Page 89 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 89
מורה הנבוכים | הקדמות | הקדמה על הסתירות | 31
7אלא שהוא שכח את הראשון וכו' מעוניין שיבין כעת ,ולאחר מכן ידקדק בעניין העמוק
הזה ויבאר את אמיתתו במקום המתאים.
– נראה שאינו מתכוון לומר שהמחבר
שינה את דעתו תוך כדי חיבור הספר, 7הסיבה השישית :היות הסתירה סמויה ,ולא מתבארת
ושכח לתקן את המקומות הקודמים, אלא אחרי הנחות רבות .וככל שיש צורך ביותר הנחות
מפני שהתופעה הזאת מתוארת בסיבה כדי להיווכח בה ,כך היא סמויה יותר .דבר זה חומק
השנייה ,והיא עלולה לקרות למיטב מעיני המחבר והוא חושב ששני המשפטים הראשונים
המחברים ,אלא כוונתו למי שכותב אינם סותרים זה את זה .אך אם תיקח כל אחד מהם ותצרף
שני היגדים הסותרים זה את זה אליהם הנחה אמיתית ומכך תנבע מסקנה מחויבת ,יגיע
במפורש בשני מקומות מבלי לשנות את הדבר לאחר כמה צעדי־היקש לכדי סתירה או ניגוד בין
דעתו ביניהם ,אלא שבשעה שכתב את שתי המסקנות הסופיות .דברים כגון אלה הם החומקים
ההיגד השני ,לא חשב על הסתירה שיש מעיניהם של החכמים מחברי החיבורים .ואולם אם שני
בו לראשון ,אף על פי שהסתירה גלויה. המשפטים הראשונים נמצאים בסתירה גלויה זה עם זה,
אלא שהוא שכח את הראשון כאשר העלה על הכתב
8הסיבה השביעית – ראו הרחבה. את משנהו במקום אחר בחיבור – הרי זו מגרעת גדולה
מאוד ,ואין למנות מחבר זה בכלל מי שראוי להתחשב
9במשנה – בהלכות שנכנסו למשנה.
בדבריו.
ובָּבַר ְיּתֹות – בהלכות שלא נכנסו למשנה
שערך רבי יהודה הנשיא (הקדמה למשנה 8הסיבה השביעית :כורח הדיון בדברים עמוקים ביותר,
שראוי להסתיר חלק מענייניהם ולגלות חלק מהם.
תורה,יב-יג). כי יש שההכרח יביא לכך שיתנהל דיון לגבי אמירה
מסוימת על בסיס הנחה מסוימת ,ובמקום אחר יביא
ההכרח לכך שהדיון באותה אמירה יתנהל על בסיס
הנחה הסותרת את הראשונה .ראוי שההמון לא ירגיש
כלל במקום הסתירה ביניהם ,ויש שהמחבר נוקט
תחבולות כדי להסתיר זאת בכל אופן אפשרי.
הסתירות בחיבורים
9אשר לסתירות הנמצאות במשנה ובָּבַר ְיּתֹות – הרי הן
לפי הסיבה הראשונה .כמו שתמצא שהם (=חז"ל
בתלמוד) אומרים תמיד (על משניות וברייתות)" :קשיא
רישא אסופא!" (=תחילתו סותרת את סופו!) ,ותהיה
התשובה" :רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני" (=תחילת
המקור כשיטת תנא אחד והסוף כשיטת תנא אחר).
וכיוצא בזה תמצא שהם אומרים" :ראה רבי דבריו
שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר'
פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה" (=רבי יהודה הנשיא
הסכים עם תנא מסוים במקום אחד והסכים עם תנא
