Page 364 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 306‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫שזו האמונה האמיתית שהאל פועל‪ ,‬ולדעתם מי שאינו‬ ‫‪ 29‬זו האמונה האמיתית שהאל פועל‬
‫מאמין שכך האל פועל – מכחיש את היותו של האל‬
‫פועל‪ .‬על ה ֲאמנות כאלה נאמר‪ ,‬לדעתי ולדעת כל בעל‬ ‫וכו' – רצונם לייחס לאל פעולה‪ ,‬ורק לו‪,‬‬
‫שכל‪ִ " :‬אם ְּכ ָה ֵתל ֶּב ֱאנֹוׁש ְּת ָה ֵתּלּו בֹו" (איוב יג‪,‬ט)‪ ,‬כי זהו‬ ‫מחייבת לדעתם את שלילת החוקיות‪,‬‬
‫הסדר‪ ,‬הרציפות‪ ,‬ההשפעה‪ ,‬הרצון‬
‫עצם ה ִהתול באמת‪.‬‬ ‫האנושי והיכולת מכל היש‪ .‬ייחוס‬
‫פעולה לגורם לא אלוהי פוגע בהיות‬
‫ז‪ .‬קיומם של העדרים‬ ‫האל הפועל היחיד‪ ,‬והרי זה בגדר‬
‫כפירה‪ .‬עצם ה ִהתול באמת – ההיתול‬
‫ההנחה השביעית‬ ‫‪3 0‬‬ ‫הוא רוח שטות והטעיה וגיחוך (ראו דעות‬
‫ב‪,‬ז; אישות ו‪,‬ז; נדרים ב‪,‬יב)‪ ,‬והכוונה כאן‬
‫היא האמנתם שהעדרי התכונות הם עניינים המצויים‬ ‫ ‬ ‫להבאת עניין נשגב עד כדי אבסורד‬
‫בגוף‪ ,‬מוספים על עצמו‪ .‬נמצא שגם הם מקרים מצויים‪,‬‬
‫ועל כן הם נבראים כל הזמן‪ :‬כל אימת שנעלם דבר מהם‪,‬‬ ‫(א"ש)‪.‬‬
‫נברא דבר‪ .‬ביאור הדבר‪ :‬אין הם סוברים שהמנוחה היא‬
‫העדר התנועה‪ ,‬ולא שהמוות הוא העדר החיים‪ ,‬ולא‬ ‫‪ 30‬שהעדרי התכונות הם עניינים‬
‫שהעיוורון הוא העדר הראייה‪ ,‬ולא כל העדרי התכונות‬
‫הדומים לכך‪ .‬אלא דין התנועה והמנוחה לדעתם הוא‬ ‫המצויים בגוף וכו' – גם מציאותה‬
‫כדין החום והקור‪ :‬כשם שהחום והקור הם מקרים‬ ‫של תכונה ('מקרה') וגם העדרה הם‬
‫המצויים בנושאים‪ ,‬החם והקר – כך התנועה היא מקרה‬ ‫בגדר תופעות שוות המחייבות סיבה‬
‫נברא בדבר הנע‪ ,‬והמנוחה היא מקרה שהאל בורא‬ ‫והתערבות פעילה של האל‪ .‬התכונות‬
‫בדבר הנח‪ .‬וגם הוא אינו קיים שתי יחידות זמן‪ ,‬כמו‬ ‫השליליות אינן העדר של תכונות‬
‫שאמרנו בהנחה הקודמת‪ .‬נמצא שהאל ברא לדעתם‬ ‫חיוביות‪ ,‬אלא יש להן קיום עצמי החל‬
‫את המנוחה בכל אחד מחלקיקיו של הגוף הנח‪ ,‬וכל‬ ‫על העצם‪ .‬כך למשל המנוחה אינה‬
‫אימת שהמנוחה נעדרת נבראת מנוחה אחרת‪ ,‬כל עוד‬ ‫העדר תנועה אלא מקרה החל על העצם‪,‬‬

‫נח הדבר הנח‪.‬‬ ‫ורק הוא הדבר הגורם לו לנוח‪.‬‬

‫קיום ההעדר ביחס לבורות ולמוות‬ ‫‪ 32‬מכך נובע בהכרח – מסקנה‬

‫‪ 31‬והוא הדין עצמו לדעתם בידיעה ובבּורּות (=אי ידיעה)‪,‬‬ ‫אבסורדית זו אינה באה במפורש בדברי‬
‫כי הבּורּות לדעתם היא דבר מצוי‪ ,‬והיא מקרה‪ .‬וכל‬
‫עוד מתמיד הבור להיות בור ביחס לדבר מסוים‪ ,‬בורות‬
‫נעלמת ובורות נבראת תמידית‪ .‬והוא הדין עצמו בחיים‬
‫ובמוות‪ ,‬כי כולם לדעתם מקרה‪ .‬הם אומרים במפורש‬
‫שחיים נעלמים וחיים נבראים כל עוד החי חי; וכאשר‬
‫רוצה האל שימות – הוא בורא בו את מקרה המוות‬
‫לאחר היעלמות מקרה החיים‪ ,‬שאינו מתמיד שתי‬

‫יחידות זמן‪.‬‬

‫מסקנה אבסורדית מן הדברים‬

‫‪ 32‬את כל זה הם אומרים במפורש‪ .‬מכך נובע בהכרח‬
‫שמקרה המוות שהאל בורא – גם הוא נעדר מיד‪ ,‬והאל‬