Page 100 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 100

‫‪ | 42‬מורה הנבוכים | חלק ראשון | מבוא לפרקי המונחים‬

‫הערות‬

‫שנאמר עליו "ַו ַּי ְס ֵּתר מֹ ׁ ֶשה ָּפ ָניו ִּכי ָי ֵרא ֵמ ַה ִּביט ֶאל ָה ֱאֹל ִהים"‪,‬‬                   ‫	‪ 1‬וכמו שכתבנו בהקדמה לתרגום‪ ,‬המונח "אל" יבוא בכל‬
‫בניגוד לאצילי בני ישראל‪ ,‬שלא נזהרו בדבר‪ ,‬שנאמר‪ַ" :‬ו ִּיְראּו‬                                              ‫מקום שהכוונה בו למושג הפילוסופי או שהוא מציין את האל‬
                                                                                                          ‫המשותף לכל הדתות‪ ,‬ואילו המונח "ה'" מציין את אלוהי‬
       ‫ֵאת ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאל‪ַ ...‬וֶּי ֱחזּו ֶאת ָה ֱאֹל ִהים ַוּיֹא ְכלּו ַו ִּיְׁשּתּו"‪.‬‬
‫‪ 1	 5‬פרק ו עוסק במונחים איש ואישה‪ ,‬המכוונים בהבלעה לאדם‬                                                                                       ‫ישראל הנזכר במקרא‪.‬‬
                                                                                                                                                 ‫	‪ 2‬הקדמות‪ ,‬פתיחה‪.1‬‬
            ‫וחוה‪ ,‬וממשיך את העיסוק בצלם האדם ומהותו‪.‬‬                                                                                             ‫	‪ 3‬יסודי התורה א‪,‬יב‪.‬‬
‫‪ 1	 6‬פרק ז עוסק במונחים ילד ובן‪ ,‬שהם תוצאת החיבור בין איש‬
‫לבין אישה‪ .‬ועדיין מדובר באדם וחוה‪ ,‬כבפסוק הנידון בפרק‪:‬‬                                                    ‫	‪ 4‬יסודי התורה ב‪,‬ט‪-‬י‪ּ" :‬ו ְל ִפי ֶׁשהּוא [ה'‪ ,‬הבורא] יֹו ֵד ַע ַע ְצמֹו‬
                                                                                                          ‫ּו ַמִּכיר ָּג ְדלֹו ְו ִת ְפ ַאְרּתֹו ַו ֲא ִמּתֹו – הּוא יֹו ֵד ַע ַהּ ֹכל‪ְ ,‬ו ֵאין ָּד ָבר ֶנ ְע ָלם‬
      ‫"ַו ְי ִחי ָא ָדם ְׁשֹל שׁ ִ�ים ּו ְמ ַאת ָׁש ָנה‪ַ ,‬וּיֹו ֶלד ִּב ְדמּותֹו ְּכ ַצ ְלמֹו"‪.‬‬           ‫ִמֶּמּנּו‪ַ ...‬הּבֹוֵרא‪ ,‬הּוא ְו ַד ְעּתֹו ְו ַח ָּייו ֶא ָחד ִמָּכל ַצד ּו ִמָּכל ִּפָּנה‪.‬‬
‫‪ 1	 7‬פרק ח עוסק במונח מקום‪ ,‬הן במובנו הפשוט‪ ,‬ממלא מקום‬                                                    ‫ִנ ְמ ֵצא ָת אֹו ֵמר‪ :‬הּוא ַהּיֹו ֵד ַע‪ְ ,‬והּוא ַה ָּידּו ַע‪ְ ,‬והּוא ַה ֵּד ָעה ַע ְצ ָמּה –‬
‫אבותיו‪ ,‬הן במשמעותו העמוקה‪ ,‬נקודת מבט‪ ,‬כדברי ה'‬                                                           ‫ַהּכֹל ֶא ָחד‪ְ .‬ו ָד ָבר ֶזה ֵאין ּ ֹכ ַח ַּבֶּפה ְל ָא ְמרֹו‪ְ ,‬וֹלא ָּב ֹא ֶזן ְלָׁש ְמעֹו‪,‬‬
