Page 101 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 101

‫מורה הנבוכים | חלק ראשון | מבוא לפרקי המונחים | ‪43‬‬

‫הערות‬

‫‪ 3	 4‬פרק כה עוסק במונח שכן‪ ,‬ובניגוד לפרק הקודם‪ ,‬שעסק‬                                      ‫ֵמ ָע ָליו ְלעֹו ָלם‪ְ ,‬ו ָקַרן עֹור ָּפ ָניו‪ְ ,‬ו ִנ ְת ַק ֵּדׁש ַּכַּמ ְל ָא ִכים" (יסודי‬
‫בהסתלקות ההשגחה‪ ,‬מובהר בו שהמונח שכינה משמעותו‬                                                                                          ‫התורה ז‪,‬ו)‪.‬‬

                                                 ‫השגחה‪.‬‬                                   ‫‪ 2	 3‬פרק יד אינו עוסק בהגשמת האל אלא במונח אדם בשלוש‬
‫‪ 3	 5‬פרק כו עוסק במונחי ההגשמה‪ ,‬ומבחין בין תיאורי התנועה‬                                  ‫משמעויותיו‪ :‬אדם הראשון‪ ,‬האנושות וההמון‪ .‬והמוות שולט‬
‫החיוביים בעיני ההמון לבין תיאורי האכילה והשתייה‬                                           ‫רק בהמון‪ ,‬שנאמר‪ֲ " :‬א ִני ָא ַמְר ִּתי ֱאֹל ִהים ַא ֶּתם‪ּ ,‬ו ְב ֵני ֶע ְליֹון‬
‫השליליים בעיניהם‪ .‬הרמב"ם מתייחס גם למונח נח או שכן‬                                        ‫ֻּכ ְּל ֶכם‪ָ .‬א ֵכן [=אך] ְּכ ָא ָדם ְּתמּותּון"‪ .‬הוא מתקשר לפרק הקודם‬
                                                                                          ‫אולי בהקשר של הפסוק בו ה' מדבר אל הנביא יחזקאל לאחר‬
                        ‫(פסקה ‪ ,)4‬שעסק בו בפרק הקודם‪.‬‬                                     ‫מעשה מרכבה "ַוּיֹא ֶמר ֵא ָלי ֶּבן ָא ָדם ֲע ֹמד ַעל ַר ְג ֶליָך ַו ֲא ַדֵּבר‬
‫‪ 3	 6‬פרק כז עוסק בהרחקת ההגשמה בתרגום אונקלוס ובמונח‬
                                                                                                                               ‫אֹ ָתְך" (יחזקאל ב‪,‬א)‪.‬‬
           ‫שכינה‪ ,‬המתואר בפסוקי ההתגלות בלשון ירידה‪.‬‬                                      ‫‪ 2	 4‬פרק טו עוסק במונח ניצב‪ ,‬הנזכר בחלום סולם יעקב‪ ,‬שנאמר‬
‫‪ 3	 7‬פרק כח עוסק במונח רגל ובמשמעות הפסוק "ְו ַת ַחת ַר ְג ָליו‬                           ‫בו‪ַ " :‬מ ְל ֲא ֵכי ֱאֹל ִהים ֹע ִלים ְויְֹר ִדים ּבֹו"‪ ,‬ומסתיים בדברי ה'‬
‫ְּכ ַמ ֲע ֵ ׂשה ִל ְב ַנת ַה ַּס ִּפיר"‪ ,‬שתרגם אותו אונקלוס במשמעות‬                       ‫למשה‪ִ " :‬ה ְנ ִני ֹע ֵמד ְל ָפ ֶניָך ׁ ּ ָשם ַעל ַהּצּור ְּב ֹחֵרב"‪ ,‬שמשמעות‬
                                                                                          ‫המילה עֹ ֵמד בו כמשמעות המילה ִנָּצב בפסוק‪ְ" :‬ו ִנ ַּצ ְב ָּת ַעל‬
                                       ‫ותחת כיסא כבודו‪.‬‬
‫‪ 3	 8‬פרק כט עוסק במונח עצב‪ ,‬הן במשמעות כאב ומאמץ‪ְּ " ,‬ב ֶע ֶצב‬                                                                              ‫ַהּצּור"‪.‬‬
‫ֵּת ְל ִדי ָב ִנים" (השוו א‪,‬ז)‪ ,‬הן במשמעות חטא‪ ,‬שבו כביכול‬                                ‫‪ 2	 5‬פרק טז עוסק במונח צור‪ ,‬ובסיסו בפרשת נקרת הצור‪ ,‬כמו‬
‫האל מתעצב אל לבו‪ .‬ואולי הקשר לפרק הקודם שהוסבר בו‬                                         ‫שביארנו לעיל את הפסוק " ִה ֵּנה ָמקֹום ִא ִּתי‪ְ ,‬ו ִנ ַּצ ְב ָּת ַעל ַהּצּור"‪,‬‬
‫ה"מעשה" הוא הפסוק‪ֶ " :‬זה ְי ַנ ֲח ֵמנּו ִמַּמ ֲעֵׂשנּו ּו ֵמ ִעְּצבֹון ָי ֵדינּו ִמן‬      ‫שהמילה מקום משמעותה נקודת מבט (לעיל פרק ח)‪ .‬הצור‬
                                                                                          ‫נזכר בפסוק בזיקה לאברהם אבינו‪ַ " :‬ה ִּביטּו ֶאל צּור ֻח ַּצ ְב ֶּתם‪...‬‬
                                ‫ָה ֲא ָד ָמה" (בראשית ה‪,‬כא)‪.‬‬                              ‫ַה ִּביטּו ֶאל ַא ְבָר ָהם ֲא ִבי ֶכם"‪ ,‬והפרק הבא עוסק במה שחוצבנו‬
‫‪ 3	 9‬פרק ל עוסק במונח אכל וברקעו האכילה מעץ הדעת‪ ,‬והפסוק‬
‫המקשר‪ֲ " :‬ארּוָרה ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבּוֶרָך‪ְּ ,‬ב ִעָּצבֹון ּ ֹתא ֲכ ֶלָּנה ּ ֹכל ְי ֵמי‬       ‫ממנו‪ ,‬כדברי הרמב"ם‪ ,‬שמדובר בדרך להגיע בה אל ה'‪.‬‬
‫ַח ֶּייָך" (בראשית ג‪,‬יז)‪ .‬בפסוק זה‪ ,‬שב ונזכר העצב שעסק בו‬                                 ‫‪ 2	 6‬פרק יז עוסק במונחים חומר‪ ,‬העדר וצורה‪ .‬החומר וההעדר‬
‫הרמב"ם בפרק הקודם‪ ,‬והוא ממשיך את פרשנות סיפור אדם‬                                         ‫מכונים אישה ואיש בהתאמה‪ ,‬ובזה הקשר בין פרק זה לפרק‬

