Page 76 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 76

‫ב ֵלי ָלם‪ ,‬והם שנאמר עליהם "ֹלא ָי ְדעּו ְוֹלא ָי ִבינּו ַּב ֲחֵׁש ָכה‬  ‫‪ | 18‬מורה הנבוכים | הקדמות | פתיחה‬
‫ִי ְת ַהָּלכּו" (תהילים פב‪,‬ה)‪ ,‬והאמת נעלמת מהם לגמרי על אף‬
‫עוצם גילויה‪ ,‬כמו שנאמר לגביהם "ְו ַע ָּתה ֹלא ָראּו אֹור‪,‬‬               ‫"ֹלא ָי ְדעּו ְוֹלא ָי ִבינּו ַּב ֲחֵׁש ָכה ִי ְת ַהָּלכּו"‬
‫ָּב ִהיר הּוא ַּבׁ ְּש ָח ִקים" (איוב לז‪,‬כא)‪ ,‬והם המון העם – אין‬        ‫– החשיכה באה בגללם‪ ,‬מפני שהם‬
                                                                        ‫מסתירים את אור ה' הנמצא במציאות‬
                    ‫מקום להזכיר אותם בחיבור הזה‪.‬‬                        ‫(ג‪,‬ט)‪ .‬ונאמר בהמשך הפסוק‪ָ " :‬א ֵכן‬
                                                                        ‫ְּכ ָא ָדם ְּתמּותּון" (תאמו א‪,‬יד)‪ָּ" .‬ב ִהיר‬
                                   ‫טבע ההברקות מופיע גם בלימוד לאחרים‬   ‫הּוא ַּבׁ ְּש ָח ִקים" – האור הבהיר הוא‬
                                                                        ‫בשחקים‪ ,‬בעיסוק במהות ה' (ותאמו אור‬
‫‪ 	9‬דע שאם ירצה אחד מן השלמים‪ ,‬לפי דרגת שלמותו‪,‬‬
‫להביע דבר ממה שהבין מאותם הסודות‪ ,‬אם בפיו אם‬                                                         ‫ב‪,‬יב‪.)10‬‬
‫בעטו‪ ,‬לא יוכל להבהיר בשלמות וכסדר אפילו את‬
‫המידה שהשיג‪ ,‬כמו שהוא יכול לעשות בשאר המדעים‬                            ‫‪ 9‬אלא כאשר‪ ...‬כך הוא טבע דבר זה‬
‫שהוראתם ידועה‪ .‬אלא כאשר הוא מלמד לאחרים יקרה‬
‫לו מה שקרה לו כשלימד את עצמו‪ ,‬כלומר שהדבר‬                               ‫– תהליך הבניית התודעה אינו כתהליך‬
‫מתגלה ומציץ ושוב מסתתר; כאילו כך הוא טבע דבר‬                            ‫לימוד ידיעות‪ .‬משל למה הדבר דומה?‬
‫זה‪ ,‬יהא גדול או קטון‪ .‬לכן כאשר כיוון כל חכם אלוהי‬                       ‫לאהבה‪ ,‬שאי אפשר לתאר את הכרתה‬
‫רבני (=יהודי לא קראי; או‪ :‬אלוהי‪ ,‬כמילה נרדפת‬                            ‫במילים המצמצמות את החוויה‪ .‬כל‬
‫לקודמת) שהשיג את האמת‪ ,‬ללמד משהו מן הסוג הזה‪,‬‬                           ‫עיסוק בתחומי הסוד‪ ,‬נעשה במעין‬
‫לא דיבר בו אלא במשלים ובחידות‪ .‬דרכי החכמים במשלים‪ :‬א)‬                   ‫הבזקים של הברקות‪ ,‬ואין שום אדם‬
‫הם הרבו במשלים וגיוונו אותם במיניהם ואף בסוגיהם‪,‬‬                        ‫יכול לחמוק מזה‪ ,‬גם אם מדובר בתלמיד‬
‫ב)וניסחו את רובם כך שהעניין שביקשו להסבירו נמצא‬                         ‫הכישרוני או המורה הכישרוני ביותר‪.‬‬
‫בתחילת המשל או באמצעו או בסופו‪ ,‬אם לא הצליחו‬                            ‫וגיוונו אותם במיניהם ואף בסוגיהם‬
‫למצוא משל המתאים לנמשל מראשו עד סופו‪ .‬ג)נוסף‬                            ‫– לא רק במבט דומה‪ ,‬אלא אף במבטים‬
‫על כך‪ ,‬העניין שרצו ללמדו למי שילמדהו פוזר בין‬                           ‫שונים‪ ,‬כגון שהחומר נמשל לאישה עקב‬
‫משלים רבים ורחוקים זה מזה‪ ,‬אף על פי שהוא עניין‬                          ‫יכולתו לקבל צורה או ללבנת הספיר‬
‫אחד‪ .‬ד)עמום יותר הוא משל אחד המשמש בעצמו‬                                ‫עקב היותו חסר צורה (ק"י; אפודי)‪ .‬נמצא‬
‫משל לעניינים שונים – ראשיתו מתאימה לנמשל אחד‪,‬‬                           ‫בתחילת המשל או באמצעו או בסופו‬
                                                                        ‫– רובו של הנמשל בא לספק תפאורה‬
                                                                        ‫לצורך הסוואה (הקדמות‪,‬משלים‪ .)6‬סיכום‬
                                                                        ‫הפסקה‪ :‬השימוש במשלים מזמין את‬
                                                                        ‫הלומד לעסוק בפענוח המשל ולזכות‬

