‬‬

‫ובהמשך הפרקים הוא אומר‪:‬‬

‫כל זאת מחמת ההרגל וההתחנכות על כתובים‬
‫שנקבעו אצלם הערצתם והאמונה בהם‪,‬‬