Page 372 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 314‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫מתקרבים זה לזה ככל שהם נמשכים‪ .‬אי אפשר לדמיין‬ ‫‪ 51‬היותו של האל יתעלה גוף או כוח‬
‫זאת ואין זה נופל ברשת הדמיון בשום אופן‪ .‬שני הקווים‬
‫הללו‪ ,‬אחד מהם ישר והשני עקום‪ ,‬כמו שהתבאר שם‪.‬‬ ‫בגוף – כיוון ש"הדמיון אינו יכול כלל‬
‫הרי כבר הוכח קיומו של מה שאין לדמיין ושהדמיון‬ ‫להימלט מן החומר בהשגתו" (לעיל‬

‫אינו משיג אותו והוא אף בלתי אפשרי מבחינתו‪.‬‬ ‫פסקה ‪.)48‬‬

‫דברים מדומיינים שאינם במציאות‬ ‫‪ 52‬ואין הוא הדמיון – אלא השכל‪.‬‬

‫‪ 51‬וכן הוכחה הימנעותו של מה שהדמיון מחייב‪ ,‬והוא‬ ‫להתעורר מן התרדמה – הכוונה במשל‬
‫היותו של האל יתעלה גוף או כוח בגוף‪ ,‬כי מבחינת‬ ‫להתעורר מעצימת העיניים‪ .‬הם חשו‬
‫בכך במידת־מה וידעו זאת‪ ...‬לכן הם‬
‫הדמיון אין מצוי אלא גוף או דבר בגוף‪.‬‬ ‫נזקקו לתשע ההנחות שהזכרנו‪ ,‬כדי‬
‫לאשש בהן את ההנחה העשירית הזו‬
‫המסקנה שאין להתחשב בדמיון ונסיגה מסוימת של ה"מדברים"‬ ‫וכו' – אף על פי שהדמיון‪ ,‬לדעת חכמי‬
‫הכלאם‪ ,‬הוא גורם משמעותי בתורת‬
‫‪ 52‬הובהר אם כן שקיים דבר אחר שבו בוחנים את‬ ‫ההכרה‪ ,‬הם הבינו שיש מדומים שאינם‬
‫המחויב והאפשרי והבלתי אפשרי‪ ,‬ואין הוא הדמיון‪.‬‬ ‫אפשריים‪ .‬ההנחה העשירית אינה באה‬
‫מה טוב העיון הזה ומה גדולה תועלתו להתעורר מן‬ ‫לומר שכל דבר שניתן לדמיין אותו‬
‫התרדמה הזו‪ ,‬כוונתי להליכה אחר הדמיון‪ .‬אל תחשוב‬ ‫הוא נכון‪ ,‬אלא שבהינתן תשע ההנחות‬
‫שה"מדברים" לא חשו בדבר מכך‪ ,‬אלא הם חשו בכך‬ ‫הקודמות‪ ,‬כגון קיום האטומים הזהים‬
‫במידת־מה וידעו זאת‪ .‬הם מכנים את המדומיין ובלתי‬ ‫זה לזה‪ ,‬ושהמקרים אינם קבועים בהם‬
‫אפשרי‪ ,‬כמו היותו של האל גוף‪" ,‬אשליה" ו"דמיון"‪,‬‬ ‫ונבראים תמידית ("ושוויון המקרים‬
‫והם אומרים במפורש פעמים רבות שהאשליות כוזבות‪.‬‬ ‫זה לזה מבחינת המקריות")‪ ,‬כמעט כל‬
‫לכן הם נזקקו לתשע ההנחות שהזכרנו‪ ,‬כדי לאשש בהן‬ ‫מה שנדמיין בעולם הטבע הוא אפשרי‬
‫את ההנחה העשירית הזו‪ ,‬והיא לאפשר את הדמיונות‬ ‫עקרונית‪ .‬ולדוגמה ניתן לדמיין סוס‬
‫שהם רצו לאפשרם‪ ,‬בשל זהות האטומים זה לזה ושוויון‬ ‫מעופף והוא גם יכול להיות בפועל‪,‬‬
‫כי כל מה שצריך זה שהאל יקבץ את‬
‫המקרים זה לזה מבחינת המקריות‪ ,‬כמו שביארנו‪.‬‬ ‫האטומים לצורת סוס מכונף ויברא‬
‫בהם את המקרים המתאימים לתעופה‪.‬‬
‫המציאות אינה הבוחן בין הדמיון לבין שכל‬ ‫אם כך‪ ,‬גם לדעת חכמי הכלאם‪ ,‬הדברים‬
‫נבחנים בשכל‪ ,‬אלא שבעולם הטבע‪,‬‬
‫‪ 53‬התבונן אם כן‪ ,‬אתה המעיין‪ ,‬וראה‪ ,‬שנוצרה דרך של‬ ‫לפי תשע ההנחות הקודמות‪ ,‬השכל‬
‫עיון עמוק‪ .‬כי תפיסות מסוימות – אדם אחד יטען שהן‬
‫תפיסות שכליות‪ ,‬ואחר יטען שהן תפיסות דמיוניות‪ .‬אנו‬ ‫מאפשר כמעט כל דבר דמיוני‪.‬‬
‫נרצה אם כן למצוא דבר שיבחין לנו בין המושכלות לבין‬
‫הדברים הדמיוניים‪ .‬ואם אומר הפילוסוף‪ ,‬כפי שהוא אכן‬ ‫‪ 53‬על כך הוויכוח וכו' – גם חכמי‬
‫אומר‪" :‬המציאות ֵעדי‪ ,‬ובה אנו בוחנים את המחויב‬
‫והאפשרי והבלתי אפשרי"‪ ,‬אומר לו איש הדת‪" :‬על כך‬ ‫הכלאם מקבלים את הדעה שהשכל‬
‫הוויכוח‪ .‬כי המציאות הזאת – אני טוען שנעשתה ברצון‪,‬‬ ‫הוא בגדר הקריטריון המכריע‪ ,‬אלא‬
‫ואין היא הכרחית‪ ,‬והגם שהיא נעשתה באופן הזה‪ ,‬הרי‬ ‫שהם סבורים שאין לקבוע את האפשרי‬
‫אפשרי שתיעשה באופן אחר‪ ,‬אלא אם תפסוק התפיסה‬ ‫השכלי על פי המציאות‪ .‬נמצא‬
‫שהוויכוח הוא בהגדרת אמת המידה‪:‬‬
‫השכלית שלא ייתכן אחרת‪ ,‬כמו שאתה טוען"‪.‬‬ ‫"דבר שיבחין בין המושכלות לבין‬
‫הדברים הדמיוניים"‪ .‬ואכן הרמב"ם‬
‫מודה שתפיסתם וטיעוניהם עמוקים‬
‫בחלקם‪ ,‬וקשה לסתור אותם‪ .‬אלא אם‬
‫תפסוק התפיסה השכלית שלא ייתכן‬
‫אחרת – גם חכמי הכלאם מקבלים את‬

‫חוק אי הסתירה (לעיל פסקה ‪.)39‬‬