Page 97 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 97

‫‪39‬‬

           ‫מבוא לפרקי המונחים‬
                             ‫חלק א‪ ,‬פרקים א‪-‬מט‬

‫ובכללם הרמב"ם‪ .‬אלוהים יודע את עצמו‪ ,‬אבל האדם‬                                                       ‫הפרקים שלפנינו הם בגדר פתיחה לספר "מורה‬
‫אינו מכיר אותו כמותו‪ 4,‬והדבר מובע בפתגם "אילו‬                                                      ‫הנבוכים"‪ ,‬ותבניתם כמילון למונחים מן המקרא‪ .‬כמעט‬
‫ידעתיו – הייתיו"‪ 5.‬הרמב"ם אומר שהתורה אינה‬                                                         ‫בכל פרק‪ ,‬נידון מונח אחד מן המקרא‪ ,‬שם עצם או פועל‬
‫מתארת את האל בתארים עצמיים‪ ,‬גם לא במשל‪ ,‬אלא‬                                                        ‫או תואר שיש לו זיקה לה'‪ 1,‬ומתוארות משמעויותיו‪.‬‬
‫את פעולת האל בעולמנו כפי שהוא נגלה לאדם‪ .‬שמות‬                                                      ‫הבנת השפה והשימוש בה היא השלב הראשון להכרת‬
‫האל גזורים ממעשיו‪ ,‬ונמצא שתיאורי האל במקרא הם‬
‫רק משל לדרך התגלות האל בעולם‪ .‬הדרך להגיע אל‬                                                                   ‫התורה והשימוש במונחים בעולמנו אנו‪.‬‬
‫האל בעולם היא הכרת דרכו של האל בעולם‪ .‬ואולם‬
‫גם תיאור זה של האל נשחק עד תום מפרק נ ואילך‬                                                                                        ‫‪‬‬

                          ‫בתורת שלילת התארים‪.‬‬                                                                                          ‫רעיונות יסוד‬

