Page 370 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 370
| 312מורה הנבוכים | חלק א
דמיון ,ושּכל בעלי החיים השלמים ,כלומר אלה שיש 47שהשכל מפרק את הדברים
להם לב ,ברור שהם בעלי דמיון; ושהדמיון אינו המורכבים ומבחין בין חלקיהם
מייחד את האדם ,ושפעולת הדמיון אינה פעולת השכל
אלא ֶה ְפּכּה .זאת משום א)שהשכל מפרק את הדברים וכו' – כאן הרמב"ם מגדיר היטב את
הפעולה השכלית באמצעות חמש
הבחנות עמוקות :א)ניתוח (אנליזה) –
המורכבים ומבחין בין חלקיהם ב)ומפשיט אותם זיהוי מרכיבי הדבר ,כגון זיהוי מרכיביו
ותופס אותם על אמיתתם וסיבותיהם ,ג)ומשיג מדבר הפיזיולוגיים של האדם :מערכות השלד,
אחד עניינים רבים ,המובחנים זה מזה עבור השכל הנשימה ,הדם וכדומה; ב)המָׂשגה –
כמו ששני בני אדם מובחנים זה מזה במציאות עבור
הפשטת הדבר וזיהוי המושג ,ואפשר
שכוונתו לניתוח ארבע הסיבות שמנה
הדמיון .ד)ובשכל ניתן להבחין בין הדבר הכללי לדבר אריסטו ,החומר (חומר הגלם) והצורה
הפרטי ,ואף אחת מן ההוכחות אינה מתקיימת אלא (המהות) והיוצר (המבצע) והתכלית
בדבר הכללי .ה)ובשכל ניתן להבחין בין הנשוא העצמי (המטרה) (ראו למשל א,סט .)3ושמא הוא
מתכוון להגדרת ההבחנה ,כגון בין
למקרי. הליכה לבין ריצה .ג)סיווג כל המאפיינים
48הדמיון אינו עושה דבר מן הדברים האלה ,כי הדמיון של עצם מסוים .אפשר שכוונת רבנו
לפעולה השכלית המסוגלת לסווג את
אינו משיג אלא את (הדבר) הפרטי המורכב בכללותו כל המציאות לעשר הקטגוריות שמנה
כפי שהוא מושג בחושים ,או שהוא מרכיב זה על אריסטו ,שהן התבניות הכלליות שכל
זה דברים שבמציאות הם נפרדים ,והכול גוף או כוח הדברים שבעולם נכללים בהן (אפודי;
מכוחות הגוף .כמו שידמיין המדמיין אדם שראשו לקטגוריות ,ראו א,נב .)4ואולי פשוט
יותר לומר שכוונתו לומר שההגדרה
ראש סוס ויש לו כנפיים וכיוצא בזה ,וזה מה שנקרא של התנועה כוללת הליכה וריצה.
"המצאה כוזבת" ,כי אין אף מצוי המתאים לו .הדמיון ד)ההכללה – יצירת כללים או חוקים
אינו יכול כלל להימלט מן החומר בהשגתו ,אפילו
הפשיט צורה כלשהי בתכלית ההפשטה .על כן אין כלליים מאוסף של פרטים (במדע:
אינדוקציה) ,שהיא פעולה הפוכה
מן הניתוח האנליטי .באופן זה
לבחון דברים בדמיון. מנוסחים חוקי טבע :לאחר שהשכל
מכליל את התופעות הפרטיות,
דברים קיימים שאי אפשר לדמיין אותם ניתן לנסח הוכחה כללית שניתן
להסיק ממנה מסקנות על כל פרט 49שמע מה שהועילו לנו מדעי המתמטיקה ,ומה גדולות
שהוא ,כגון חוק מתמטי או פיזיקלי.
ובלשונו" :ואף אחת מן ההוכחות אינה מתקיימת אלא במושג הכללי" .ה)חילוץ המהות –
השכל מסוגל להבחין בין תכונות מהותיות" ,הנשוא העצמי" ,לבין תכונות מקריות ,כגון יכולת
החשיבה של האדם (שהיא מהותית) לעומת צבע שערו (שהיא מקרית) .
הערה :הפילוסוף הגרמני ג"ו לייבניץ ( )1716-1646רשם בשעה שלמד בספר "מורה הנבוכים" הערות ,ונשתמרו
בכתביו רשימות מפרק זה .כך למשל הוא אומר על הערתו זו של הרמב"ם ,שהרמב"ם היטיב להגדיר את ההבדל בין
השכל לבין הדמיון יותר מכל מי שקדם לו (א"ש).
48הדמיון אינו משיג אלא את הפרטי המורכב בכללותו וכו' – הדמיון ,המונחה רק על ידי קליטת החושים הפשטנית,
אינו מסוגל להכליל או להפשיט או לדרג דברים ,אך יש לו כוח זיכרון המשמר את רשמי החושים וכוח לצרף רשמים
נפרדים וליצור מהם תופעה חדשה מדומה .וזה לשון הרמב"ם בעניין זה במקום אחר" :והחלק המדמה הוא הכוח
השומר את רשמי המוחשות אחר העלמם מלפני החושים שהשיגום ,והוא מרכיבם זה עם זה ומפרידם זה מזה" (שמונה
פרקים,א) .הדמיון אינו יכול כלל להימלט מן החומר בהשגתו וכו' – כוח הדמיון ,הזוכר ויוצר ,כבול לעולם החומר
והחושים ,ולכן אינו יכול להשיג השגות מופשטות מחומר.
