Page 374 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 374

‫‪ | 316‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫‪ 	58‬ואילו לשיטת ה"מדברים" אין הבדל בין אם תאמר‬            ‫‪ 59‬ארבעת סוגי האינסוף האלה –‬
‫א)שגודל מצוי כלשהו הוא אינסופי‪ ,‬ב)או תאמר שהגוף‬
‫והזמן ניתנים לחלוקה עד אינסוף‪ .‬ואין לשיטתם הבדל‬           ‫א‪ .‬גודלו של גוף אינסופי; ב‪ .‬חלוקה‬
‫בין ג)הימצאות של דברים שמספרם אינסופי סדורים‬              ‫תאורטית של גוף לאינסוף חלקים‬
‫בו־זמנית‪ ,‬כגון שתאמר זאת על בני האדם המצויים‬              ‫(אינסוף בכוח); ג‪ .‬אינסוף פרטים‬
‫כעת‪ ,‬ד)או שתאמר שהדברים שהגיעו למציאות –‬                  ‫המתקיימים בו זמנית או שרשרת סיבות‬
‫מספרם אינסופי‪ ,‬אף שהם נעדרים זה אחר זה אחרי‬               ‫(אינסוף בפועל); ד‪ .‬סדרה אינסופית‬
‫השני‪ .‬כאילו תאמר‪ :‬ראובן בן יעקב‪ ,‬ויעקב בן יצחק‪,‬‬           ‫של פרטים עוקבים זה אחר זה (אינסוף‬
‫ויצחק בן אברהם‪ ,‬כך עד אינסוף – גם זה לשיטתם‬               ‫במקרה)‪ .‬חלקם רוצים לאמת אותו‬
                                                          ‫וכו' – חלק מחכמי הכלאם שוללים את‬
               ‫בלתי אפשרי כמו (האינסוף) הראשון‪.‬‬           ‫האינסוף במקרה באמצעות הוכחה‪ ,‬כמו‬
                                                          ‫שיתבאר להלן‪ ,‬וחלק מהם רואים את‬
‫‪ 	59‬ארבעת סוגי האינסוף האלה שווים לדעתם‪ .‬הסוג‬             ‫שלילתו כמושכל ראשון אינטואיטיבי‬
‫האחרון מהם – חלקם רוצים לאמת אותו‪ ,‬כלומר להבהיר‬           ‫המובן מאליו‪ .‬אם קיומם של דברים‬
‫את היותו בלתי אפשרי בדרך שעוד אבאר לך בחיבור‬              ‫אינסופיים בזה אחר זה וכו' – אם נניח‬
‫זה (א‪,‬עד דרך ‪ ;)7‬וחלקם אומרים שזה מובן מאליו‪ ,‬וידוע‬       ‫שקיומו של אינסוף במקרה הוא שקר‪,‬‬
‫באינטואיציה‪ ,‬ואינו זקוק להוכחה‪ .‬ואם קיומם של דברים‬        ‫נמצא שבאופן אינטואיטיבי ברור שלא‬
‫אינסופיים בזה אחר זה‪ ,‬אף שאין קיים מהם אינסוף כעת‪,‬‬        ‫ייתכן שהעולם קיים אינסוף של זמן‬
‫הוא אבסורד ברור – נמצא שכבר באינטואיציה קדמות‬             ‫בעבר‪ ,‬אך בכל זאת אנו רואים שחכמי‬
‫העולם היא בלתי אפשרית‪ ,‬ואין צורך לאף הנחה אחרת‪.‬‬           ‫הכלאם טרחו להוכיח את היות העולם‬

                 ‫אך אין כאן המקום לחקור נושא זה‪.‬‬                      ‫נברא‪ ,‬ולא הסתפקו בכך‪.‬‬

‫יב‪ .‬פקפוק בקליטת החושים‬                                   ‫‪ 60‬אמירתם שהחושים לא תמיד‬

‫ההנחה השתים עשרה‬                                     ‫‪	60‬‬  ‫מעניקים ודאות וכו' – חכמי הכלאם‬
                                                          ‫מפקפקים ביכולת החושים להיות מקור‬
‫אמירתם שהחושים לא תמיד מעניקים ודאות‪.‬‬                ‫	‬    ‫אמין לידע ומושגים בגלל מגבלתם‬
‫כי ה"מדברים" חשדו בהשגת החושים משני‬                       ‫הטבעית והטעויות העשויות לנבוע‬
                                                          ‫מקבלתם בלא ביקורת מצד השכל‪.‬‬
                                          ‫היבטים‪	:‬‬        ‫הנחה זו היא יסוד בתורת ההכרה‬
‫א)מגבלה האחד‪ :‬הם אמרו שרבים ממוחשיהם יכולים‬               ‫(אפיסטמולוגיה) של הכלאם‪ .‬לעומתם‬
‫לחמוק מהם‪ .‬זאת אם בשל זעירות גופו של מושא‬                 ‫אריסטו סבור שהחושים מובילים לקניין‬
‫ההשגה‪ ,‬כדבריהם על האטום ומה שנובע ממנו כמו‬                ‫הדעת‪ ,‬ואלה דבריו בפתיחת ספרו‬
‫שביארנו (החל מלאחר הנחה ‪ ;)3‬או בשל ריחוקם מן המשיג‪,‬‬       ‫מטפיזיקה א‪" :‬כל בני האדם שואפים‬
‫כמו שהאדם אינו רואה ואינו שומע ואינו מריח ממרחק‬           ‫מטבעם אל הדעת‪ .‬סימן לדבר התענוג‬
‫של כמה פרסאות‪ ,‬וכמו שאיננו משיגים את תנועת‬                ‫הבא מן החושים‪ .‬כי גם מבלי להתחשב‬
                                                          ‫בתועלת שבחושים‪ ,‬יש לנו תענוג מהם‬
        ‫השמים‪		 .‬‬
‫ב) הטעיה ההיבט השני‪ :‬הם אמרו שהחושים טועים ביחס‬                               ‫כשהם לעצמם"‪.‬‬
‫למושאי השגתם‪ .‬כמו שהאדם רואה דבר גדול כקטן‬
‫כשהוא רחוק ממנו‪ ,‬ורואה דבר קטן כגדול כשהוא‬
‫במים‪ ,‬ורואה דבר עקום כישר כשחלקו במים וחלקו‬
   369   370   371   372   373   374   375   376   377   378   379