Page 75 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 75

‫מורה הנבוכים | הקדמות | פתיחה | ‪17‬‬

‫ַעל ֻּב ְר ָין [= עומקן]" (יסודי התורה ד‪,‬י)‪.‬‬                  ‫משל הברקים‪ :‬הדרך להתוודע לסודות‬

‫	‪ 7‬אל תחשוב שהסודות הגדולים האלה ידועים עד ‪ 7‬לעתים האמת מציצה לנו וכו' –‬
‫תכליתם וגמרם למישהו ממנו‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא ההברקות והתובנות הגדולות אינן‬

‫באות לאדם בצורה מסודרת צעד אחר‬                                ‫לעתים האמת מציצה לנו כך שאנו חושבים אותה ליום‪,‬‬
‫צעד אלא בקפיצות של אינטואיציה‬                                 ‫ושוב מסתירים אותה החומרים וההרגלים עד שנחזור‬
‫שכלית‪ ,‬בהארות חמקמקות‪ ,‬שהשכל‬                                  ‫להיות בלילה חשוך‪ ,‬כמעט כפי שהיינו בתחילה‪ .‬וכך‬
‫חייב לאמת אותן ולבחון את הדרך‬

‫אנו דומים למי שמבריק עליו הברק פעם אחר פעם להבין אותן‪ .‬כך מופיעים גם ההמצאות‬
‫והגילויים המדעיים בעולם‪ ,‬וכך האדם‬
‫הרגיל קולט בהרהוריו הבנות בחיים‬                               ‫בלילה אפל מאוד‪.‬‬

‫	‪ 8‬א) יש מבינינו מי שמבריק לו הברק פעם אחר פעם ואומר לעצמו‪" :‬הנה הבנתי!"‪ .‬ושוב‬

‫מסתירים אותה החומרים וההרגלים‬                                 ‫עד שהוא כאילו באור תמידי שאינו פוסק‪ ,‬והלילה‬
‫וכו' – מגבלות הגוף‪ ,‬כלומר צרכיו‬                               ‫הופך עבורו ליום‪ .‬זוהי דרגת גדול הנביאים (=משה)‪,‬‬
‫והדרך שהוא פועל בה עקב היותו אדם‪,‬‬                             ‫שנאמר לו‪ְ " :‬ו ַא ָּתה ּפֹה ֲעמֹד ִעָּמ ִדי" (דברים ה‪,‬כז)‪ ,‬ונאמר‬
‫מגבילות את רציפות השגת המופשט‬

‫ומהוות מסך חוצץ‪ .‬גם יכולת האדם‬                                     ‫עליו‪ִּ" :‬כי ָק ַרן עֹור ָּפ ָניו [ְּב ַדְּברֹו ִאּתֹו]" (שמות לד‪,‬כט)	‪.‬‬
‫לשמור על תשומת לב מלאה לאורך‬                                  ‫ב) ויש מהם (=מהנביאים) מי שהבריק לו פעם אחת‬
‫זמן דורשת מאמץ רב‪ ,‬מפני שקשה‬                                  ‫בכל לילו‪ ,‬והיא דרגת מי שנאמר עליהם "ַו ִּי ְת ַנְּבאּו ְוֹלא‬
‫לו להשתחרר מהרגליו‪ ,‬בין הרגלים‬

‫מחשבתיים בין הרגלים התנהגותיים‪,‬‬                               ‫ָי ָספּו" (במדבר יא‪,‬כה)‪	.‬‬

‫המאיטים את יכולתו להתקדם (תאמו‬                                ‫ג) ויש מהם מי שבין ברק לברק יש לו הפסקות‪ ,‬רבות או‬
                       ‫א‪,‬לא‪ ;6-5‬ג‪,‬ט‪.)1‬‬                                                                   ‫מעטות‪	.‬‬