‫למשה‪ִ " :‬הֵּנה ָמקֹום ִא ִּתי‪ְ ,‬ו ִנַּצ ְב ָּת ַעל ַהּצּור"‪ .‬גם גן עדן‪ ,‬שישבו‬                             ‫ְוֹלא ְּב ֵלב ָה ָא ָדם ְל ַהִּכירֹו ַעל ֻּבְריֹו‪ְ ...‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע‬
                                                                                                          ‫ַע ְצמֹו – יֹו ֵד ַע ַהּכֹל‪ֶׁ ,‬ש ַהּכֹל ִנ ְס ָמְך ַּב ֲהָו ָיתֹו לֹו"‪ .‬עניין זה מפותח‬
   ‫בו אדם וחוה‪ ,‬הוא מקום במשמעותו העמוקה של המונח‪.‬‬
‫‪ 1	 8‬פרק ט עוסק במונח כיסא כמציין את מקום מושב ה'‪ ,‬שנאמר‬                                                                                               ‫במו"נ א‪,‬סח‪.‬‬
‫"ִּכ ֵּסא ָכבֹוד ָמרֹום ֵמִראׁשֹון‪ְ [ ,‬מקֹום ִמ ְק ָּדֵׁשנּו]"‪ ,‬וראוי לתת‬                                                                         ‫	‪ 5‬ראו ק"ח‪ ,‬ידעתיו‪.‬‬
‫את הדעת לעובדה שהרמב"ם אינו מביא את חלקו השני של‬
‫הפסוק‪" :‬מקום מקדשנו"‪ .‬פסוק אחר‪ּ" ,‬כֹה ָא ַמר ה' ַהׁ ָּש ַמ ִים‬                                                                                               ‫	‪ 6‬א‪,‬ב‪.3‬‬
‫ִּכ ְס ִאי [ְו ָה ָאֶרץ ֲהדֹם ַר ְג ָלי]"‪ ,‬רומז לפרק הבא‪ ,‬העוסק במונח‬                                                                   ‫	‪ 7‬ב‪,‬לט‪ ,4‬בביאור תהילים ד‪,‬ח‪.‬‬
‫שמים‪ .‬משמעותו השלישית של המונח כיסא היא ה'‪ ,‬כגון‬                                                          ‫	‪ 8‬ג‪,‬כח‪ .‬ראו ה"ז‪ ,‬פילוסופיה מדינית‪ .‬חוקי התורה אמורים לבוא‬
                                                                                                          ‫במקום חוקי החברה‪ ,‬כדברי הרמב"ם בפרק האחרון של‬
           ‫בפסוק‪ַ " :‬א ָּתה ה' ְלעֹו ָלם ֵּתֵׁשב‪ִּ ,‬כ ְס ֲאָך ְלדֹור ָודֹור"‪.‬‬                             ‫"מילות ההיגיון"‪" :‬ובזמנים הללו כבר אין צורך בהם‪ ,‬כלומר‬
‫‪ 1	 9‬פרק י עוסק במונחים ירד ועלה‪ ,‬המכוונים למה שנאמר בחלום‬                                                ‫ההנהגות והחוקים [האנושיים־פוליטיים]‪ ,‬והתנהלו בני אדם‬
‫סולם יעקב‪ַ" :‬וַּי ֲחֹלם ְו ִהֵּנה ֻסָּלם ֻמָּצב ַאְר ָצה ְורֹאׁשֹו ַמִּגי ַע‬
‫ַהׁ ָּש ָמ ְי ָמה‪ְ ,‬ו ִהֵּנה ַמ ְל ֲא ֵכי ֱאֹל ִהים עֹ ִלים ְויְֹר ִדים ּבֹו‪ְ .‬ו ִהֵּנה ה' ִנָּצב‬                                               ‫בציווים האלוהיים"‪.‬‬
                                                                                                          ‫	‪ 9‬רבים ניסו לעשות זאת‪ .‬ראו למשל‪ :‬ר"ש‪ ,‬מבנה; ט"מ‪ ,‬מבנה‬
   ‫ָע ָליו"‪ .‬ורומז גם למונחי העלייה והירידה במעמד הר סיני‪.‬‬                                                ‫וסדר‪ .‬פעמים הרבה סדר הפרקים הוא כסדר ביאורו של פסוק‬
‫‪ 2	 0‬פרק יא עוסק במונח ישיבה‪ ,‬הנזכר למשל בפסוק‪ַ " :‬א ָּתה ה'‬
