Page 370 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 370

‫‪ | 312‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫דמיון‪ ,‬ושּכל בעלי החיים השלמים‪ ,‬כלומר אלה שיש‬       ‫‪ 47‬שהשכל מפרק את הדברים‬

‫להם לב‪ ,‬ברור שהם בעלי דמיון; ושהדמיון אינו‬          ‫המורכבים ומבחין בין חלקיהם‬
‫מייחד את האדם‪ ,‬ושפעולת הדמיון אינה פעולת השכל‬
‫אלא ֶה ְפּכּה‪ .‬זאת משום א)שהשכל מפרק את הדברים‬      ‫וכו' – כאן הרמב"ם מגדיר היטב את‬

                                                    ‫הפעולה השכלית באמצעות חמש‬
                                                    ‫הבחנות עמוקות‪ :‬א)ניתוח (אנליזה) –‬

‫המורכבים ומבחין בין חלקיהם ב)ומפשיט אותם‬            ‫זיהוי מרכיבי הדבר‪ ,‬כגון זיהוי מרכיביו‬

‫ותופס אותם על אמיתתם וסיבותיהם‪ ,‬ג)ומשיג מדבר‬        ‫הפיזיולוגיים של האדם‪ :‬מערכות השלד‪,‬‬
‫אחד עניינים רבים‪ ,‬המובחנים זה מזה עבור השכל‬         ‫הנשימה‪ ,‬הדם וכדומה; ב)המָׂשגה –‬
‫כמו ששני בני אדם מובחנים זה מזה במציאות עבור‬
                                                    ‫הפשטת הדבר וזיהוי המושג‪ ,‬ואפשר‬

                                                    ‫שכוונתו לניתוח ארבע הסיבות שמנה‬

‫הדמיון‪ .‬ד)ובשכל ניתן להבחין בין הדבר הכללי לדבר‬     ‫אריסטו‪ ,‬החומר (חומר הגלם) והצורה‬
‫הפרטי‪ ,‬ואף אחת מן ההוכחות אינה מתקיימת אלא‬          ‫(המהות) והיוצר (המבצע) והתכלית‬
‫בדבר הכללי‪ .‬ה)ובשכל ניתן להבחין בין הנשוא העצמי‬     ‫(המטרה) (ראו למשל א‪,‬סט‪ .)3‬ושמא הוא‬
                                                    ‫מתכוון להגדרת ההבחנה‪ ,‬כגון בין‬

‫למקרי‪.‬‬                                              ‫הליכה לבין ריצה‪ .‬ג)סיווג כל המאפיינים‬

‫‪ 	48‬הדמיון אינו עושה דבר מן הדברים האלה‪ ,‬כי הדמיון‬  ‫של עצם מסוים‪ .‬אפשר שכוונת רבנו‬
                                                    ‫לפעולה השכלית המסוגלת לסווג את‬

‫אינו משיג אלא את (הדבר) הפרטי המורכב בכללותו‬        ‫כל המציאות לעשר הקטגוריות שמנה‬

‫כפי שהוא מושג בחושים‪ ,‬או שהוא מרכיב זה על‬           ‫אריסטו‪ ,‬שהן התבניות הכלליות שכל‬
‫זה דברים שבמציאות הם נפרדים‪ ,‬והכול גוף או כוח‬       ‫הדברים שבעולם נכללים בהן (אפודי;‬
‫מכוחות הגוף‪ .‬כמו שידמיין המדמיין אדם שראשו‬          ‫לקטגוריות‪ ,‬ראו א‪,‬נב‪ .)4‬ואולי פשוט‬
                                                    ‫יותר לומר שכוונתו לומר שההגדרה‬

‫ראש סוס ויש לו כנפיים וכיוצא בזה‪ ,‬וזה מה שנקרא‬      ‫של התנועה כוללת הליכה וריצה‪.‬‬
‫"המצאה כוזבת"‪ ,‬כי אין אף מצוי המתאים לו‪ .‬הדמיון‬     ‫ד)ההכללה – יצירת כללים או חוקים‬
‫אינו יכול כלל להימלט מן החומר בהשגתו‪ ,‬אפילו‬
‫הפשיט צורה כלשהי בתכלית ההפשטה‪ .‬על כן אין‬           ‫כלליים מאוסף של פרטים (במדע‪:‬‬

                                                    ‫אינדוקציה)‪ ,‬שהיא פעולה הפוכה‬

                                                    ‫מן הניתוח האנליטי‪ .‬באופן זה‬

    ‫לבחון דברים בדמיון‪.‬‬                             ‫מנוסחים חוקי טבע‪ :‬לאחר שהשכל‬
                                                    ‫מכליל את התופעות הפרטיות‪,‬‬
‫דברים קיימים שאי אפשר לדמיין אותם‬                   ‫ניתן לנסח הוכחה כללית שניתן‬

‫להסיק ממנה מסקנות על כל פרט ‪ 	49‬שמע מה שהועילו לנו מדעי המתמטיקה‪ ,‬ומה גדולות‬

                                                    ‫שהוא‪ ,‬כגון חוק מתמטי או פיזיקלי‪.‬‬

‫ובלשונו‪" :‬ואף אחת מן ההוכחות אינה מתקיימת אלא במושג הכללי"‪ .‬ה)חילוץ המהות –‬

‫השכל מסוגל להבחין בין תכונות מהותיות‪" ,‬הנשוא העצמי"‪ ,‬לבין תכונות מקריות‪ ,‬כגון יכולת‬

‫החשיבה של האדם (שהיא מהותית) לעומת צבע שערו (שהיא מקרית)‪			.‬‬

‫הערה‪ :‬הפילוסוף הגרמני ג"ו לייבניץ (‪ )1716-1646‬רשם בשעה שלמד בספר "מורה הנבוכים" הערות‪ ,‬ונשתמרו‬

‫בכתביו רשימות מפרק זה‪ .‬כך למשל הוא אומר על הערתו זו של הרמב"ם‪ ,‬שהרמב"ם היטיב להגדיר את ההבדל בין‬

‫השכל לבין הדמיון יותר מכל מי שקדם לו (א"ש)‪.‬‬

‫‪ 48‬הדמיון אינו משיג אלא את הפרטי המורכב בכללותו וכו' – הדמיון‪ ,‬המונחה רק על ידי קליטת החושים הפשטנית‪,‬‬

‫אינו מסוגל להכליל או להפשיט או לדרג דברים‪ ,‬אך יש לו כוח זיכרון המשמר את רשמי החושים וכוח לצרף רשמים‬
‫נפרדים וליצור מהם תופעה חדשה מדומה‪ .‬וזה לשון הרמב"ם בעניין זה במקום אחר‪" :‬והחלק המדמה הוא הכוח‬
‫השומר את רשמי המוחשות אחר העלמם מלפני החושים שהשיגום‪ ,‬והוא מרכיבם זה עם זה ומפרידם זה מזה" (שמונה‬
‫פרקים‪,‬א)‪ .‬הדמיון אינו יכול כלל להימלט מן החומר בהשגתו וכו' – כוח הדמיון‪ ,‬הזוכר ויוצר‪ ,‬כבול לעולם החומר‬

                                                     ‫והחושים‪ ,‬ולכן אינו יכול להשיג השגות מופשטות מחומר‪.‬‬
   365   366   367   368   369   370   371   372   373   374   375