‫‪ְ" 8‬ו ַא ָּתה ּפֹה ֲעמֹד ִעָּמ ִדי" – המשך‬                    ‫ד) ויש מי שלא הגיע לדרגה שאפלתו מוארת בברק‪ ,‬אלא‬
                                                              ‫על ידי גוף מבריק או כיוצא בו‪ ,‬כגון אבנים ודברים‬
‫להיות יציב בהשגתך (א‪,‬יג)‪ַ " .‬ל ַהט‬                            ‫אחרים המאירים בחשכת הלילה‪ ,‬ואפילו האור המועט‬
‫ַה ֶח ֶרב ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת" – כאמור בפסוק‬
‫המדבר על גירוש האדם מגן עדן‪:‬‬

‫"ַו ְי ָג ֶרׁש ֶאת ָה ָא ָדם‪ַ ,‬וַּיְׁשֵּכן ִמ ֶּק ֶדם ְל ַגן‬  ‫הזה הזורח עלינו גם הוא אינו מתמיד‪ ,‬אלא מציץ‬
‫ֵע ֶדן ֶאת ַהְּכֻר ִבים ְו ֵאת ַל ַהט ַה ֶחֶרב‬                ‫ונעלם כאילו הוא ַל ַהט ַה ֶח ֶרב ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת (בראשית ג‪,‬כד)‪ .‬לפי‬
‫ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת ִלְׁש ֹמר ֶאת ֶּדֶרְך ֵעץ ַה ַח ִּיים"‬
‫(בראשית ג‪,‬כד)‪ .‬כאן הרמב"ם רומז‬                                     ‫המצבים האלה משתנות דרגותיהם של השלמים	‪.‬‬

‫ה) ואילו אלה שמעולם לא ראו אור‪ ,‬אלא הם מגששים שהפסוק המדבר על שמירת "דרך עץ‬

‫החיים"‪ ,‬שה' נתן לאדם הזדמנות "ֶּפן‬

‫ִיְׁש ַלח ָידֹו ְו ָל ַקח ַּגם ֵמ ֵעץ ַה ַח ִּיים ְו ָא ַכל ָו ַחי ְלעֹ ָלם" (בראשית ג‪,‬כב‪ .‬ל"פן" במשמעות 'אולי'‪ ,‬ראו שמונה פרקים פרק ח; וראו ה"ז‪,‬‬

‫פן)‪ ,‬והבנה של החסמים בדרך לאושרו האמיתי של האדם‪ ,‬כלומר ל"עץ החיים"‪ ,‬הדרך ההדרגתית לחיים‬

‫מהותיים נעשית באמצעות הבזקים ("להט") ותעתועי דמיון ("מתהפכת") החוסמים ומאתגרים ("החרב")‬

‫את מיצוי יכולתו של האדם (ותאמו א‪,‬מט‪ ;1‬כרוב ב‪,‬ו‪ ;9‬הרמב"ם מבאר את הפסוק הזה בשירתו‪ ,‬ראו איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪ ,‬עמ' תסח)‪.‬‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 7‬כמעט כפי שהיינו בתחילה – אף אם הגילוי המסעיר בלשון הדומה להסתרות הזמניות בהבנה‪" :‬ומי שכבר‬
‫שחוויה כזו מותירה נחלש‪ ,‬מכל מקום הוא אינו נמחה השיג והוא מתעסק (בדברים אחרים)‪ ,‬הרי הוא בשעת‬
‫לגמרי ("קרוב למה שהיינו בתחילה")‪ ,‬והתובנה שבאה התעסקותו כמי שנמצא ביום המעונן‪ ,‬שהשמש אינה‬
‫בעקבותיו יציבה‪ ,‬מפני "שאת הידיעה הזאת אי אפשר מאירה בו בגלל העננים המבדילים בינו ובינה" (ג‪,‬נא‪.)9‬‬
‫לשכוח" (א‪,‬סב‪ ,)8‬ו"האמונה באל והשמחה באמונה זאת מכאן אפשר ללמוד על אופיו ההבזקי ההדדי של הקשר‬

                           ‫הם שני מצבים אשר אי אפשר שיסורו ולא ישתנו לעולם" עם ה' וקשר ה' עם האדם‪.‬‬
                                                        ‫(ב‪,‬כט‪ .)23‬הרמב"ם מתאר את ההסתרה הזמנית בהשגחה‬
   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80