                                                                                         ‫בהברקות של הבנה‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫ו"פנים" א‪,‬לז‪ .)3‬ובמקום אחר הרמב"ם מפרש את " ָק ַרן"‬         ‫‪ְ" 8‬ו ַא ָּתה ּפֹה ֲעמֹד ִעָּמ ִדי" – והרמב"ם מסביר את הדבר‬
‫במשמעות 'נשתקף'‪ ,‬ואולי משמעותו שהחומר שלו‬                   ‫במקום אחר‪ּ" :‬ו ָב ֶזה ִה ְב ִטיחֹו ָה ֵאל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֵ ' :‬לְך ֱאמֹר ָל ֶהם‬
‫נעשה שקוף (ראו מכתב הרמב"ם לאבן תיבון‪ ,‬איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪,‬‬   ‫ׁשּובּו ָל ֶכם ְל ָא ֳה ֵלי ֶכם‪ְ .‬ו ַא ָּתה ּ ֹפה ֲע ֹמד ִעָּמ ִדי'‪ָ .‬הא ָל ַמ ְד ָּת‬
                                                            ‫ֶׁשָּכל ַהְּנ ִבי ִאים‪ְּ ,‬כֶׁש ַהְּנבּו ָאה ִמ ְס ַּתֶּל ֶקת חֹו ְזִרים ְל' ָא ֳה ָלם'‪,‬‬
                                           ‫עמ' תקלד)‪.‬‬       ‫ֶׁשהּוא ָצְר ֵכי ַהּגּוף ֻּכָּלן‪ִּ ,‬כְׁש ָאר ָה ָעם‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ֵאי ָנן ּפֹוְרִׁשין‬
‫האור המועט הזה הזורח עלינו – תן דעתך‬                        ‫ִמְּנׁשֹו ֵתי ֶהן; ּומֹ ׁש ֶ�ה ַרֵּבנּו ֹלא ָח ַזר ְל' ָא ֳהלֹו' ָהִראׁשֹון‪ְ ,‬ל ִפי ָכְך‬
‫שהתיאור בא בגוף ראשון‪ .‬לאדם מתגלים בהבזקים‬                  ‫ָּפַרׁש ִמן ָה ִאׁ ָּשה ְלעֹו ָלם‪ּ ,‬ו ִמָּכל ַהּדֹו ֶמה ָלּה [החומר]‪,‬‬
‫"באינטואיציה והשערה‪ ...‬המחשבה המונחית והסיוע‬                ‫ְו ִנ ְקְׁשָרה ַּד ְעּתֹו ְּבצּור ָהעֹו ָל ִמים‪ְ ,‬וֹלא ִנ ְס ַּתֵּלק ַההֹוד [הקשר‬
‫האלוהי"‪ ,‬העומדים במדרגת השראת רוח ה' על האדם‪,‬‬               ‫עם ה'] ֵמ ָע ָליו ְלעֹו ָלם‪ְ ,‬ו ָקַרן ע ֹור ָּפ ָניו‪ְ ,‬ו ִנ ְת ַק ֵּדׁש ַּכַּמ ְל ָא ִכים"‬
‫לפני הנבואה (ג‪ ,‬הקדמה‪ ;2-1‬ב‪,‬מה‪ ,‬המדרגה הראשונה; ראו א"ש‬     ‫(יסודי התורה ז‪,‬ו; למילה הוד ראו שם ז‪,‬ב "והודי נהפך עלי")‪ .‬וקרן –‬
                                                            ‫הבהיקה דעתו (תאמו "האור המבהיק" ג‪,‬ט‪ ;2‬ג‪,‬נא‪" ;16‬עמד" א‪,‬יג;‬
‫במענה לאברבנאל; השוו לרמזים שהרמב"ם מייחס לעצמו דמות נבואה‬

                      ‫במאמר ה"א‪ ,‬שזכה לנבואה‪ ,‬עמ' קסח)‪.‬‬
   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81