                                                                                                                                  ‫מסוים שהרמב"ם אינו מזכיר אותו‪.‬‬
                           ‫ְלעֹו ָלם ֵּתֵׁשב‪ִּ ,‬כ ְס ֲאָך ְלדֹור ָודֹור"‪.‬‬                                 ‫‪ 	10‬פרק א עוסק ב"צלם אלוהים ובדמותו"‪ ,‬ובסופו מוגדר ייחודו‬
‫‪ 2	 1‬פרק יב עוסק במונח קימה‪ ,‬שאחת ממשמעויותיו היא קיום‬                                                    ‫של האדם‪ ,‬שהוא השגת השכל‪ ,‬שבכך הוא מידמה לאל‪.‬‬
‫הדבר ונכונותו‪ ,‬בדומה למונח ישב‪ ,‬הנזכר בפרק הקודם‪" :‬ה'‬                                                     ‫ההדגשות בהערות שלהלן מרמזות לקשרים הפנימיים בין‬
‫ַלַּמּבּול ָיָׁשב‪ַ ,‬וֵּיֶׁשב ה' ֶמ ֶלְך ְלעֹו ָלם"‪ ,‬ובהשאלה במשמעות‬
‫עונש הבא כגמול על חטאי האדם‪ .‬ובמקום אחר‪ ,‬הרמב"ם‬                                                                                                            ‫הפרקים‪.‬‬
‫אומר שהשמדת עובדי עבודה זרה מוטלת על כל אדם (ראו‬                                                          ‫‪ 1	 1‬פרק ב עוסק בחטאם של אדם וחוה כמשקף את חטאו של‬
‫ביאורנו א‪,‬נד‪ .)12‬ושמא עומדים ברקע הפרקים הפסוקים‪:‬‬                                                         ‫כל אדם בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬הידרדרות מן המצב האידיאלי‬
‫"ַו ְי ִהי ִּב ְנסֹ ַע ָה ָארֹן ַוּיֹא ֶמר ֹמ שׁ ֶ�ה‪ ,‬קּו ָמה ה' ְו ָי ֻפצּו ֹא ְי ֶביָך‪ּ ...‬ו ְב ֻנ ֹחה‬  ‫של אדם הראשון בגן עדן בשיא השגתו השכלית‪ ,‬היותו נברא‬
‫יֹא ַמר‪ׁ ,‬שּו ָבה ה' ִר ְבבֹות ַא ְל ֵפי ִיְׂשָר ֵאל" (במדבר י‪,‬לה‪-‬לו)‪ .‬אם‬                                 ‫בצלם אלוהים ובדמותו (על פי בראשית פרק א)‪ ,‬לעומת‬
                                                                                                          ‫הידרדרותו עד כדי הידמותו לבעלי החיים‪ִ " :‬נ ְמׁ ַשל ַּכ ְּב ֵהמֹות‬
                                     ‫שובה משורש יש"ב‪.‬‬
‫‪ 2	 2‬פרק יג עוסק במונח עמידה‪ ,‬שמשמעותו דומה למשמעות‬                                                                                                         ‫ִנ ְדמּו"‪.‬‬
‫המונח קימה‪ ,‬הבא בפרק הקודם‪ ,‬כמו שאמרו חכמים‪" :‬אין‬                                                         ‫‪ 1	 2‬פרק ג עוסק במשמעות המונח תבנית כדבר מוחשי‪ ,‬ונזכר בו‬
‫למעלה לא ישיבה ולא עמידה"‪ .‬משמעות אחרת של מונח‬                                                            ‫הפסוק "[ ַּת ְב ִנית ָּכל ְּב ֵה ָמה ֲאֶׁשר ָּב ָאֶרץ]‪ַּ ,‬ת ְב ִנית ָּכל ִצּפֹור ָּכ ָנף‬
‫זה היא יציבות‪ ,‬כמשמעות המונח ישיבה בפרק יא ומשמעות‬                                                        ‫ֲאֶׁשר ָּתעּוף ַּבׁ ָּש ָמ ִים]‪ ,‬הקושר אותו עם מה שנאמר בסוף הפרק‬
