Page 362 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 362

‫שצבענו אדום – לא אנחנו הצובעים כלל‪ .‬אלא האל יצר‬               ‫‪ | 304‬מורה הנבוכים | חלק א‬
‫את הצבע הזה בבגד כאשר בא במגע עם הצבע האדום‬
‫שאנחנו אמנם חושבים שעבר אל הבגד אך אין הדבר כך‪,‬‬      ‫משמעות לקביעה ש"מקרה א גרם את‬
‫לדבריהם‪ ,‬אלא האל קבע מנהג שהצבע השחור‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬       ‫מקרה ב"‪ ,‬אלא רק "מקרה א התרחש‪,‬‬
‫אינו מופיע אלא כאשר הבגד בא במגע עם אינדיגו (=ניל‬    ‫ואחריו התרחש מקרה ב"‪ .‬הניסיון‬
‫הצבעים)‪ .‬השחרות הזו‪ ,‬שהאל ברא כאשר המושחר בא‬         ‫הנגלה לעינינו בקשרים בין אירועים‬
‫במגע עם השחרות‪ ,‬אינה מתמידה אלא נעלמת מיד‪,‬‬           ‫אינו אלא מנהג שהאל מחדש בכל עת‪,‬‬
‫ונבראת שחרות אחרת‪ .‬האל גם קבע מנהג שלאחר‬             ‫ולא חוק‪ .‬אינדיגו – בערבית נילג'‪ ,‬הלוא‬
‫שתיעלם אותה שחרות לא תיברא אדמימות או צהבות‬          ‫הוא ניל ַהַּצָּב ִעים (‪,)Indigofera tinctoria‬‬
                                                     ‫ששימש להפקת צבע האינדיגו (צבע בין‬
                                ‫אלא שחרות כמותה‪.‬‬     ‫כחול לבין ָסגול)‪ .‬במקום אחר הרמב"ם‬
                                                     ‫מזהה את הנילג' עם הצמח איסטיס‬
‫‪ 2	 4‬ב)‪ ‬הנחה זו הובילה אותם למסקנה שהדברים שאנחנו‬    ‫ַהַּצָּב ִעים (‪ ,)Isatis tinctoria‬שמפיקים‬
‫יודעים כעת – אין הם הידיעות שידענו אתמול‪ ,‬אלא‬        ‫ממנו צבע כחול כהה (ראו פה"מ כלאיים‬
‫ידיעות אלה נעדרו‪ ,‬ונבראו ידיעות חדשות דוגמתן‪.‬‬
‫הם אמרו שכך הוא משום שהידיעה היא מקרה‪ .‬וכך‬                                          ‫ב‪,‬ה)‪.‬‬
‫גם לגבי הנפש‪ ,‬יתחייב עבור מי שמאמין שהיא מקרה‬
‫שתיבראנה לכל בעל נפש מאה אלף נפשות למשל בכל‬          ‫‪ 24‬שהדברים שאנחנו יודעים כעת‬
‫דקה‪ ,‬כי כידוע לך הזמן מחובר לדעתם מ"עתות" שאינן‬
                                                     ‫וכו' – גם הידיעה היא מקרה‪ ,‬ועל‬
                                   ‫ניתנות לחלוקה‪.‬‬    ‫כן אינה מתקיימת יותר מהרף עין‪,‬‬
                                                     ‫ומתחדשת ברצון האל‪ ,‬וכן גם לעניין‬
‫‪ 	25‬ג)‪ ‬לפי ההנחה הזו הם אמרו שכאשר האדם מניע את העט‬  ‫הנפש‪ .‬לגבי הנפש יתחייב עבור מי‬
‫– לא האדם הניעו‪ ,‬כי התנועה שנוצרה בעט היא מקרה‬       ‫שמאמין שהיא מקרה – כאמור לעיל‪,‬‬
‫שהאל ברא בעט‪ .‬וכן תנועת היד שאנו חושבים שהיא‬         ‫בהנחה החמישית‪ ,‬דוגמה ה‪ ,‬פסקה ‪.18‬‬
‫מניעה את העט – מקרה שהאל ברא ביד הנעה‪ .‬האל רק‬
‫קבע מנהג שתנועת היד תבוא יחד עם תנועת העט‪ ,‬לא‬        ‫‪ 25‬כי המקרה‪ ...‬אינו עובר מן הנושא‬
‫שיש ליד שום השפעה וסיבתיות ביחס לתנועת העט‪ ,‬כי‬
                                                     ‫שלו – מקרה התנועה שברא האל‬
      ‫המקרה – כך אמרו – אינו עובר מן הנושא שלו‪.‬‬      ‫באטומים שהיד מורכבת מהם אינו עובר‬
                                                     ‫לאטומים של העט‪ ,‬וכדי שינוע העט‪,‬‬

                                                               ‫צריכה להיברא תנועה בעט‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 25‬ההנחה השישית‪ ,‬המבטלת את הקשר הסיבתי‪ ,‬שלדעת אבל לא "זו על יד זו"‪ .‬אנו רואים למשל שתי תופעות‪:‬‬

‫חלק מהוגי הדעות היתה מרכז עולמם של חכמי הכלאם רגל בועטת ומיד לאחר מכן כדור באוויר‪ ,‬אך אין אנו‬

‫(א"ש)‪ ,‬מופיעה באופן אחר בפילוסופיה המודרנית בעיקר רואים את "הקשר" בין התופעות‪ .‬מכאן לשיטתו הקשר‬

‫בהגות של דייויד יּום (‪ 1776-1711‬לספירה)‪ ,‬פילוסוף ההכרחי בין התופעות הוא סובייקטיבי־פסיכולוגי‬

‫הנובע מן ההרגל ותו לא‪ .‬ומכאן מתבקשת מסקנה דומה‬       ‫סקוטי שחקר רבות את מושג הסיבתיות‪.‬‬

‫לדעתו‪ ,‬בניגוד לעובדות המוחשיות המופיעות לשיטת חכמי הכלאם‪ :‬אין הכרח לוגי בחוקיות הניסיון‬

‫לפנינו‪ ,‬את מושג הסיבתיות אין אנו קולטים מן החושים‪ ,‬ובקביעתו כחוק פיזיקלי טבעי‪ .‬יּום אף ניסח את "בעיית‬

‫אלא מסיקים אותו מן הניסיון‪ .‬אך הניסיון הוא מטעה‪ ,‬האינדוקציה"‪ ,‬השוללת את היכולת לחזות תופעות‬

‫כיוון שאנחנו רואים רק את העקיבה של שתי תופעות עתידיות על סמך מאורעות מן העבר‪.‬‬

‫השפעתה של ביקורתו של יּום על הפילוסופיה בכלל‬    ‫בחלל ובזמן‪ ,‬אך ההכרח שבקשר הוא תוספת של השכל‪.‬‬

‫אנחנו רואים בעינינו רק תופעות הבאות "זו אחר זו"‪ ,‬ועל הפילוסופיה של המדע בפרט ניכרת עד ימינו‪.‬‬
   357   358   359   360   361   362   363   364   365   366   367