Page 361 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫גע קרפ | "םירבדמ"ה לש דוסיה תוחנה | ‪303‬‬

‫אין סיבתיות בטבע‬

‫‪ 21‬מה שהביא אותם לדעה הזו הוא שאין לומר (לדעתם) ‪ 21‬מה שהביא אותם לדעה וכו'‬
‫– ההנחה בדבר "בריאת המקרים"‬
‫הבלתי פוסקת יסודה באקסיומה‬ ‫שיש טבע (לדברים) כלל‪ ,‬ושטבעו של גוף מסוים‬
‫שלפיה אין חוקיות בטבע‪ ,‬ואינה‬ ‫מחייב שיחול עליו מקרה כזה וכזה‪ .‬אלא הם רוצים‬
‫נובעת מהתבוננות במציאות‪ .‬זוהי‬ ‫לומר שהאל יתעלה ברא את המקרים האלה כעת‬

‫דוגמה להגנה שיטתית ועיוורת על‬ ‫שלא באמצעות הטבע ובלי דבר אחר‪ .‬מטענה זו נבע‬
‫הנחות האמונה (אפולוגטיקה) של‬ ‫לשיטתם בהכרח שהמקרה המסוים אינו מתמיד‪ .‬כי אם‬
‫חכמי הכלאם (לאפולוגטיקה‪ ,‬ראו א‪,‬עא‪10‬‬ ‫תאמר שהוא התמיד זמן מה ולאחר מכן נעדר – תתחייב‬
‫והרחבה‪ .)11‬שאין לומר שיש טבע וכו'‬ ‫השאלה איזה דבר גרם לו להיעדר‪ .‬אם תאמר שהאל‪,‬‬
‫– לדעתם‪ ,‬אין בעצמים‪ ,‬וממילא בטבע‬

‫כולו‪ ,‬חוקיות או סדר המחייבים חלּות‬ ‫בחפצו‪ ,‬גרם לו להיעדר‪ ,‬דבר זה אינו נכון לדעתם‪ ,‬כי‬
‫של מקרים מסוימים על עצם והתמדתם‬ ‫הפועל אינו פועל העדר‪ ,‬כי ההעדר אינו נצרך לפו ֵעל;‬
‫בו‪ ,‬וכל התופעות שבעולם הן בריאה‬ ‫אלא כאשר מפסיק הפועל לפעול‪ ,‬נעדרת אותה פעולה‪.‬‬
‫רצונית מתמדת של האל‪ .‬למקרים אין‬

‫קביעות‪ ,‬והם נבראים רק ברצון האל‬ ‫וזה נכון במובן מסוים‪.‬‬

‫לרגע ונעלמים מיד‪ .‬כי אם תאמר וכו'‬
‫‪ 22‬כיוון שרצו שלא יהיה טבע המחייב את מציאותו של – אם המקרה מתקיים זמן מה‪ ,‬ונעדר רק‬

‫לאחר זמן‪ ,‬יש לחפש את הגורם להעדרו‪.‬‬ ‫דבר־מה או העדרו של דבר־מה‪ ,‬הוביל אותם הדבר‬
‫האל אינו יכול להיות הסיבה להעדרו‪,‬‬ ‫לטעון שהמקרים נבראים בזה אחר זה‪ .‬לדעת חלקם‪,‬‬
‫משום שהאל הוא פו ֵעל‪ ,‬וההעדר אינו‬ ‫אם רוצה האל לגרום להעדר של עצם‪ ,‬אין הוא בורא בו‬
‫בגדר פעולה אלא בגדר ברירת המחדל‬ ‫מקרה – וכך הוא נעדר‪ .‬ואילו חלקם אומרים שאם ירצה‬
‫של העדר פעולה‪ ,‬וזה דבר שהרמב"ם‬

‫האל לכלות את העולם‪ ,‬הוא יברא מקרה של כיליון‪ ,‬לא מסכים לו (ראו ג‪,‬ג; ג‪,‬י)‪.‬‬

‫‪ 22‬אם רוצה האל לגרום להעדר של‬ ‫בנושא‪ ,‬וכך אותו כיליון ינגוד את קיום העולם‪.‬‬

‫עצם אין הוא בורא בו מקרה וכך הוא‬ ‫דוגמאות לביטול הקשר הסיבתי‬
‫נעדר – שהרי כאמור‪ ,‬אין עצם בלא‬
‫מקרה‪ ,‬ואין צורך שיפעל האל לקיום‬ ‫‪ 23‬א)‪ ‬לפי ההנחה הזו הם אמרו‪ :‬הבגד הזה שאנחנו חושבים‬

‫העדר המבטל את העצם‪ .‬שאם ירצה‬

‫האל לכלות את העולם וכו' – לדעת מקצתם‪ ,‬לכיליון המוחלט של העולם דרושה בריאה מיוחדת של העדר מוחלט‪,‬‬

‫שהוא מקרה שבאופן חריג אינו חל על עצם "נושא"‪ ,‬מפני שהוא מכלה בפעולה אלוהית את הנושא‪ ,‬כלומר העולם‪.‬‬

‫‪ 23‬לפי ההנחה הזו הם אמרו וכו' – עומק התפיסה של חכמי הכלאם הוא ביטול הקשר הסיבתי ההכרחי בין שני צמדים‬

‫או יותר של אירועים‪ ,‬וביטול האפשרות לנסח חוק טבע בעקבות הקשרים המצטברים הללו‪ .‬למעשה‪ ,‬הם סבורים שאין‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫ויש מי שסוברים שההעדר המדובר בפסקה זו הוא‬ ‫‪ 21‬כי ההעדר אינו נצרך לפו ֵעל – מדברי הרמב"ם כאן‪,‬‬

‫נראה שגם חכמי הכלאם מסכימים שההעדר הוא תופעה העדר מוחלט של העצם‪ ,‬ולהעדר כזה אין צורך בפעולה‬

‫אגבית של אי קיום פעולה‪ ,‬אך בהנחה השביעית שלהלן של האל‪ ,‬שהיא ברירת המחדל כשהאל אינו מחדש‬

‫הם קובעים שההעדר הוא תכונה פעילה החלה על הגוף‪ ,‬את המקרים‪ ,‬ואילו ההעדר הנזכר בהנחה ‪ 7‬הוא העדר‬

‫"שהעדרי התכונות הם עניינים המצויים בגוף‪ ,‬מוספים על תכונה מסוימת מן העצם‪ ,‬כגון העדר צבע או תכונה אחרת‬

‫עצמו‪ ...‬ועל כן הם נבראים כל הזמן"‪ .‬נמצא שיש לפנינו המחייבים פעולה אקטיבית (אפודי; ש"ט ועוד)‪ .‬לפי גישה‬

‫זו‪ ,‬הדבר מחריף את הנחת חכמי הכלאם שהעולם ארעי‪,‬‬ ‫סתירה ושתי גישות לפתרונה‪.‬‬

‫יש מי שסוברים שדברי הרמב"ם האמורים כאן הם שהרי דרושה פעולה לקיומו‪ ,‬ואילו ביטולו ניתן לחול‬

‫לדעת אסכולה מסוימת בכלאם‪ ,‬ואילו הנחה ‪ 7‬מתאימה בלא פעולה‪ ,‬וברירת המחדל היא הא ִין‪.‬‬

‫לדעת אסכולה אחרת (א"כ)‪.‬‬