                                           ‫וחוה בגן עדן‪.‬‬                                                                                ‫ה ולפרק א‪.‬‬
‫‪ 4	 0‬פרק לא עוסק במגבלות השכל האנושי‪ ,‬בעיקר נוכח התשוקה‬                                   ‫‪ 2	 7‬פרק יח עוסק במונחים קרב ונגע ונגש‪ ,‬ובעיקר בפסוק "ְו ִנ ַּגׁש‬
‫לדעת‪ ,‬כשהמניעה היא מצד ההרגל המגביל‪ ,‬ובכלל זה‬                                             ‫ֹמ שׁ ֶ�ה ְל ַבּדֹו ֶאל ה'"‪ ,‬שהרמב"ם מבאר את הצירוף אל ה' כאל‬
‫פרשנות מסורתית ועיוורת של הכתובים‪ .‬הפרק הקודם‪ ,‬שעסק‬
                                                                                                                                           ‫כבוד ה'‪.‬‬
       ‫במונח אכל במשמעות ללמוד‪ ,‬היה הקדמה לפרק זה‪.‬‬                                        ‫‪ 	28‬פרק יט עוסק במונח מלא‪ ,‬ובהסבר הפסוק " ְמֹלא ָכל ָה ָאֶרץ‬
‫‪ 4	 1‬פרק לב עוסק בסכנת החריגה מגבול יכולת השכל‪ ,‬ומנחה את‬                                  ‫ְּכבֹודֹו"‪ ,‬שמשמעותו שכל הארץ מעידה על שלמות ה'‪ ,‬כמו‬
‫האדם לבלום את מאמציו‪ּ ְ " :‬ד ַבׁש ָמ ָצא ָת‪ֱ ,‬א ֹכל ַ ּד ֶּיָּך"; " ָא ֹכל‬                ‫בפסוק "ּו ְכבֹוד ה' ָמ ֵלא ֶאת ַהִּמְׁשָּכן"‪ ,‬שמשמעותו‪ :‬עבודת‬
                                                                                          ‫המשכן הנכיחה בו את ה'‪ .‬נראה שהקשר לפרק הקודם‪,‬‬
  ‫ְ ּד ַבׁש ַהְרּבֹות ֹלא טֹוב"‪ .‬רעיון זה מחבר את הפרק עם פרק ל‪.‬‬                          ‫שבסופו עסק הרמב"ם במונח נגיעה כעונש‪ ,‬מצביע על ביאור‬
‫‪ 4	 2‬פרק לג עוסק בשלבי לימוד סודות התורה ומי מוכשר לו‪,‬‬                                    ‫למראה בחזון ישעיהו‪ ,‬שנאמר בו‪ַ" :‬וַּיַּגע ַעל ִּפי‪ַ ,‬וּיֹא ֶמר ִהֵּנה‬
‫לאחר שעסק הרמב"ם בפרק הקודם בהנחיית הזהירות‬                                               ‫ָנ ַגע ֶזה ַעל ְׂש ָפ ֶתיָך ְו ָסר ֲעוֹ ֶנָך ְו ַחָּטא ְתָך ְּת ֻכָּפר" (ישעיהו ו‪,‬ז)‪,‬‬
                                                                                          ‫ובתחילתו נאמר‪ָ" :‬ו ֶאְר ֶאה ֶאת ֲאדֹ ָני יֹ שׁ ֵ�ב ַעל ִּכ ֵּסא ָרם ְו ִנׂ ָּשא‪,‬‬
                                         ‫הנדרשת בלימוד‪.‬‬                                   ‫ְוׁשּו ָליו ְמ ֵל ִאים ֶאת ַה ֵהי ָכל" (שם‪,‬א)‪ .‬את הפסוקים הללו‬
‫‪ 4	 3‬פרק לד עוסק באתגר שבלימוד "מעשה מרכבה" ובסיבות‬
‫למנוע את ההמון מלעסוק בו‪ .‬בסוף הפרק‪ ,‬נזכר שוב משל‬                                                                              ‫הרמב"ם אינו מזכיר‪.‬‬
‫האכילה‪" :‬כשם שמונעים מן הילד הקטן לאכול מאכלים‬                                            ‫‪ 2	 9‬פרק כ עוסק במונחים רם ונישא‪ ,‬הנזכרים בפסוק במראה‬