‫ג‪ .‬ביאורי סתרי תורה המובילים להידמות‪ .‬מטרתה של‬                                                     ‫ניתן להבחין בשלוש מטרות המשתקפות בשלושה‬
‫התורה לכוון את האדם לחיי אמת‪ .‬התורה היא דבר ה'‬                                                                     ‫רבדים במהלכם של הפרקים הללו‪.‬‬
‫כהוראה לדורות רבים‪" ,‬ספר שהוא הנחיה לראשונים‬
‫ולאחרונים"‪ 6,‬הטומנת בחּובה "חוקים ומשפטים‬                                                          ‫א‪ .‬תיאור האל בסילוק ההגשמה‪ .‬רובד זה‪ ,‬שהוא‬
‫צדיקים"‪ 7,‬תיקון הנפש‪ ,‬כלומר התפיסות המחשבתיות‪,‬‬                                                     ‫הרובד הפשוט‪ ,‬מוצהר בספר‪" :‬מטרתו הראשונה של‬
‫ותיקון הגוף‪ ,‬כלומר המסגרת החברתית‪ ,‬שחוקי התורה‬                                                     ‫חיבור זה היא ביאור משמעויות של מונחים המופיעים‬
‫מעצבים אותה‪ 8.‬כעולה מחתימת "מורה הנבוכים"‪,‬‬                                                         ‫בספרי הנבואה"‪ 2.‬בפרקים רבים‪ ,‬הרמב"ם מבאר‬
‫שהובאה במבוא לספר‪ ,‬ראוי שיהיו חיי האדם‬                                                             ‫כמה ממשמעויותיו של כל מונח מגשים‪ ,‬ומציין את‬
‫מיועדים להכרת ה' והדרך שהוא פועל בה בעולמו‪,‬‬                                                        ‫המשמעות המופשטת הראויה למונח בזיקה לאל‪ ,‬אלא‬
‫כלומר הפיזיקה והמטפיזיקה‪ ,‬ובאמצעותן והבנתן‬                                                         ‫שמטרה חשובה זו‪ ,‬ש ֶהפכּה הוא בגדר כפירה בה'‪,‬‬
‫לחיות חיים של הידמות לה'‪ .‬הרמב"ם אומר בפרקים‬                                                       ‫אין בה כדי להסביר את דבריו ברבים מפרקי הספר‪.‬‬
‫הללו שמטרת האדם אינה רק לדעת סתרי תורה‪ ,‬אלא‬                                                        ‫ועוד‪ ,‬ניתן להשיג את המטרה הזאת במאמץ קל מן‬
‫לדעת באמצעותם כיצד להתנהג‪ .‬בהידמות הזאת‪,‬‬                                                           ‫המאמץ שמתאמץ הרמב"ם ב"מורה הנבוכים"‪ .‬ידיעת‬
‫נפתח ספר "מורה הנבוכים"‪ ,‬בפירוש המילים "צלם‬                                                        ‫דבר זה‪ ,‬שהאל אינו גשמי‪ ,‬שראוי שיידע אותה כל בן‬
‫אלוהים ודמותו"‪ ,‬ובעניין זה הוא מסתיים‪ ,‬במטרתו של‬                                                   ‫אנוש‪ ,‬אף ילד קטן‪ ,‬אינה בגדר סתרי תורה‪ ,‬כמו שאומר‬
‫האדם בעולם‪ .‬כמעט כל אחד מפרקי המונחים נפתח‬                                                         ‫הרמב"ם במפורש בפרק לה‪ .‬עניין זה בא גם בפתיחת‬
‫במונח מעולמו של האדם‪ ,‬עובר למונח הזה בזיקה‬                                                         ‫ספר "משנה תורה"‪ .‬וזה לשונו‪ַ " :‬הּכֹל ָמָׁשל ּו ְמ ִלי ָצה‬
‫לה'‪ ,‬ומסתיים במונח מעולמו של האדם‪ .‬הזיקה בין‬                                                       ‫ֵהן‪ִּ ...‬דְּבָרה ּתֹוָרה ִּכ ְלׁשֹון ְּב ֵני ָא ָדם"‪ 3.‬כלומר‪ ,‬ה' מתואר‬
‫תוארי ה' למעשי האדם נזכרת במפורש בספר "משנה‬                                                        ‫במקרא בסדרת דימויים השאולים מעולם המונחים של‬
                                                                                                   ‫בני האדם‪ .‬ואף על פי שהדרך הזאת לפרש את המקרא‬
                            ‫תורה" (דעות א‪,‬ה‪-‬ז)‪:‬‬                                                    ‫היא בגדר מהפכה‪ ,‬ניתן למסור אותה במילים פשוטות‪,‬‬
                                                                                                   ‫ולכן נראה שלא לזה השקיע הרמב"ם מאמץ כה רב‪.‬‬
‫ּו ְמ ֻצִּוין ָאנּו ָל ֶל ֶכת ִּב ְדָר ִכים ֵאּלּו ַהֵּבינֹו ִנים‪ְ ,‬ו ֵהם ַה ְּדָר ִכים‬
‫ַהּטֹו ִבים ְו ַה ְּיָׁש ִרים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְד ָר ָכיו" (דברים כח‪,‬ט)‪.‬‬      ‫ב‪ .‬תיאור הדרך שהאל נגלה בה לאדם‪ .‬ניתן לראות‬
‫ָּכְך ָל ְמדּו ְּב ֵפרּוׁש ִמ ְצָוה זֹו‪ַ :‬מה הּוא ִנ ְקָרא ' ַחּנּון' – ַאף‬                        ‫שהרמב"ם סבור שפרשנות המקרא הנובעת ממילון‬
‫ַא ָּתה ֱה ֵיה ַחּנּון; ַמה הּוא ִנ ְקָרא 'ַרחּום' – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה‬                            ‫המונחים באה לתאר את הדרך שהאל נגלה בה לבני‬
‫ַרחּום; ַמה הּוא ִנ ְקָרא ' ָקדֹוׁש' – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ָקדֹוׁש‪.‬‬                                 ‫האדם‪ ,‬לא מהו האל במובן האובייקטיבי (אונטולוגיה‪,‬‬
‫ְו ַעל ֶּד ֶרְך זֹו ָקְרא ּו ַה ְּנ ִבי ִאים ָל ֵאל ְּב ָכל א ֹו ָתן ַה ִּכ ּנ ּו ִיין‪ֶ ' :‬א ֶרְך‬  ‫כלומר תורת היש)‪ ,‬אלא במובן הסובייקטיבי‪ ,‬מהו האל‬
‫ַאַּפ ִים' ְו'ַרב ֶח ֶסד'‪ַ ' ,‬צ ִּדיק' ְו' ָיָׁשר'‪ָּ ' ,‬ת ִמים'‪ִּ' ,‬גּבֹור'‪,‬‬                       ‫עבור האדם (אפיסטמולוגיה‪ ,‬כלומר תורת ההכרה)‪.‬‬
‫ְו' ָח ָזק'‪ְ ,‬ו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ְלה ֹו ִדי ַע ֶׁש ֵאּלּו ְּד ָר ִכים טֹו ִבים‬                 ‫ואף על פי שהניסוח הזה של שאלת ההכרה של האדם‬
                                                                                                   ‫הוא חדש‪ ,‬יש לו יסוד בזיקה לאל כבר בדברי הקדמונים‪,‬‬
   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102