‫עמידה בזיקה לה'‪ ,‬בקשר העמוק של ה' עם ישראל בתיווכו‬                                                        ‫הקודם בחיבור‪" :‬והשווה אותו לבהמות במזונו וברוב מצביו‪,‬‬
‫העמיד של משה‪ָ " :‬א ֹנ ִכי עֹ ֵמד ֵּבין ה' ּו ֵבי ֵני ֶכם ָּב ֵעת ַה ִהוא ְל ַהִּגיד‬                       ‫כמו שאמר 'ְו ָא ַכ ְל ָּת ֶאת ֵעֶׂשב ַהׂ ָּש ֶדה'‪ ,‬ונאמר בביאור עניין‬
‫ָל ֶכם ֶאת ְּד ַבר ה'‪ִּ ,‬כי ְיֵרא ֶתם ִמְּפ ֵני ָה ֵאׁש ְוֹלא ֲע ִלי ֶתם ָּב ָהר"‪ ,‬וגם‬                    ‫זה ' ָא ָדם ִּבי ָקר [=בכבוד] ַּבל ָי ִלין‪ִ ,‬נ ְמַׁשל ַּכְּב ֵהמֹות ִנ ְדמּו'"‪.‬‬
‫הפסוק שבפרקנו‪ֵ [" ,‬לְך ֱאמֹר ָל ֶהם‪ׁ ,‬שּובּו ָל ֶכם ְל ָא ֳה ֵלי ֶכם‪].‬‬                                    ‫וזהו החטא שהאדם מחליף בו את ההידמות לאל בהידמות‬
‫ְו ַא ָּתה ּפֹה ֲעמֹד ִעָּמ ִדי"‪ ,‬שתחילתו בהבדל שבין משה לבין‬                                             ‫לבעלי החיים‪ ,‬כעולה מן הפסוק‪ַ" :‬וָּי ִמירּו ֶאת ְּכבֹו ָדם ְּב ַת ְב ִנית‬
‫ההמון‪ ,‬הנידון בפרק הבא‪ ,‬כדברי הרמב"ם‪ּ" :‬ו ָב ֶזה ִה ְב ִטיחֹו‬                                             ‫ׁשֹור אֹ ֵכל ֵעֶׂשב" (תהילים קו‪,‬כ)‪ .‬האדם צריך להשתחרר מן‬
‫ָה ֵאל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֵ ' :‬לְך ֱאמֹר ָל ֶהם ׁשּובּו ָל ֶכם ְל ָא ֳה ֵלי ֶכם‪ְ ,‬ו ַא ָּתה‬                    ‫התבניות ולהשיג "תמונה" במובנה העמוק כעניין המושכל‬
‫ּפֹה ֲע ֹמד ִעָּמ ִדי'" (דברים ה‪,‬כו‪-‬כז)‪ָ .‬הא ָל ַמ ְד ָּת ֶׁשָּכל ַהְּנ ִבי ִאים‪,‬‬
‫ְּכֶׁש ַהְּנבּו ָאה ִמ ְס ַּתֶּל ֶקת‪ ,‬חֹו ְזִרים ְל' ָא ֳה ָלם'‪ֶׁ ,‬שהּוא ָצְר ֵכי ַהּגּוף ֻּכָּלן‪,‬‬                    ‫בשכל‪ ,‬כמו שנאמר על משה‪ּ" :‬ו ְת ֻמ ַנת ה' ַי ִּביט"‪.‬‬
‫ִּכְׁש ָאר ָה ָעם‪ְ ,‬ל ִפי ָכְך ֵאי ָנן ּפֹוְרִׁשין ִמְּנׁשֹו ֵתי ֶהן; ּומֹ שׁ ֶ�ה ַרֵּבנּו ֹלא‬            ‫‪ 1	 3‬פרק ד עוסק במונחים ראה והביט וחזה ובמשמעות הפסוק‬
‫ָח ַזר ְל' ָא ֳהלֹו' ָהִראׁשֹון‪ְ ,‬ל ִפי ָכְך ָּפַרׁש ִמן ָה ִאׁ ָּשה ְלעֹו ָלם‪ּ ,‬ו ִמָּכל‬                 ‫"ּו ְת ֻמ ַנת ה' ַי ִּביט"‪ ,‬הנזכר בסוף הפרק הקודם‪ .‬גם המונח חזה‪,‬‬
‫ַהּדֹו ֶמה ָלּה‪ְ ,‬ו ִנ ְקְׁשָרה ַּד ְעּתֹו ְּבצּור ָהעֹו ָל ִמים‪ְ ,‬וֹלא ִנ ְס ַּתֵּלק ַההֹוד‬
                                                                                                              ‫הבא בפסוק "ַו ֶּי ֱחזּו ֶאת ָה ֱאֹל ִהים"‪ ,‬משמעותו השגת הלב‪.‬‬
                                                                                                          ‫‪ 1	 4‬פרק ה עוסק בזהירות הנדרשת‪ ,‬דוגמת זהירותו של משה רבנו‪,‬‬
   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105