                                                  ‫גסים"‪.‬‬                                                  ‫"מרכבת ישעיהו"‪ ,‬כאמור בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ 4	 4‬פרק לה עוסק בחשיפה ובהסתרה במטפיזיקה‪ ,‬שכל אדם‬                                        ‫‪ 3	 0‬פרק כא עוסק במונח עבר‪ ,‬ויש בו הסבר עמוק לפרשת נקרת‬
‫מקבל את יסודות האמונה כפי כוחו‪ ,‬ומזמין את האדם‬
                                                                                             ‫הצור‪ ,‬ובכלל זה הסבר למונחים השגת אחור והשגת פנים‪.‬‬
                          ‫לתשומת לב בלימוד והעמקה בו‪.‬‬                                     ‫‪ 3	 1‬פרק כב עוסק במונח בא‪ ,‬והרמב"ם מזכיר בו את הפסוק " ִהֵּנה‬
‫‪ 4	 5‬פרק לו עוסק באל הכועס‪ ,‬ודן בהרחבה בשאלת כעסו על‬                                      ‫ָאנֹ ִכי ָּבא ֵא ֶליָך ְּב ַעב ֶה ָע ָנן"‪ ,‬וכנגדו "ּו ְבבֹא מֹ ׁ ֶשה ִל ְפ ֵני ה' ְל ַדֵּבר‬
‫עבודה זרה‪ ,‬ובהבנה שאין לעובד עבודה זרה נסיבות מקילות‬
                                                                                                ‫ִאּתֹו" (שמות לד‪,‬לד)‪ ,‬שנאמר לאחר מעמד נקרת הצור‪.‬‬
             ‫עקב אי הבנה או אי לימוד נושא יסודי כמו זה‪.‬‬                                   ‫‪ 3	 2‬פרק כג דן במונחים יציאה ושיבה בפסוקים " ִהֵּנה ה' יֹ ֵצא‬
‫‪ 4	 6‬פרק לז עוסק בבירור משמעויותיו של המונח פנים‪ ,‬החל‬                                     ‫ִמ ְּמקֹומֹו" ו" ֵא ֵלְך ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי"‪ ,‬והדברים קשורים לפסוק‬
‫מכעס‪ ,‬שעסק בה הפרק הקודם‪ ,‬בנוכחות האלוהית ההדדית‪,‬‬
‫" ָּפ ִנים ֶאל ָּפ ִנים"‪ ,‬ועד הכרת המציאות והמהות‪ּ" ,‬ו ָפ ַני ֹלא‬                                             ‫" ִה ֵּנה ָמקֹום ִא ִּתי" שבפרשת נקרת הצור‪.‬‬
                                                                                          ‫‪ 3	 3‬פרק כד דן במונח הליכה בשתי משמעויות מנוגדות זו לזו‪:‬‬
                               ‫ֵי ָראּו"‪ ,‬וההשגחה האלוהית‪.‬‬                                ‫הסתלקות ה' מן האדם‪ ,‬כלומר הסתלקות השכינה‪ֵ " ,‬א ֵלְך‬
‫‪ 4	 7‬פרק לח עוסק במונח אחור באמצעות הפסוק שחלק ממנו‬                                       ‫ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי"; והליכה בעקבותיו‪ְ" ,‬ו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְדָר ָכיו"‪,‬‬
‫הוסבר כבר בפרק הקודם‪ְ" ,‬וָר ִאי ָת ֶאת ֲאחָֹרי‪ּ ,‬ו ָפ ַני ֹלא ֵי ָראּו"‪,‬‬
                                                                                                                                 ‫שהיא ההידמות לו‪.‬‬
                  ‫ומוסברת בו ההידמות הנזכרת בפסוק זה‪.‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106